קטגוריה: 13 סיבות מדוע

"13 סיבות" מבוססת על רב המכר של ג'יי אשר. היא מובאת אלינו כסדרה בהפקה מעולה של רשת התוכן "נטפליקס", שלאחר צפייה בה הותירה אותי חושב, מופתע ומתחדש. 
כנראה שכל צופה יפגוש בסדרה הדהודים משנות התבגרותו, אך קהל היעד שמוזמן להגדיל ולעשות עם זה משהו הוא בעיקר הורים למתבגרים. כמוני.  מבחינתי, הייתה פה פראפרזה מעניינת: 
במקום "הם לא מבינים" ראיתי פה "אנחנו לא מבינים". 
פגשתי במבוכה של הורה שאינו מצליח להבין את המתבגרים שלו, לא כי הוא לא מספיק רוצה, אלא כי ככה נראה פער בין דורי, ככה כנראה בני נוער מתפתחים ונפרדים, התפאורה משתנה, אבל בפסיכודינמיקה של היחסים בין מבוגר למתבגר, הפכנו להיות בדיוק כמו ההורים שלנו, ההם שרצו אבל לרוב לא באמת הצליחו להבין אותנו. זוכרים את זה?  

האנה מתאבדת. היא נערה מתבגרת מקסימה, יפיפיה, רגישה, נבונה ופגיעה, בליהוק מדויק של קת'רין לנגפורד. הצילום עצמו משלב הווה ועבר, תוך שהוא מצליח להימנע מהלקאה רטרוספקטיבית צדקנית. האנה מתמודדת עם Shaming דחייה, בגידה, היעדר תיקוף, ולבסוף נשברת. הסדרה מציגה תהליך קבוצתי עם דגש פרסונלי, בו מפנה האנה האשמה נוקבת כלפי שלושה עשר אנשים, שפגעו בה בזה אחר זה, והביאו לייאוש מצטבר ולבסוף להתאבדותה. כל כתב אישום שמגישה האנה הוא פרק בסדרה, שנאספת ל-13 פרקים. האנה מקליטה את טענותיה בקסטות, קלטות אודיו של פעם, מה שמעלה בעיניי דימוי חזק ביותר לאנכרוניסטיות שלנו, ההורים הצופים.

אנסה להציע, תוך הימנעות מרבית מספוילרים, 6 סיבות מדוע הסדרה הזו חשובה לאנשי מקצוע שעובדים עם millennials, להורים ואולי גם לבני נוער שמוכנים לראות את התדהמה בעיני המבוגרים בחייהם. קהל היעד של הסדרה הוא בעיקר מבוגרים, אליהם מכוונים המסרים, ומבחינתי הם כוונו היטב ומדויק.

סיבה ראשונה – בריאות הנפש 2017

בשנים האחרונות הגחיכה המדיה את הפרסונה התעסוקתית של יועצים חינוכיים, למשל מר מק'י מ'סאופ'פארק' (Alchohol is bad…Drugs are bad), שרמת ההתפתחות המוסרית שלו לא התקדמה אף פעם מעבר לקונבנציונלית, אתיקה צייתנית המושתתת על ציות לסמכות ולנורמות, לחוק ולסדר חברתי.

בסדרה '13 סיבות' אנחנו פוגשים באופן חד, מדויק וטראגי את התהום הפעורה בין בני נוער ומבוגרים. היועץ, מר פורטר, שואל את המתבגרים שהוא פוגש את השאלות הנכונות ביותר שאפשר. הוא משקף, תומך, מקבל, מעמת, אכפתי, דלתו פתוחה והוא מאוד משתדל לא לאפשר לרעש הבית ספרי להפריע לו להקשיב ולהעריך את המצוקה. ובכל זאת, מר פרקר עיוור למה שקורה סביבו. במקרים בהם הוא מהווה אוזן קשבת, משתמשים בו המתבגרים כרכז מודיעין שמזוהה עם המערכת ולא כדמות טיפולית. בפעם היחידה בה הוא נדרש לגייס את מיומנויותיו האבחוניות הוא נוחל כישלון מר. מעבר לכך, אין בסדרה מעורבות של אנשי מקצוע, קווי תמיכה נפשית, פסיכולוגים, פסיכיאטרים, רק קבוצת השירה שהאנה השתתפה בה מציעה אפשרות לתמיכה, אף שאין זו מטרתה. מאותה קבוצה הודלף לבסוף שיר שכתבה בעלון בית הספר, פרסום שהוסיף לבושתה. עם נתונים סטטיסטיים בלתי נתפסים, על כך ש-20% מבני הנוער בישראל חושבים על התאבדות – חובה לגשר על הפער התקשורתי בין דמויות חינוך וטיפול לבין מתבגרים. 

