אנשים בודדים מתרגשים פחות ממחוות של אחרים

 

נראה כי משתתפים בודדים יותר התרגשו פחות כיוון שלא האמינו שהיחס החיובי כלפיהם הגיע מכוונה אמיתית וכנה.

מחקר בריטי בחן את הקשר בין בדידות לבין התרגשות ממעשים פרו-חברתיים של בני אדם אחרים (Śmieja et al, 2022).

בגדול, נמצא שאנשים המתמודדים עם בדידות נוטים פחות להתרגש וכי ניתן להבין את הממצא הזה כתופעת לוואי של חוסר אמונתם בכוונות הטובות של אחרים.

בניסוי הראשון, משתתפים ציינו באיזו תדירות הם חשו בדידות, דיווחו על תסמינים של דיכאון ומילאו סולם מדידת אמפתיה. לאחר השלמת שאלונים אלה, המשתתפים צפו באחד משני קטעי וידאו קצרים שנועדו לעורר תחושה של רגש; שניהם הראו אדם שעוזר לסובבים אותו ומקבל הכרת תודה מאחרים.המשתתפים ציינו האם הם חוו היבטים שונים של התרגשות, כמו תחושות ספציפיות (למשל עיניים לחות או גוש בגרון), 'הערכה' (למשל תחושת קרבה עם גיבור הסרטון), רצון לפעולה (למשל לרצות לחבק מישהו), רגש (תחושת רגשות חיוביים) ותיאור של הסרטון (למשל, זה היה מחמם את הלב). לבסוף, הצוות מדד את הנטייה הכללית של המשתתפים להתרגש.

התוצאות הראו שאלו שתיארו את עצמם כבודדים יותר התרגשו פחות מהסרטים; הם גם החשיבו את עצמם כאנשים שפחות נוטים להתרגש באופן כללי. 

אנשים בודדים יותר נטו להראות יותר תסמינים של דיכאון וירידה בתחושות האמפתיה, אך אלה לא יכלו להסביר באופן מלא מדוע הם התרגשו פחות.

 

הניסוי השני ניסה להבין מדוע אנשים בודדים התרגשו פחות. 

לאחר מילוי סולמות הבדידות, המשתתפים דיווחו על מצב רוחם הנוכחי והתבקשו להיזכר במצב חיובי שגרם להם (או כמעט גרם להם) לבכות.

לאחר מכן הם דירגו את מידת ההתרגשות שלהם באמצעות אותו סולם כמו המחקר הראשון, ודיווחו על הנטייה הכללית שלהם להתרגש.

שוב, משתתפים בודדים יותר נטו פחות להתרגש, למרות שהם בחרו בגירויים המרגשים בעצמם. 

בדידות גם ניבאה חוסר חיוניות של הזיכרון, והייתה קשורה לבעיות בזכרון של מצבים נעימים. 

למרות שהמשתתפים הבודדים אכן נטו להיות בעלי מצב רוח נמוך יותר, לא נמצא קשר סיבתי בין בדידות להתרגשות מופחתת.

 

הניסוי האחרון בחן האם אנשים בודדים עשויים להתרגש פחות מכיוון שהם חווים ומפרשים מצבים חברתיים בצורה שונה. 

ראשית, המשתתפים השלימו את מדדי הבדידות והדיכאון, לפני שצפו באחד מקטעי הווידאו ששימשו במחקר הראשון. 

לאחר מכן הם תיארו את תגובתם הרגשית לסרט, העריכו את הסיפור הכולל שלו ופירשו את התנהגותו וכוונותיו של הגיבור.

 

כמו קודם, נמצא קשר בין בדידות להתרגשות מופחתת ונראה היה שאמון נמוך באלטרואיזם של הגיבור הוא הסיבה לכך. 

המשתתפים הבודדים יותר חשו פחות התרגשות כי הם לא חשבו שהדמות פועלת באדיבות מתוך כוונה אמיתית. 

אנשים בודדים עשויים לתפוס את העולם כמקום פחות חביב, יותר שלילי עקב חוויות של דחייה, ובכך לחוות פחות אמון ופחות הזדמנויות להתרגש.

 

מקורות:

Śmieja, M., Blaut, A., Kłosowska, J. et al. Not moved, still lonely: the negative relation between loneliness and being moved. Motiv Emot 46, 557–571 (2022). https://doi.org/10.1007/s11031-022-09955-0

 

רו, ג׳ולס והסדרה אופוריה (HBO) | ניתוח פסיכולוגי

 

סוף סוף סדרה עם וויב של יונה וולך.

אם לסכם במשפט אחד, הבנתי שבדיוק כפי שמתבגרים לא מצליחים להבין מבוגרים, כך מבוגרים לא מבינים וגם לא יבינו מתבגרים. האישיות נקרשת בסוף ההתבגרות, בתהליך פיזיקלי דומה למה שקורה לה בשנות החיים הראשונות. אי אפשר להיכנס לאותו נהר פעמיים. אולי אפשר להתקרב דרך זכרונות, מוזיקה, חברים ותיקים, אבל נקודת הראות הקיומית של המתבגר נכחדת. המבוגר מתפתח ובאותה עת נאטם לעולמי עד.בפני עצמיותו הקודמת.

מעכשיו קצת ספוילרים.

״אני 100% סטרייט״

אופוריה זה השתי שניות שהמשתמש מייחל להן כדי לחוות כלום.עדיף כלום על השקר, הצביעות וההכחשה שג׳ולס שומעת מכל גבר שהיא איתו. 

