בריאות הנפש בלב סערת הקורונה | נייר עמדה של EPHA

בריאות הנפש בלב סערת הקורונה

 נייר עמדה של הברית האירופית לבריאות הציבור

  (European Public Health Alliance) 

 

למגפת הקורונה השפעות עצומות על בריאות הנפש ועל רווחה פסיכולוגית  בכל רחבי העולם.

במהלך המגפה, גברו סיכוייהם של אנשים לחוות, באופן ישיר או עקיף, בלבול תסכול, חרדה ופחד, לעתים בשילוב עם היעדר גישה לטיפול או להמשכיות טיפול ולתמיכה הולמת בחולי נפשי קיים או בבעיות בריאות גופניות קיימות.

 

הדבר עלול להוביל לפיתוח אסטרטגיות התמודדות מזיקות (כמו שימוש לרעה באלכוהול או בחומרים ממכרים, דפוסי תזונה שאינם בריאים וסגנונות חיים שאינם דורשים פעילות פיזית, התנהגויות שיש בהן משום פגיעה עצמית – כולל התאבדויות והימורים ועוד).

פחד ומידע כוזב או מוטעה במתכוון מגבירים גם הם את הסיכון ל״שעירוּת לעזאזל״ וליצירת סטיגמות ביחס לקבוצות אתיות ודתיות או למקצועות מסוימים.

מגע אנושי הוחלף בידי מסכים, שהשימוש המוגבר בהם עלול להשפיע לרעה על בריאות הנפש ורווחת האוכלוסייה, בעיקר על ילדים ונוער.

 

האיזון בין חיים לעבודה מצוי תחת לחץ. עובדי קו החזית והורים העובדים מרחוק חווים כעת עד כמה שברירי יכול להיות הקו המפריד בין החיים האישיים לאלה המקצועיים בזמנים חסרי התקדים הללו.

בידוד מגביר גם את האלימות הביתית נגד כאלה המצויים בלאו הכי במצבים פגיעים.

אגב, מחקר מעניין מספק עדות לכך שלמנכ״לים נרקיסיסטים יש השפעה מזיקה על מקום העבודה (Kim, 2021). מסתבר שבעיתות משבר הם מפעילים תחושת אי ודאות בקרב שכבת מנהלי הביניים בארגון.

 

אובדן עבודה וחוסר ביטחון כלכלי מוסיפים לרשימה.

 

כעת ובתקופת הזמן שלאחר המשבר הם גובים (ויגבו) מחיר עצום מבריאות הנפש של כולנו, דבר שיתגלם בצורה נחרצת (כרגיל) בקרב קבוצות ממעמד סוציו-אקונומי נמוך יותר.

אכן, התברר שלא כולם חווים את הפגיעות הללו באופן שווה, ושישנם כאלה בחברה ובקהילות שלנו שנשארים מאחור יותר מאחרים.

 

נוכח המהומה שהחברה שלנו ניצבת מולה כעת, אנו מעודדים מקבלי החלטות לאומיים ובינלאומיים לקחת בחשבון את ההיבטים הבאים במהלך המשבר ובתקופה שאחריו:

  1. לשלב את סוגיות בריאות הנפש בתוך כל פעילויות התגובה למגפה.
  2. לתקשר ביעילות תוך עצירת פאניקה ופחד. המצב העכשווי במנהיגות הישראלית בכי רע. מנקודת הראות דרך פסיכולוגיה של המנהיגות, אין גרוע יותר.
  3. להגן על בריאות הנפש של עובדי הקו הראשון.
  4. לזהות את תפקידם של מטפלים לא-רשמיים ולספק להם את תמיכה נפשית, ייעוץ והכשרה אינטנסיביים.
  5. להעריך ולנהל סיכונים באירגונים חיוניים.
  6. להבטיח גישה בזמן הנחוץ לטיפולים/המשכיות של טיפולים פסיכו-סוציאליים לכל מי שזקוק לכך במהלך ולאחר המגפה.
  7. להגן על בריאות הנפש של אנשים במצבים פגיעים, עם דגש על האוכלוסייה המבוגרת.
  8. לאמץ גישה הוליסטית לבריאות הנפש, שמשלבת מענים כלכליים, מניעתיים וחברתיים.

 

 

לשלב את סוגיות בריאות הנפש בתוך כל פעילויות התגובה למגפה

 

בריאות הנפש צריכה להיות חלק אינטגרלי מכל תגובה בתחום בריאות הציבור למגפה הנוכחית ולמגפות עתידיות, על מנת להימנע ממתח פסיכו-חברתי ליחידים ולקהילות שניתן ברובו למניעה, בייחוד בהתחשב במצבן המשובש והמוחלש של מערכות בריאות וטיפול סוציאלי.

