איך מונעים דיכאון אצל בני נוער?

מאת איתן טמיר

תכניות מניעה להתמודדות קהילתית מוקדמת עם דיכאון,  תמיד עוררו חששות במערכת החינוך בארץ ובעולם, בגלל הדאגה מפני תופעת ההדבקה.

עם זאת, מחקרים חדשים מלמדים אותנו שלמרות הסיכון, יש לתכניות מניעה יתרונות רבים, לפחות כשעושים אותן נכון.

להלן שני מחקרים טובים שסקרו תכניות כאלה:

תכנית מניעה בכלים רגשיים לדיכאון אצל מתבגרים

מחקר פיילוט שהתקיים באוניברסיטת אלברטה בקנדה נועד לקדם הקניית יכולות ודרכי התמודדות בקרב בני נוער עם קשיים נפשיים, הצליחה להביא להפחתה משמעותית בדיכאון, חרדה ומחשבות אובדניות.
התוכנית, שנקראת "אמפתיה" (The EMPATHY program), נוסתה לראשונה בבית ספר ציבורי באלברטה בין השנים 2013 ל-2015 והוצעה ליותר מ6,000 בני ובנות נוער בין כיתות ו'-י"ב. התכנית נוצרה עקב עליה במספר ההתאבדויות בקרב בני נוער בתיכון זה בשנים 2013-2014.
שיתוף הפעולה בין בית הספר לאוניברסיטה איפשר שילוב תכנים המטפלים ישירות בקשיים ודרכי התמודדות עם בעיות נפשיות לכיתות הלימוד. בני הנוער בבית הספר קיבלו אפשרות להשתתף בשיעורים המתייחסים להתמודדות עם קשיים נפשיים וכן גישה לעזרה מקצועית אם הם זוהו כבעלי דיכאון חמור או מחשבות אובדניות. כאשר אותרו בני נוער במצוקה, הוריהם עודכנו ולאחר מכן הוצעה להם תמיכה והתערבות טיפולית על ידי מטפלים מנוסים, דרך האינטרנט. במידה ונראה היה כי יש צורך בהתערבות נוספת, המשפחה הופנתה למרכז חיצוני לבריאות הנפש.
שנה וחצי לאחר תחילת הפרויקט, הנהלת בית הספר דיווחה על שיפור דרמטי. 15 חודשים לאחר סיום התוכנית, החוקרים מצאו כי מתוך כלל התלמידים בבית הספר, שיעור האובדנות ירד מ 4.4% ל-2.8%. כמו כן, נצפתה ירידה בשיעור החרדה, הדיכאון והמחשבות על פגיעה עצמית. בנוסף, תופעות של אלימות, בריונות והשימוש באלכוהול וסמים פחתו גם הם בעקבות ההשתתפות בתוכנית.

הנהלת בית הספר ציינה כי השיפור שחל בקרב התלמידים בהחלט מעיד על הצורך בהתייחסות לקשיים נפשיים ודרכי התמודדות עימם במסגרת הבית ספרית.
"אני חושב שהעולם שלנו יותר מורכב משהיה אי פעם והרבה מהילדים בהחלט מתקשים ונאבקים ועם השנים אנחנו רואים יותר ויותר תלמידים שמציגים קשיים רגשיים שונים. כך שעבורנו, להיות מסוגלים להתייחס לנושאים אלו ולהתמודד עימם בגישה מקיפה וכוללנית זה מאוד חשוב ומשמעותי", ציין המפקח של בית הספר.

בשנת 2015, על אף הצלחתה, תוכנית "אמפתיה" הופסקה בעקבות קשיי מימון… אבל כנראה שיש שם מנהיגות:
למרות סיום המימון, הנהלת בית הספר החליטה 'להגדיל ראש' ולהמשיך להשתמש באלמנטים התרפויטיים מתוך תכנית "אמפתיה": התלמידים עדיין מקבלים כיום הדרכות על התמודדות עם קשיים נפשיים ובית הספר שומר על קשר עם המחלקה לבריאות הנפש באוניברסיטת אלברטה ועם שירותים פסיכולוגיים בקהילה שמציעים ייעוץ וטיפול לבני נוער עם קשיים נפשיים. כחלק מפרויקט פיילוט חדש, שיחל בשנת הלימודים הבאה, יהיו זמינים פסיכותרפיסטים קבועים ומומחי בבריאות הנפש בבית הספר, שתקשורת איתם תהיה נגישה לכל התלמידים.
לדברי ההנהלה, התנהלות בית הספר כיום מבוססת על חלקים משמעותיים מתוכנית ה"אמפתיה" שהביאו לשינוי הרב ביותר. לטענתם, אם ניתן יהיה להפוך את השיח על קשיים נפשיים למדובר ומוכר בבית הספר והתלמידים ידעו למי הם יכולים לפנות בכדי לקבל עזרה ותמיכה, ניתן יהיה להפחית באופן משמעותי את מקרי החירום.