קשה לצפות כי הסדרה שמה לך בפנים מראה ובה ניבטת האכזבה מפרישת כנפי המטריקס המגדרי של התקופה. מירורינג בוטה, המאלץ את הצופה לאתגר את הגנות המורליזציה שמערסלות את העדריות הדיגטלית, שמתרפקות על אשליית ה-Diversity . אופוריה הולכת מעבר כי היא מעזה לגעת במחירים של אובדן האמת. נכון, מותר להיות היום מי שאתה, עכשיו לך תדע מי אתה. אנחנו בפלואידיות של הזהות הפלואידית. 

מוחזקת פה דיאלקטיקה בין העמקה באישיותה של גיבורה טרנסית ואהובתה המכורה לבין ההסללה הגברית והאלימות המינית של גבריות ייצרית ועלובה (ברובה), המיוצגת היטב ע״י נייט et al.

עולה בי מחשבה על התקדמות המיניות בעידן הפוסט-מודרני. הגיוני היה  לצפות שעם התרחבות הספקטרום המגדרי תפחת ההסללה הגברית, המיזוגניה, הגבריות המסורתית. אבל זה לא נכון. וזה התבהר לי והתחדד במהלך הסדרה:  אנחנו לא בתוך מהפכה של קידמה מינית, יש פה רק פיצול אלים בין קטבים, האחד שמרני רדיקלי השני ליברלי -פלואידי. מצד אחד המיאוס של האינסל והסוציאליזציה של הדיק פיקס ומצד שני הזינוק במבקשי Detransition.

אמריקה הדקדנטית לא התפתחה, היא פשוט השתגעה.

 

בכתיבה…

קאת׳ והזכר הפטישיסטי

מה קורה כאשר הולכים מעבר לפסילת אקט הביוש של החריג בחברה?

אנחנו מבינים שזה לא בסדר לבייש שמנים, קוקסינלים ו״שרמוטות״ ומתאמצים לפתח מודעות לגבי המיקרו-אגרסיות שלנו.

אופוריה מגלה את החוליה החסרה בין המשפיל, המתגזען והמתעלל לבין הפרוורסיה הגברית ושלוחותיה הקינקיות. בעיניי זה לא לינק מאשים ומוסרני, אלא חיבור חשוב שבורא וממשיג יצור כלאיים, ״פאראפיליה חברתית״ שמה שהכי חשוב לה זה לגמור.

 

ה-Guilt trip הרעיל של עלי

המדיה הרגילה אותנו בדמותו של המכור הנקי, ספונסר בוגר NA, גיבור משנה מיוסר שעושה גרומינג למי שעוד לא ראתה כלום.

גם פה אופוריה מאפשרת לעצמה לפסוע לתוך האמת המושתקת. אף אחד הרי לא עושה שום דבר בלי תגמול, פנימי או חיצוני.

התובנות פורצות הדרך של אתמול מתהפכות כחרב פיפיות לכדי ההגנות הפסיכולוגיות של היום.

 

נייט ומאדי

בפרק "Stuntin' Like My Daddy" רואים את הצמיחה המעוותת של נייט, צלו של אביו והקשר המתפתח בינו לבין מאדי, מה שמתבטא בהמשך כהומוסקסואליות מופנמת, על שלל סערותיה.

 

מקאי וקאסי (ואמא שלה)

 

הסשן של ג׳ולס

ג׳ולס יושבת אצל המטפלת ברגליים מפושקות, לא משוכלות. גשם בחוץ. 

היא ניסתה כל חייה לכבוש את הנשיות עד שהנשיות כבשה אותה.

 

שתיהן מדברות על האוקינוס, רו כמשהו גדול ממנה וג׳ולס כדוגמה ליופי שהייתה רוצה שיהיה לה והיא גם מספרת שלפעמים היא מתפללת אליו.

בבהלה שלה היא מרגישה שרו נשמטה לה ואבדה. 

מרעננים משחקי המילים וההיגדים, למשל "צרות לא נמשכות לנצח״, או ״אני שונאת את כל העולם, חוץ ממך״.

לג׳ולס יש קשר עם גבר שהתאהבה בו אונליין, אפילו יותר מהתשוקה שלו לרו. זה היה הסקס הכי טוב שהיה לה. 

עד שהיא מגלה שהוא פרי דימיונה, חלום דיסוציאטיבי תמים עם איכות צלולה. לאוביקט הנכסף קוראים טיילר. לא במקרה מונח בפנינו רפרנס שמהדהד לדמותו המפוצלת של טיילר דרדן מ-Fight Club. יש הרבה עוצמה בגילוי הדיסוציאטיביות של הגיבור (״נפלאות התבונה", ״שאטר איילנד״) אבל פה לא מגישים לנו את הגילוי הזה כסנסציה לסיום, אלא כמנה ראשונה, כי מעניין וחשוב לחקור מעבר לתדהמת הצופה. 

רו נופלת לסם, ג׳ולס מתגלה כמאוד דיסוציאטיבית.

ברקע, הקשר עם הוריה.

רו מכורה, כמו אמה של ג׳ולס, שאביה דיויד עושה מאמצים להשיבה הביתה. אפילו שזה לא אמיתי לה, ג׳ולס מסכימה לבקשה דויד לקבל את בקשת הסליחה של האם.  

רו מגיעה לבית הוריה אבל רק להגיד שלום.