הבנה והתייחסות לבריאות הנפש ולשיקולים פסיכו-חברתיים יהיו מפתח לעצירת ההדבקה ולמניעת הסיכון להשלכות ארוכות טווח על הרווחה ויכולת האוכלוסיה להתמודד עם מצוקה.

 

מכיוון שסביר להניח שהסיכונים לחוות בריאות נפש לקויה יילכו וייתגברו, נדרשת התערבות מוקדמת וגישה לתמיכה מקצועית כחלק אינטגרלי מכל תכנית בלימה והתאוששות פוסט-מגפתית. השלכות של הנסיבות העכשוויות, כמו למידה ביתית כפויה, תת-תעסוקה ואבטלה, סגירת בתי עסק וכיוצא באלה, נושאות בחובן סיכון להעמקה נוספת של אי-צדק חברתי ובריאות. אי לכך, אמצעים להכשלתם של אלה, או לכל הפחות – להפחתתם, חיוניים גם הם, וזו תהיה גם השפעתם על בריאות הנפש.

 

 

לתקשר ביעילות תוך עצירת פאניקה ופחד

 

מידע מוטעה במתכוון או מידע כוזב מוביל לפחדים ולפאניקה מוגברים בקרב האוכלוסייה. חיוני שהרשויות יתקשרו ביעילות את הסיכונים ואת ההתפתחויות האחרונות בנוגע לנגיף הקורונה, כולל אמצעי היציאה מבידוד  (או אסטרטגיית היציאה). על המידע המשודר להיות בהיר, מובן, תמציתי ומדויק.

 

על מנת שתקשורת תהיה יעילה, היא צריכה להיתפר למידותיהן של הקבוצות הספציפיות אליהן היא מכוונת, שעשויות להיות בעלות רמות משתנות של בריאות ושל אוריינות דיגיטלית – כאשר זו האחרונה הופכת בולטת במיוחד, שכן כמויות נרחבות של מידע בריאותי מועבר כיום דיגיטלית.

 

היא צריכה לכלול מסרים חיוביים בבריאות הנפש המקדמים רווחה פסיכו-סוציאלית, למשל להתמקד ביוזמות הקהילתיות החיוביות הרבות, אשר משגשגות בחברה שלנו.

 

זאת ועוד, אוכלוסיות צריכות להיות מיועדות בדבר המקורות הנאמנים שאליהם עליהן לפנות כדי למצוא מידע על המגפה.

 

אסטרטגיות טיפול עצמי צריכות אף הן להיות מקודמות במטרה להעצים יחידים להגבלת השפעת הנסיבות הללו מבלי להפחית את רווחתם הנפשית.

 

 

להגן על בריאות הנפש של עובדי קו החזית

 

עובדי קו החזית וצוותים רפואיים מתעמתים כרגע עם תנאי עבודה קשים בצורה חסרת תקדים, דבר הדורש שימת לב מיוחדת לבריאותם ולרווחתם הנפשית.

 

הדבר צריך לקבל התייחסות ותמיכה דרך ניהול סיכונים נאות, הבטחת איוש מספיק, עידוד, תקשורת בין עמיתים ותמיכה. יש לשפר ולאפשר את הגישה לשירותים פסיכו-חברתיים תוך כדי התחשבות במשמרות ובשעות העבודה. יותר מכך, שיפור תנאי העבודה של צוותי ועובדי קו החזית הוא חיוני, למשל על ידי הגבלת מספר השעות היכן שניתן, לא רק לשם הפחתת הסיכון להידבקות, אלא גם להבטחת איזון הולם בין החיים לעבודה, ובכך לאפשר מנוחה והחלמה. הבטחת זמינות ושימוש בציוד מיגון אישי הולם חשוב לשלומות הפיזית כמו גם הנפשית, שכן הוא מקנה תחושת ביטחון חזקה יותר.

 

אלמנט נוסף המשפיע עמוקות על עובדי קו החזית הוא יצירת סטיגמות. מכיוון שהם נחשבים לנושאי מחלות, לעתים קרובות הם עלולים לסבול מאפליה על בסיס משלח ידם. נושא הסטיגמה חייב לקבל התייחסות, העובדים חייבים להיות ממוגנים והמודעות חייבת להתחזק בכל הנוגע לתפקיד המפתח שהם ממלאים בהתגברות על התפרצות המגפה.