תכנית מניעה קוגניטיבית התנהגותית לדיכאון אצל מתבגרים

מחקר אחר, שנערך בארה"ב ופורסם בכתב העת JAMA Psychiatry , בחן את יעילותה של תכנית מניעה קוגניטיבית התנהגותית בקרב בני נוער המצויים בסיכון לסבול בדיכאון. לרוב, כוללת התכנית הכנה להתמודדות אדפטיבית עם סימפטומים דיכאוניים ועם ההשפעות הנגזרות מהימצאותו של הורה הסובל מדיכאון בבית.
המחקר עקב אחר מעל ל-300 מתבגרים בגילאי 13-17 אשר להם לפחות הורה אחד שסבל מדיכאון בעבר. המתבגרים לא סבלו מדיכאון בעת ההשתתפות במחקר, אך סבלו מאפיזודה דיכאונית בעבר או שהראו סימפטומים דיכאוניים מסוגים שונים. מטרת המחקר הייתה לבדוק האם תכנית המניעה אכן מפחיתה את שכיחותן של אפיזודות דיכאוניות, מגבירה את שכיחותם של ימים "נקיים מדיכאון" ("depression free") ומשפרת את הכשירות הנפשית המתפתחת של המתבגר, אשר נבדקה 6 שנים לאחר ההתערבות.
המחקר בדק תכנית מניעה קוגניטיבית התנהגותית (Cognitive behavioral prevention) במסגרת קבוצתית, שכללה מפגשים חד שבועיים בני 90 דקות למשך 8 שבועות, ולאחר מכך 6 מפגשים חודשיים. בתום ההתערבות, עקבו החוקרים אחר מצבם של הנבדקים במשך 6 שנים. יעילותה של תכנית ההתערבות נבחנה למול קבוצת ביקורת בעלת מאפיינים דומים שלא קיבלה את תוכנית ההתערבות.
ממצאי המחקר הראו כי תכנית ההתערבות הובילה לפחות אפיזודות דיכאוניות בקרב הנבדקים וליותר ימים "נקיים מדיכאון". בנוסף, הישגי תכנית המניעה נשמרו בתקופה שלאחר הטיפול, וכך גם כשירותם הנפשית של הנבדקים שהשתפרה במהלך 6 השנים בהן נערך המעקב.
מחקר זה מוכיח קיומה של תכנית למניעת דיכאון אכן משפרת את יכולת התמודדותם של נערים הנמצאים בסיכון לסבול ממנו, וכן מפחיתה את שכיחות הופעתו. בעקבות ממצאי המחקר, ניתן יהיה להפעיל את תכנית המניעה בקרב מתבגרים וכן למצוא תכניות התערבות נוספות המתאימות לקהלים נוספים הנמצאים בסיכון, ואולי בהמשך אף לאוכלוסיה כולה.

מחקר חדש בחן את יעילותה של תכנית מניעה המופעלת על ידי עמיתים במישיגן. התכנית הכשירה בני נוער לזהות מתבגרים בסביבתם המתמודדים עם סימפטומים דיכאוניים. בני הנוער מתכנית המניעה עזרו לבני גילם באמצעות "שיחות מסדרון" באווירה חברית, על דיכאון ובריאות הנפש בכלל. בשאלון שבחן עמדות של בני נוער בעקבות ההתערבות, נמצא כי מבוכתם פחתה באופן משמעותי. הם חשו נוח יותר לפנות ליועצת החינוכית בבית הספר, או לעובדת סוציאלית. הרעיון של עזרה נפשית מצד פרא-מקצועיים אינו חדש.
מקורותיו מצויים בעקרונות האלטרנטיביים של הפסיכולוגיה הקהילתית שפרחה בארה"ב לפני כ-40 שנה. אבל בכל זאת, אנחנו מדברים על בני נוער שמצויים עצמם בתוך קלחת ההתבגרות. מקסים.