ג׳ולס כואבת את המלודרמה שיצרה. 

 

והמוזיקה חלום, עדכנתי את הפלייליסטים.

 

טיפול בשתיקה | דבר אל העצים ואל האבנים

מה זה טיפול בשתיקה?

טיפול בשתיקה, או Stonewalling, הוא טקטיקה מניפולטיבית למדי, בה צד א׳ מסרב לתקשר עם צד ב׳.

אציין את המובן מאליו:

פשר המילה ״טיפול״ בהקשר זה הוא טקטיקה פסיכולוגית ולא טיפול שאמור לסייע למישהו. כפי שנראה בהמשך, האימפקט של ״טיפול בשתיקה״ הפוך מ״טיפול בדיבור״.

דבר שני, Stonewalling היא דרך תקשורת שלילית והרסנית.

אז ככה:

מדובר על התעלמות מכוונת בתקשורת בינאישית, בעיקר בקשר זוגי, שיכולה להיות מכאיבה, מתסכלת ופוגענית.

מעבר לתחושה שאתה מדבר ואין הד לדברייך, החוויה מעוררת לעיתים התנסויות חיים קודמות בהן הרגשנו ״שקופים״ ולא מתוקפים רגשית. זה מעצים את תחושת ההשפלה או ההתעללות של בני זוג שחווים טיפול בשתיקה, תחושות שתורמות גם לפקפוק בערך העצמי ולמצב קבוע של גזלייטינג.

ברמה האישיותית, טיפול בשתיקה יכול להיות תוצאה ישירה של הפרעה נפשית, כמו הפרעת אישיות נרקיסיסטית המתבטאת בתמרון אחרים על ידי הדרה שלהם. ההתנהגות נחשבת מניפולטיבית כאשר השתקן מכחיש את העניין למקרות קיומן של ראיות ברורות.

טיפול בשתיקה יעיל לעתים נדירות בלבד, למשל כאשר נדרשת התעלמות מהתנהגות בעייתית של ילד (בשפה ההתנהגותית זה נקרא ״עונש שלילי). אבל גם אז מדובר בסנקציה לא קלה בכלל, שצריך לחשוב עליה לפני היישום, מומלץ אפילו לדבר עם איש/ת מקצוע על ניהול נכון של הליך כזה.

כאשר טיפול בשתיקה הופך למציאות יומיומית, הוא עלול להפחית את יכולתו של הזוג לפתור קונפליקטים או לנהל יחסים בטוחים ואמינים.

סימנים של טיפול בשתיקה

טיפול בשתיקה מתואר בכלליות ע״י ההתנהגויות הבאות:

  • חוסר נוחות יזום בשיחה על רגשות, כולל מגוון תירוצים שדוחים את השיחה.
  • ביטול או מזעור חששותיו של החושש, כולל התכחשות לטקטיקה עצמה.
  • סירוב מוקפד לענות על שאלות עד לכדי שינוי הנושא כדי להימנע מנושא לא נוח.
  • סירוב לקיים קשר עין או להציע סיגנלים תקשורתיים לא-מילוליים, עד כדי התעלמות ממה שהאחר אומר.
  • שימוש בשפת גוף מבטלת כמו גלגול עיניים או עצימתן.
  • התנהגות פאסיבית-אגרסיבית כמו התחמקות או דחיינות כדי להימנע מלדבר על בעיה.
  • האשמה במקום דיבור על הבעיה עצמה.
  • נטישה בכעס – ללא הסבר – של השיחה באמצעות עזיבת המקום או סיום חד-צדדי של השיחה.

פעמים רבות, טיפול בשתיקה במערכת יחסים הוא מובחן, אבל הוא יכול גם להיות עדין עד כדי כך שאף צד לא יזהה אותו.

גורמים והקשר של שימוש בשתיקה 

בעוד שטיפול בשתיקה יכול להיות פוגעני, לא צריך להניח בהכרח שמיסודו הוא נועד להזיק.

בבסיסו, טיפול בשתיקה הוא לעתים קרובות התנהגות שמקורה בפחד, בחרדה ובתסכול.

כמה מהסיבות לכך שאדם עשוי לנקוט בטיפול בשתיקה הן:

הימנעות כללית מקונפליקט (פאסיביות רגשית), צורך להפחית מתח במצב טעון רגשית, אמונה כנה שהוא ״אינו יכול״ להתמודד עם נושא מסוים, פחד מתגובת הפרטנר או מהמקום שאליו תוביל השיחה, אמונה שלפרטנר אין מוטיבציה לפתור את הקונפליקט, חוסר תקווה בסיסי בנוגע לאפשרות שיימצא פתרון, אמצעי להבעת עמדה ניטרלית,  אמצעי לתמרן את המצב כדי להשיג מטרה כלשהי ואמצעי להביא את הסיטואציה למשבר, בין אם ע״י הכנסת תלונות גדולות יותר אל הקונפליקט ובין אם כדי לסיים את מערכת היחסים כליל.

לעתים קרובות טיפול בשתיקה הוא טקטיקה שנלמדת בילדות, ועשויה להיות התנהגות בה נקטו ההורים כדי ״לשמור על השקט״ או כדי לצבור דומיננטיות בהיררכיה המשפחתית.

אפילו אם טיפול בשתיקה נראה מכוון ואגרסיבי, יש לזכור שלעתים קרובות משתמשים בו אנשים שמרגישים חסרי אונים או בעלי ערך עצמי נמוך.