 

 

לזהות את תפקידם של מטפלים לא-רשמיים ולספק להם את התמיכה, הייעוץ וההכשרה המתאימים

 

מטפלים לא-רשמיים רבים – כספקי הטיפול העיקריים לאנשים עם מצבים רפואיים כרוניים או כאלה הנמנים על קבוצת הגיל הנתונה בסיכון הגבוה ביותר – מוצאים עצמם כעת במצב פגיע במיוחד, ללא תמיכה הולמת או ציוד מיגון מתאים. אם קרובי משפחתם יחלו, מטפלים לא-רשמיים ישימו את בריאותם שלהם בסיכון על ידי המשך הטיפול בהם. המצב מעצים את הסיכונים הקיימים ממילא לבריאות הגופנית והנפשית של מטפלים לא-רשמיים.

 

זאת ועוד, אמצעי הריתוק, כמו גם התיעדוף השלילי של טיפולים לא-חיוניים, מחריף עבורם את המעמסה ואת הבידוד. בעוד שבמקרים רבים הם משמשים כרשת הביטחון שהיא המפלט האחרון עבור האדם שבו הם מטפלים, הסיכון שיחלו ולכן לא יוכלו להבטיח את המשכיות הטיפול – גם היא מהווה גורם מתח משמעותי עבורם.

 

 

להעריך ולנהל סיכונים בארגונים

 

הדרך להחלמה בעקבות ההרעה הפיננסית בפעילות העסקית שנגרמה על ידי המגפה תוביל, ככל הנראה, לעומסי עבודה גבוהים יותר עם פחות משאבים ברבים מהעסקים שנפגעו כלכלית.

 

הערכה וניהול הולמים של הבריאות המקצועית ושל הסיכונים הבטיחותיים, בעיקר הסיכונים הפסיכוסוציאליים, היא מכרעת. על אחת כמה וכמה, זהו המצב עבור העובדים שכבר עכשיו ניצבים בפני מצב קשה מבחינת בריאותם הנפשית. לשותפים חברתיים יש אחריות להתייחס ביחד לאתגרי הבריאות והבטיחות במקום העבודה בתקופה שלאחר המגפה, בשימת לב מיוחדת לסיכונים הפסיכוסוציאליים.

 

 

להבטיח גישה בזמן הנחוץ לטיפולים/המשכיות של טיפולים לכל מי שזקוק להם במהלך ולאחר המגפה

 

המגפה משבשת את תמיכת ושירותי בריאות הנפש. יותר מכך, המצב חסר התקדים והמצוקה הנלווית לו יכולים להשפיע לרעה על בריאות הנפש ו״להוביל להשלכות שליליות ארוכות טווח בקרב קהילות, משפחות ויחידים״.

 

יש להבטיח גישה לטיפולים ולתמיכה עבור אנשים הסובלים מחולי נפשי ומבעיות הקשורות לשימוש בחומרים ממכרים. יש לבסס דרכי הפניה פנים-מגזריות על מנת להבטיח שילדים ומשפחות עם צרכים אחרים (למשל הגנה מפני אלימות ביתית, צרכים הישרדותיים ועוד) או כאלה החווים מצוקה חמורה יותר יוכלו לגשת במהרה לשירותים הנדרשים. כאשר מפגשי תרפיה וייעוץ אינם אפשריים פיזית, תרפיה אונליין או דרך הטלפון צריכה להיות נגישה על מנת להמשיך בטיפולים.

 

יש להפיק לקחים על מנת להבטיח גישה בתקופה שלאחר המגפה, אך גם עבור משברים עתידיים. אסטרטגיות מוכנוּת צריכות, לדוגמה, לכלול את הכשרת עובדי קו החזית לעקרונות של תמיכה פסיכו-חברתית חיונית, עזרה ראשונה פסיכו-חברתית וכיצד לבצע הפניות נחוצות. חיזוק הטיפול הראשוני, התערבות בקידום בריאות נפשית ומניעה של הפרעות נפשיות ועידוד טיפול שיהיה משולב ומבוסס-קהילה יותר, הם כמה מהצעדים שיכולים להפוך את מערכות בריאות הנפש לבעלות חוסן גדול יותר בעתיד.

 

 

להגן על בריאותם הפסיכולוגית של אנשים פגיעים, כולל אוכלוסייה מבוגרת

 

למגפה יש השפעה שלילית מובהקת על הרווחה הנפשית של אנשים במצבים פגיעים יותר, כולל דורות מבוגרים. אנשים מוחלשים חברתית וכלכלית נמצאים, מחד גיסא, בסיכון גבוה יותר לחוות תחלואה נפשית כתוצאה מאמצעי העוצר או מהשפעותיהם הכלכליות. מאידך, הבריאות הנפשית של קבוצות סיכון, כמו קשישים, ילדים ונשים, נמצאת תחת לחץ גדול.