סיבה שנייה – ההורים

למרבית ההורים בסדרה יש תקשורת תקינה עם הילדים שלהם. אלה הורים שאוהבים וקל לנו להזדהות איתם. אבל זה בדיוק מה שקופץ חזק מתוך הסצינות הללו, הנורמליות הזו של השיח בין הורים למתבגרים שמתפשרת על תקינות תקשורתית על חשבון אינטימיות ומשרות נוחות מדומה על כולם. בשיחות הללו, בין ג'סיקה לאביה או בין קורטני לשני אבותיה, יש כנות מזויפת ומתעתעת, כזו שמטפלים מזהים בפגישות עם מטופלים מרצים (pleasing). כמו בחיים האמיתיים, ידיעה ואי-ידיעה מקבלות פה רבדים רבים: האנה מהסה את אמה שלוש פעמים כשהיא מספרת על מחוות רומנטיות בין אביה לבין האם. כנראה שגם האם מהסה את האנה, שאינה תקשורתית במיוחד, אך מציעה לשתף במצוקתה בשלל הזדמנויות. יש דברים שאנחנו מעדיפים לא לדעת. אביו של קליי מסכים לבסוף ש"יש בעיה עם הילד", וזה רק אחרי שהודה בכך ששרט את רכבו של זאק.
בין האמהות של האנה וקליי יש חיבור אותנטי. הן מבינות שהן לא מבינות. אמה של האנה משתוקקת להבין מי פגע בבתה וגם תובעת אזרחית את בית הספר, בעוד אמו של קליי חשה חוסר אונים עצום מול בנה על רקע תפקידה כמשפטנית שמגנה על בית הספר הנתבע. 

סיבה שלישית: השיימינג על מישהי ש'זורמת'

הסדרה כמעט ואינה משלבת את ההשפעות הקיצוניות של המדיה החברתית על בני המילניאלז, ילידי שנות ה-2000. בשלב שבו בכל זאת משתלב אקלים האינטרנט מופיע נוקאאוט שמפיל את האנה אל קרשיי הייאוש. ג'סטין מצלם בטלפון רגע בודד בו הם מתמזמזים בגן ציבורי, ומעלה לרשת תמונה בה נראית האנה בתחתונים בפני כל תלמידי בית הספר. 
זהו, מהרגע האנה מוגדרת כ'זורמת'. בזמננו אמצעי ההפצה היו פחות מהירים וקראו לתלמידה כזו 'נותנת', אבל אלו רק מילים, הפסיכולוגיה של התוקפים והקורבנות זהה, והמחירים, אנחנו יודעים, נותרים לאורך שנים רבות. עבור רבים המוניטין שנפגע כבר אינו בר תיקון. 

ה- Slut Shaming שעוברת האנה, כמו כל שיימינג, ממשיך להדהד במערכות היחסים שלה עם כל הבנים בסדרה, פרט אולי לטוני ולטיילר, כשההתקשרות האחרונה מסלימה לאונס של ממש. בכל פעם מתעוררת בה מחדש תקווה טבעית ולאחריה התפכחות מכאיבה. דווקא קליי, שהתקרבותו להאנה באה מאהבה ובהדרגה, דווקא הוא נדחה על ידה ברגע של יחד, מה שמספר לנו על תהליך ההכללה האכזרי שעוברות נשים נפגעות כלפי גברים בהמשך החיים. תמונה, כתבה, תגובה מרושעת, כל אלה נמצאים אונליין לנצח. זו עובדה שלא הכרנו. בזמננו התנחמנו במחשבה בחזקת "מחר יעטפו עם העיתון הזה דגים". 
האונס בשמרת אירע ב-1988. 19 שנים לאחר מכן, אחרי זיכוי במחוזי והרשעה בעליון, ניסתה הנאנסת משמרת להתאבד. קשה להישכח. 
השיימינג של האנה תפס והצליח להדהד בכל הרמות, בעיקר אצל גברים שמתגלים כפסיכופטים (ברייס), נרקיסיסטים (ג'ייסון, זאק, מרקוס), פרוורטיים (טיילר) או מנוכרים (מר פרקר). כמו בכל תהליך שיימינג "מוצלח", יש יסוד של אמת בדברים, אך דרך הצגתם המניפולטיבית מציגה את הרכיב האמיתי כחזות הכל, תמונה מעוותת ללא הקשר אשר עונה לצרכים אישיותיים קמאיים של המשתתפים בתהליך ההדרה, אנשים שמרשים לעצמם לשפוך דם בתנאי אנונימיות. בדרך כלל מדובר בפחדנים מפסידנים מאחורי מקלדת. עניין שני הוא שטיפוסים כמו ברייס קיימים בכל מיני ממשקים בהם מעורבים בני נוער. כאשר הזרקור האוהד מופנה אליהם, עלול השילוב של תחושת הזכאות האישיותית שלהם והיעדר גבולות הכוח להביא לתוצאות הרסניות שעובדות כמו כדור שלג.