בהקשר זה, הטיפול בשתיקה עשוי להיות מנגנון הגנה לפיצוי על הרגשות הללו. מחקרים מציעים שגברים נוטים יותר לטיפול בשתיקה, באופן חלקי בשל תפקידים חברתיים המציבים נשים כמתקשרות ומכתיבים לגברים להיות ״חזקים ושקטים״. 

סוגים

יש כמה סוגים של טיפול בשתיקה שעשויים להופיע במערכות יחסים, בהם: 

טיפול בשתיקה בשוגג

לפעמים טיפול בשתיקה נלמד כתגובה שפרטנרים משתמשים בה להתמודדות עם נושאים שגדולים עליהם רגשית. למשל, אצל אנשים בעלי מבנה סכיזואידי יש נטייה הגנתית ״להשתבלל״ במצבים בהם הם מרגישים מאוימים מהסלמה לריב או משיחה על נושא לא נוח.

מטפלים אחרים בשתיקה, מהסוג שאינו מתכוון לכך, יכולים להיות כאלה שחרדים מתגובת הפרטנר או מהתגובה שלהם עצמם (למשל, התקף חרדה או התקף זעם).

יש התנהגויות בריאות שיכולות להיחשב בטעות לטיפול בשתיקה. חשוב לשים לב לכך שטיפול בשתיקה אינו זהה לבקשת מרחב או להצבת גבולות. בקשת זמן או מרחב דורשת תקשורת. כשהפרטנר מבקש לדון במשהו מאוחר יותר עם כוונה מלאה לשוב לשיחה, לא מדובר בטיפול בשתיקה. אם טיפול בשתיקה משמש לשליטה, לזלזול, לחוסר כבוד או להשפלה, הוא עשוי להיות סוג של התעללות רגשית. במקרים כאלה יש לפנות לעזרה מקצועית. 

טיפול בשתיקה במזיד

כאן מדובר באנשים שמנסים לתמרן את הסיטואציה, לשמר שליטה במערכת היחסים או להעניש.

מבלי להפריז בשיפוטיות, אנחנו מצויים כאן על קו התפר של התעללות מילולית, ובמצב כזה חשוב לדבר עם יועץ או מטפל. 

 

איך טיפול בשתיקה משפיע על מערכת יחסים?

לא משנה מהי הסיבה השוכנת בבסיס הטיפול בשתיקה, הוא לא יכול להביא תועלת ארוכת טווח למטרות המאפיינות מערכת יחסים בריאה.

זאת ועוד, לעתים קרובות חסימה של האחר מסלימה את המצב במקום למנוע הסלמה, ובכך מאלצת עימות או לחילופין מביאה לתסכולים שנבנים עד לרמה שנאמרים או נעשים דברים מצערים.

ישנם הטוענים כי טיפול בשתיקה הוא מנבא משמעותי להיתכנות של גירושים, אבל גם אם לא הוא עלולה להחריב מערכות יחסים קרובות. 

התנהגויות המאפיינות טיפול בשתיקה מסמנות חוסר נכונות לפתור בעיות מרכזיות בתמיכה במערכת היחסים, ומחקרים אחרים הראו שהן יכולות להיות בעלות השפעות פסיכולוגיות ישירות על שני הצדדים.

מחקר שפורסם ב-2016 ועקב אחר 156 זוגות משך 15 שנים, הסיק שטיפול בשתיקה נקשר לתסמינים גופניים מגוונים, המתבטאים בעיקר בכאב. בני זוג שחוו טיפול בשתיקה נמצאו בסבירות גבוהה יותר לעלייה בלחץ הדם, כאבי ראש ודפיקות לב מואצות. 

מה לעשות אם עושים לך טיפול בשתיקה?

כשטיפול בשתיקה קורה בתוך מערכת יחסים, הכי טוב להתמודד איתו כזוג, ולא ניתן לבודד אותו כבעיה, שכן הדבר רק יגרום להפניית אצבע מאשימה ויסתכם בצמצום הבעיה הגדולה יותר במערכת היחסים.

מכיוון שלא סביר שמערכות יחסים יצליחו בלי תקשורת ושת״פ, צריך למצוא את הכלים הנכונים ״לתכנת מחדש״ הרגלי תקשורת ישנים, ויעוץ זוגי יוכל לעזור בכך.

טיפול זוגי נועד לסייע לבני זוג להבין מדוע הטיפול בשתיקה מתרחש והזוג ילמד לזהות התנהגויות המובילות לכך.

ברגע שהן זוהו, אפשר ללמוד גישה מובנית יותר לתקשורת. 

הנה כמה אלמנטים שעשויים להיכלל באסטרטגיה: 

  • קבלת פידבק והכרה בתפיסות שגויות או בטעויות; הכרה במה שנאמר לפני שמתחילים להגיב.
  • הסכמה לדחות את השיחה אם נקלעים לוויכוח.
  • מודעות לשפת גוף בזמן שהאחר מדבר.
  •  הבעת הבנה של הסיטואציה ומתן אפשרות לכל אדם להגיב.
  •  הורדת לחץ לפני שניגשים לנושאים שמעוררים ויכוח.
  • מציאת מרחב בטוח שבו אף אחד מהצדדים אינו חש שהוא ״נדחק לפינה״.
  • קביעת זמן לחזרה לשיחה אחרי שמחזל״שים.שיימוש במילים ניטרליות במקום בביקורת או בהאשמות. 

בעוד שיכול לקחת זמן להתרגל לטכניקות הללו, לבסוף הן הופכות אוטומטיות, ואז בני הזוג יוכלו לפתור סיטואציות במקום להגיב להן. 

יעוץ זוגי יכול להיות מקום נהדר להתחיל בו כדי לפתור התנהגות המאופיינת בטיפול בשתיקה, אך אם אחד מבני הזוג מסרב להשתתף בו, האחר עדיין יכול לגזור תועלת משיחה עם מטפל. במידה ולא נמצא פתרון, אפשר לנסות לקחת פסק זמן, או אפילו לסיים את מערכת היחסים, אם יש בכך צורך.

 

 

מקורות:

Sarah Cocchimiglio (2022). Is Stonewalling Emotional Abuse? https://www.betterhelp.com/advice/relations/is-stonewalling-a-form-of-abuse

 

נדיבות אוהבת במערכת יחסים זוגית

לפני שבועיים, ביום שישי בצהריים, קפצתי לסופר לעשות השלמות מצרכים לשבת. 

בעודי מהלך בין המדפים, קפצה לי מחשבה ספונטנית: 
בת הזוג החדשה שלי, רק חודש, נמצאת גם היא עם הילדים בסוף השבוע. 

"אולי היא צריכה משהו?" 

שלחתי לה טקסט והיא השיבה שהיא כבר מסודרת ותודה. אירוע שולי לכאורה, הבהוב תודעתי אחד מיני תכתובות טקסט אין סופיות. 

ואז התרגשתי מהנדיבות שגעשה בי. הבנתי שנכנסה אהבה חדשה לחיי. 

הטור הזה מנסה להסתכל על היבטים של נדיבות אוהבת בקשר זוגי. 

נבחין כאן בין אהבה נדיבה לבין אהבה בשירות העצמי וננסה לחשוב על ההבדלים. 





מהי נדיבות זוגית אוהבת? 


כדי להמחיש את הרעיון של נתינה זוגית מתוך נדיבות אוהבת, אתייחס קודם למשמעותה של נדיבות באהבה, בקשר רומנטי ובכלל.   

אהבת האחר מתבטאת ברגשות עמוקים של כמיהה, דאגה וחמלה. 

באהבה זוגית מתווספות גם תשוקה מינית, מחויבות ואינטימיות בין-אישית – שלושתן הכרחיות לקשר שלם, אינטגרטיבי. 

נדיבות אוהבת משקפת אכפתיות רגשית עמוקה כלפי בת הזוג, בין אם הקשר מתקיים ובין אם מערכת היחסים הייתה מסתיימת (השילוב ההיפותטי בין עבר לעתיד מכוון). 

בקצה השני של הסקאלה נוכחת נדיבות לצרכי העצמי. היא משקפת בעיקר את ההנחה ש"אני אוהב אותך כי את אוהבת אותי", ובהקשר שלנו, יש לה היבט תועלתני – "אני נדיב כלפייך כדי שתהיי נדיבה כלפיי". 

גווניו של זר הפרחים 


מחוות מפרגנות שנעשות לרווחת בני הזוג שלנו עשויות להיות זהות לחלוטין, בעוד המקורות הנפשיים שלהן שונים בתכלית. 

המוטיבציה מתוכה אנחנו נותנים היא זו שקובעת הכל – החל מאהבה עמוקה, דרך כוחניות והתנשאות, המשך ברגשות אשם וכלה בצורך להשתחרר ממטלה מחייבת ומעיקה. 

כן, זר הפרחים נראה ומריח בדיוק אותו דבר, אבל העמדה מתוכה אנו פועלים מייצגת נקודה ספציפית פני ספקטרום נתינה נרחב. 

יש מערכות יחסים שהחלו את דרכן בצילה של נדיבות לא הדדית: 

למשל, גבר שמחזר בכפייתיות, נותן בשפע אך מסרב לחשוף את זהותו. נדיבות כזו יכולה להיות מסעירה ומרגשת, אבל לצדה קיים חלק תוקפני וחד-צדדי. זו נדיבות שפונה לפנטזיה, שמכונה בפסיכולוגיה יחסי אובייקט חלקיים. במערכות יחסים אחרות משקפת הנדיבות רגשות אשם. 

זר פרחים שניתן לבת הזוג בעקבות שכחת יום הנישואים, או היעדרות מכעיסה לצרכי עבודה. 


רובנו רוצים זוגיות שקיימת בה נדיבות אוהבת. בני ובנות המזל בינינו חוו נדיבות נקייה בתחילת היחסים, עד שהלכה והטשטשה לה עם הזמן. 
חלקנו חושדים שנדיבות אוהבת היא אידיאל שאינו נופל בקנה אחד עם המציאות השוחקת. אבל כולנו יכולים להסכים שזוגיות לחיים, כזו שנאחל לנו ולאהובינו, קרובה יותר לקצה הנדיב של הספקטרום. 

טבעם של יחסי אהבה זוגיים להתפתח מאהבה רומנטית וריגושית לקשר של אהבה אינטימית, התפתחות טבעית ובריאה. אפשר לראות את השינוי הזה כמעבר הכרחי מהתאהבות לאהבה. 

עם הזמן אנחנו נוכחים לדעת שלפרטנר שלנו יש לא מעט חסרונות. 

זה כואב ומחייב להיפרד מאשליה שאיננה עוד.

פרדוקס המשיכה: למה גברים תפוסים מושכים יותר?

פרדוקס המשיכה: למה גברים תפוסים מושכים יותר מפנויים?