סיבה רביעית – קאונטר-שיימינג

פרסום הקלטות, למרות התאבדותה של האנה, מהווה קאונטר-שיימינג עבור 13 האנשים שפגעו בה. השאלה האם מי שהשתתפו בתהליך שיימינג ראויים לענישה כזו, היא שאלה אתית ומשפטית שניאלץ כנראה לראות על סדר היום התקשורתי בשנים הקרובות. 
התלמידים שנפגעים מקאונטר-שיימינג עוברים תהליכים פסיכולוגיים שהספרות הפסיכולוגית המקצועית טרם נתנה עליהם את הדעת. 
חשוב לזכור שקורבן השיימינג הוא לרוב אדם אחד ואילו התוקפנים בתהליך שיימינג הם לרוב כמה אנשים שמשתייכים לקבוצה. כאשר קבוצה נוקמת מתפתחים תנאים לאשליה של כל יכולות, חשיבה קבוצתית שמתקשה להתנגד לקונצנזוס ותנודתיות חזקה מדי. 

מה קורה בקבוצת הקאונטר שיימינג של האנה?

1. ייחוס דרמטיזציה לאישיותה של המאשימה
2. גילויי תוקפנות חריפים שמופיעים בתנאי אנונימיות
3. דה-אינדיבידואציה
4. הכחשת החומרה של המעשים
5. טענות לגבי חוסר אמינותה של האנה

בסדרה "13 סיבות" שילמה האנה בחייה והמבוישים אכן תרמו לנסיבות מותה במידות חומרה כאלה ואחרות. במקרה זה פטורים הצופים משאלת הלגיטימיות של קאונטר שיימינג.
ועם זאת, לאור המחירים הכבדים שהם משלמים (אלכס בעיקר) עולה כאן לדיון שאלת הענישה על מעשי בריונות ברשת, שעולה שוב ושוב בסדרות וסרטים בשנים האחרונות. למשל בפרק Hated in the Nation, מתוך העונה השלישית של "מראה שחורה", פרק בו נבחנים לעומק היבטים שונים של שיימינג. 

סיבה חמישית – בחורינו הטובים

האנה הופכת בן רגע מאדם לאובייקט, חפץ, שאפשר להשליך עליו כל מיני רגשות לא רצויים. לא נתחמק מזה, עם כל מאוויינו לאינדיבידואליות, עולמנו החברתי מתבסס עדיין על קיצורי דרך מנטליים. מה אנחנו יודעים באמת חושבים על אנשים ששמענו עליהם משהו בלי להכיר אותם? רוב התלמידים בסדרה הרי לא מכירים אישית את האנה, הם יודעים לכל היותר לזהות את פניה, לשפוט אותה לפי התמונות שראו והרכילות שצרכו. התלמידים "ידעו" שהאנה 'זורמת' על בסיס כמה אינדיקציות שיחד יצרו פרופיל פחות או יותר אחיד: התמונה שבה היא מתנשקת עם קורטני, התמונה של ג'סטין ורשימת דירוג של בחורות שוות. מכיוון שרובנו מאמינים ש"אין עשן בלי אש", נוצרת קונסטלציה של שיימינג, עמדה שאנשים נוטים להיאחז בה ללא בדיקת עובדות.