 

אחת התופעות המסתוריות ביותר ביחסים רומנטיים בין גברים ונשים היא התחושה האינטואיטיבית שנשים נמשכות יותר לגברים, דווקא בזמן שהם תפוסים.

עבור גברים, מלווה התופעה באירוניה קצת מתסכלת:

החיפוש אחר פרטנרית מתאימה עשוי להיכשל פעם אחר פעם כאשר הם בגפם, אך בזמן היותם במערכת יחסים עם מישהי, הם מרגישים עצמם הרבה יותר מחוזרים, עם שפע הזדמנויות שאינן זמינות בהווה.

פסיכולוגים קליניים מומלצים ברחובות

 

מה מסביר את פרדוקס המשיכה?

איך יתכן שאטרקטיביות מתחזקת בזמן שאתם ביחסים, אפילו כאשר נשים פוטנציאליות בסביבה אינן מודעות כלל לקשר הרומנטי הקיים?

 

הפסיכולוגיה מציעה מספר השערות, אך תשובה ודאית אינה בנמצא:

 

שובע אינטימי

 

קשר רומנטי מספק לרוב את חוויה של סיפוק ושובע שמעניק לנו הרבה. קשה לאמוד ולמדוד את הערכים הפסיכולוגיים של שובע אינטימי, אולם ניתן לומר בוודאות שבמצב בו אנו מרגישים אהובים ואוהבים נעדרת נזקקות ביחסים בין-אישיים.

נזקקות לאחר מבטאת צורך טבעי באינטימיות שמצוי אצל כל אחד ואחת מאיתנו, גם אצל בקרב מי שמתכחש אליה.

השובע האינטימי כולל לרוב רגיעה של צרכים מיניים. במפגש של אנשים תפוסים עם בני ובנות זוג פוטנציאליים ננעצים כנראה פחות מבטי תשוקה, זאת כיוון שהדחפים המיניים מנוהלים יותר ומווסתים.

 

ביטחון עצמי

התחושה שאנחנו אהובים ונחשקים מחזקת את הביטחון העצמי. גם היכולת שלנו להיות נדיבים ולאהוב מעניקה רוגע ואיזון.

במצב פנימי של ביטחון עצמי גבוה אנחנו יותר זורמים ופחות מוטרדים מטעויות, פדיחות התנהגויות שייפגעו ברושם שיתעורר באחרים לגבינו. הביטחון מאפשר לנו להיות יותר אנחנו, עם הרבה פחות בושה, ביישנות, דאגות, גינוי וביקורת עצמיים וחרדות חברתיות מיותרות. אם אתה עם מישהי ואתם אוהבים, תוכל סוף סוף לצטת לבלות בשקט וברוגע שמקרינים החוצה הרבה טוב.

 

שפת הגוף

כאשר אנחנו בזוגיות טובה, מידת ההערכה העצמית שלנו גבוהה יותר ומשופרת  והיא מתבטאת באמצעות שפת הגוף. לא צריך להיות פסיכולוג או מומחה לקריאת שפת גוף, כדי לקרוא באופן מודע או לא מודע, את המסרים הגופניים שמעבירים אלינו ונקלטים מאיתנו. מנח הגוף, היציבה, צורת ההליכה – כל אלה מהווים סיגנלים אינטואיטיביים לפענוח מידת הביטחון של בני אדם. אנשים שלוקחים חלק בקשר רומנטי מתגמל, נוטים להפגין שפת גוף שמעוררת באחרים עניין, סקרנות וביטחון.

 

הוכחה חברתית Social proof

הגיוני למדי שגברים המצויים בקשר זוגי נחווים כרלוונטיים יותר עבור נשים פנויות, עקב התיקוף החברתי שמתבסס מעצם קיום היחסים.

הוכחה חברתית מסבירה את הפרדוקס בכך שאנחנו נתפסים כאטרקטיביים יותר אם אנשים אחרים תופסים אותנו כאטרקטיביים.  

 

מחקר חדש שפורסם השנה העלה כי גברים על בנות זוג  זוכים ב "פוש של אטרקטיביות" – לפתע הם נתפסים על ידי נשים בסביבה כהרבה יותר מושכים ממה שהם יודעים במציאות המוכרת,

הנשים שהשתתפו בניסוי צפו בתמונות פרופיל של גברים, יחד עם מידע לגבי היותם סינגלים או תפוסים.

נראה כי המשתתפות חיקו העדפות של נשים, מה שמהווה עדות תומכת למידת האטרקטיביות של הגבר הפוטנציאלי.

 

בקיצור, PR…

 

הניסוי שלי על פרדוקס המשיכה

 

בשנת 1999, בהיותי סטודנט שנה שלישית לפסיכולוגיה (ורווק) באוניברסיטת חיפה החלטתי לבדוק את התופעה לעומק בעבודת סמינריון. באותה תקופה התחלתי קשר רומנטי חדש והרגשתי את הפרדוקס באופן קיצוני. רציתי ללמוד מדוע "כדי להיות מושך יותר רומנטית נכפה עלי להימצא בעמדה שאינה רלוונטית ליחסים רומנטיים".

 

יצרתי קשר עם פרופ' ריצ'רד שוסטר, לשעבר ראש החוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה, והוא, מלא סקרנות, הסכים להנחות אותי בעבודת המחקר הסמינריונית.

 

הספרות המקצועית לא העלתה מחקרים מבוקרים. בחקר החי הצלחנו למצוא כמה עדויות אנקדוטליות לתופעה, בעיקר בקרב עופות ממינים מסוימים.

את הניסוי קיימנו באמצעות חולדות. חילקנו את החולדות הזכרים לשתי קבוצות: זכרים נאיביים שלא קיימו יחסי מין בעבר וקבוצה שניה של זכרים מנוסים שעשו חיים בתנאי מעבדה.

החולדות הנקבות שהשתתפו הוצבו בחלק נפרד של תא זכוכית, דרכו ניתן היה להריח ולראות את הזכרים.

מה שהשווינו בניסוי היה משך הזמן והמרחק בהם שהו הנקבות מהזכרים המנוסים, לעומת משך הזמן והמרחק בהם שהו הנקבות מהזכרים הבודדים.

 

מערך ניסוי מגניב לא?

 

הבעיה היחידה שהתוצאות לא לימדו על הבדל משמעותי…  

 

מחשבות?

 

איתן טמיר, ראש מכון טמיר

 

למה לואי סי. קיי. כבד לנו על הלב?

להבין את הפגיעה –

למה לואי סי. קיי. כבד לנו על הלב?
נדמה שחמת הזעם שמעורר בימים אלו לואי סי. קיי. אינה מסתכמת בהזדהות שלנו עם הנפגעות. עבור רבים מדובר בעלבון ובגידה אישיים ובפגיעה עמוקה באמון. לתחושת הבגידה יש כמה מקורות אותם אנסה לפענח כאן.
 
Vanity Fair – Louis CK

לואי אינו רק קומיקאי, הוא היה סוג של ״חבר קרוב – רחוק״. הוא הצליח לעורר בנו הזדהות עמוקה עם הצדדים העלובים, המוסתרים והמבוישים שלנו – בהורות, בזוגיות, בגזענות, בקורבנות  וגם במיניות. לואי סי.קיי. הגחיך ביד אמן את האזורים האפלים של הנפש בסטנד-אפ הכי אינטימי שיש.

לצפות בהופעה של לואי היה עונג אנושי מחייה, אבל הוא תמיד לווה בהקלה גדולה על הפרידה המתקרבת בסוף הערב. כי משהו בתוכנו הבין שהגאונות של לואי, זו שהותירה אבק לקומיקאים בני התקופה, נגועה בפרוורסיה של אדם אומלל, סובל ופוגעני.
לכל אחד מאיתנו, גברים ונשים שחיים בימי השיימינג הדיגיטלי, יש בהלה קדמונית מחשיפה מביישת של חומרים מוסתרים. כולנו פגשנו את החרדה העצומה שמתעוררת ביקיצה מחלום בו אנחנו משוטטים עירומים.

 

״הרגע צחקתם איתי על תינוק מת״, מתריס לואי בקהל שלו, ״כל היהודים, נא לצאת מהאולם״, הוא מורה בסמכותנות מחויכת. ״אני מתוודה שפעם אחת, רק פעם אחת, גמרתי לכלב שלי על הפנים״, אנחנו נקרעים, וגם, ״אני לא יכול כבר עם המחשבות המיניות המטריפות האלה!״, הוא חובט כמה פעמים במצחו עם המיקרופון, עד שהוא מאדים, ואנחנו צוחקים, וזה בסדר, כי יש לנו תכנית מילוט, אנחנו רק אורחים לרגע בתודעתו הרדופה של אדם שנאבק במררה בדחף מיני מאיים.

 

גרסת הלייט של הסטייה

לא נכתב מספיק על אקסהיביציוניזם. אנחנו יודעים שזו סטייה מינית (פרפיליה) שמתפתחת בעיקר אצל גברים, שמוצאים ריגוש מיני מהתדהמה שמעוררת חשיפת איבר מינם בפני אנשים אחרים שאינם מעוניינים ו/או אינם מודעים לכך. השיעור המדויק של ההפרעה אינו ידוע, והמפגש עם המטופלים מתעורר פעמים רבות בגלל תלונה במשטרה.

 

ניתן לראות ביטויים של הסטייה ברמות שאינן מוגדרות כפתולוגיות דרך התנהגויות של חשיפת איברים שלא נהוג לחשוף בפומבי, כמו  חזה וישבן, במקומות ציבוריים או חצי ציבוריים. הפעילויות הללו קשורות בריגוש חברתי ובהתרסה ויש בהן בדרך כלל מידה של הומור: פלאשינג (הרמת חולצה מהירה שחושפת חזה נשי), מונינג (חשיפת ישבן מרכב נוסע) או סטריקינג (ריצה בעירום במקום ציבורי).  

 

די קשה להבין באופן אינטואיטיבי את ההנאה האקסהיביציוניסטית. לרובנו קל יותר להבינה דרך חיבור לנגטיב שלה – מציצנות. ריגוש החשיפה מופיע לעתים נדירות מאוד בתקשורת, או אז הוא נוטה להיחרט היטב בתודעה.


הניסיון הקליני מלמד שהסטייה האקסהיביציוניסטית מתבטאת לרוב באופן פחות קיצוני ופוגעני באמצעות סובלימציה (עידון) – מנגנון הגנה שמאפשר לדחף המיני להתבטא באופן יותר סימבולי ופחות קונקרטי.

אבל איך מעדנים סטייה כזאת?

המאונן הטלפוני

במרוצת השנים התנדבתי ועבדתי בכמה מרכזים לסיוע נפשי טלפוני. בכל אחד מהמרכזים הללו, בארץ וגם בחו״ל, מוכרת היטב התופעה של המטריד הטלפוני המיני, המכונה בספרות המקצועית Obscene Caller. הפרסונה האופיינית של המטריד הטלפוני היא גבר בודד, המתקשר כדי לשתף אשה במצוקה מינית מביישת ממנה הוא סובל (למשל, איבר מין קטן במיוחד). לשיחה יש נרטיב ועלילה הגיוניים ונדמה שלכאורה מדובר באדם הסובל ממצוקה נפשית אמיתית סביב דימוי גוף.
הנקודה המעניינת היא שההתרגשות הפרוורטית בשיחה מתגברת ככל שמועצמת המבוכה של היועצת. בשלב מסוים, כאשר הפונה חוזר שוב ושוב על התיאור הפלסטי, מתעוררים חשד ואי נוחות. ככלות הכל, מטרת השיחה היא להתמודד עם קשיים רגשיים ולא להקשיב בלי סוף למשפט מביך שחוזר על עצמו.
השיחות הללו הן פוגעניות ונצלניות. הפונה מבקש לעצמו ריגוש מיני פולשני בכסות של הזדקקות רגשית לגיטימית. לשמחתנו, היועצות מפתחות אינטואיציה מקדימה ומסיימות שיחות מטרידות במהירות. ישנם מרכזים שמכירים את הפונים ובשלב מסוים מבקשים להפנותו למקור סיוע אחר.

 

מה קשור כאן לואי סי. קיי.?
ובכן, דחף החשיפה, פנים רבות לו.  מקור ההתרגשות המינית של המטריד הטלפוני נובע אף הוא מאקסיביציוניזם. ההנאה שלו נובעת מההתפכחות ההדרגתית של היועצת שבעצם מולכת שולל על ידי סוטה שמנצל את נכונותה לעזור. ההבדל בין החושף הגופני לבין החושף המילולי הוא בעוצמת הפגיעה אך לא באיכותה.  אצל לואי, מסתבר, הועלו שני המופעים גם יחד.

 

תחייתו של הומברט הומברט

הומברט הומברט הוא גיבור ספרו של ולדימיר נבוקוב, ״לוליטה״. נבוקוב כתב את הספר בגוף ראשון, מנקודת הראות הפדופילית של הומברט. סגנון כתיבה זה אילץ אותנו להיכנס לנעליו של אדם חולה מאוד, ואכן הקריאה מאוד מעמתת.
השיח של הומברט מתנהל לאורך רוב הספר מול חבר מושבעים דמיוני או אולי מול רגשות האשם והבושה שמערערים אותו. כקוראים אנחנו רצים אנה ואנה, בין שנאה, בחילה וגועל כלפי הגיבור ומעשיו, לבין מפגש מאולץ עם רגשותיו, מניעיו והטראומות הנפשיות שחווה הומברט בחייו, כל אלה מובעים ביד אמן יוצאת דופן.

 

להתראות לואי

כך נתקענו מבולבלים עם לואי סי. קיי. של 2017, מיטלטלים בין ניכור והתנתקות ממנו לבין הזכרונות על חמלת האתמול אל הבדרן הפאתטי, הגאון והאהוב שהכרנו.

 

בְּחֵמָה שְׁפּוּכָה אנחנו מרגישים מרומים. גם כי הכתובת הייתה על הקיר ודוברה בכל הופעה, גם כי לואי השתמש בקהל שלו 30 שנה לביטוי מעודן של דחפיו וגם כי הדיסוננס בין שנאה לקרבה מטריף את דעתנו. התגובה המתקרבנת של לואי, לפיה ביקש את רשותן של 5 הנשים שפגע בהן מכעיסה אותנו עוד יותר.

יכולנו להנות מלואי סי.קיי. כאשר חשף את מאווייו בגלוי ובמרומז על הבמה. יכולנו לשתף איתו פעולה כמציצנים עם חשפן, יכולנו לגעות מצחוק ביציע המגרש של המשחק הפרוורטי, כל זמן שהוא נמצא בין הקווים של פנטזיה ומציאות. אבל כאשר המציאות הביסה את המשחקיות, נשברו כל הכלים ואיתם אבד גם הקסם.

 

לואי, יש לומר, חזה את המציאות בדיוק מירבי (צפו למטה):
״אני טס במחלקה ראשונה, למי אכפת? פשוט ככה זה… זה יחזיק מעמד עוד שנה לכל היותר, תאמינו לי, זה לא יחזיק. אני טס ככה כבר שמונה חודשים, יש לי עוד שנה, ואז אני חוזר להיות ממש כמוכם. אבל, בינתיים, זה ממש מעולה״.

הערה

לא זהיר לכתוב בימים הללו על פגיעה והטרדה מינית. זה נכון כפליים כאשר הכתיבה מתייחסת למורכבות פסיכולוגית ולא רק לשאלה ערכית. לכן אני מבקש להקדים ולהדגיש כי אין בעולם הסבר שיצדיק את המעשים של סי.קיי. וברור לחלוטין מי התוקפן ומי הן הקורבנות במקרים המדוברים. בכלל, אין לגיטימציה לכל הטרדה מינית שהיא, אף פעם, בשום מקום, מצד אף אחד, גם אם היא נובעת ממצוקה נפשית עמוקה.




לקריאה: 

מהי פרוורסיה? מפרויד עד היום  <

דילוג לתוכן