 

המגפה הובילה ממשלות לנקוט באמצעי ריתוק נוקשים, שלעתים קרובות מגבילים זכויות אדם בסיסיות ואת החופש האישי. אסור שהעובדה שקשישים ואנשים עם בעיות בריאותיות בסיסיות מצויים בסיכון גבוה יותר תצדיק טיפול מפלה ולא-פרופורציונלי. כולם צריכים להיות שווים בזכויותיהם. ועדיין, גישה לטיפול מוגבלת לעתים על בסיס גיל. נוסף על כך, האמצעים הננקטים בתוך מוסדות וקהילות ביחס לאנשים התלויים בטיפול אינם תמיד מכבדים את האוטונומיה והכבוד של בני אדם. זאת ועוד, המסרים סביב נגיף הקורונה מייצרים לעתים קרובות סטיגמה ביחס לקשישים.

 

נוסף לכל אלה, ישנו איום מובהק שהריחוק החברתי יהפוך לבידוד, בעיקר עבור אנשים שנעדרים גישה לטכנולוגיה או שאינם מעודכנים מספיק טכנולוגית.

 

לדעתנו, אם כן, עדיפות מפתח היא להבטיח את הרווחה הנפשית של אלה שבסיכון. העצמת ועידוד קשישים בעלי ניסיון וחוזקות להתנדב במאמצי הקהילה – שאינם מגבירים את הסיכון האישי להידבקות – להילחם במגפה, יכולים, לדוגמה, להשפיע חיובית הן על האנשים הללו והן על הקהילה. שיתוף הפעולה שלהם יכול להיות בעל ערך.

 

אסור לשכוח את הילדים. בעוד שילדים פחות מושפעים מהמחלה עצמה, הם חוזים בגישתם המוגבלת לשירותי בריאות וחינוך הולמים ונמצאים גם הם בסיכון גבוה יותר לחוות את ההשפעות השליליות של בידוד ושל אלימות ביתית מאמירה.

 

ילדים צריכים להיות בלב אמצעי הדה-אסקלציה ואסטרטגיית היציאה וההתאוששות.  מערכות תמיכה עבור קבוצה זו (והוריהם) חיוניות כעת ויש להרחיבן (למשל מרכזי ייעוץ והתייעצות, קווי סיוע ועוד). באותו הלך רוח, נשים החוות את אותה אלימות, כמו גם קשישים הסובלים מהתעללות – מבודדים יותר ונמצאים בסיכון גבוה יותר בשל הריתוק, ויש לדאוג שיוכלו להפיק תועלות מתמיכה זו.

 

 

להתמודד עם סטיגמה כלפי חולי קורונה

 

קל ואפילו אוטומטי לקשר את הפחד מקורונה עם ״אחרים״.

 

אפשר להבין שקיים אצל כולנו בלבול, חרדה ופחד, אבל ממש חשוב להבין שהגורמים הללו  גם מתדלקים סטריאוטיפים מזיקים. סטיגמה יכולה לערער את הלכידות החברתית ולזרז בידוד של קבוצות, כמו חרדים וערבים בחברה הישראלית, מה שיכול לתרום למצב שהווירוס דווקא יתפשט  אף יותר ויגרום לבעיות בריאותיות יותר חמורות ולקושי עוד יותר גדול לשלוט בהתפרצות המחלה.

 

סטיגמה יכולה לגרום לאנשים להסתיר מחלה כדי להימנע מאפליה, מה שימנע מהם לחפש עזרה רפואית מיידית ויניא אותם מלאמץ התנהגויות בריאות. העובדות מראות בבירור כי סטיגמה ופחד ממחלות מדבקות מעכבות תגובה.

 

מה שכן עובד זה בניית אמון בשירותי בריאות אמינים, להראות אמפתיה למי שנדבק, להבין את השפעת המחלה ולאמץ אמצעים יעילים ומעשיים כדי שנשאים יוכלו לעזור לעצמם ולקרובים שלהם להישמר. הדרך בה אנחנו מתקשרים על הקורונה היא קריטית לתמיכה באנשים כדי שיפעלו בצורה אפקטיבית, יעזרו להילחם במחלה ויימנעו מתדלוק פחד וסטיגמה. חובה עלינו ליצור אווירה בה אפשר לדבר ולהתייחס למחלה ולהשפעות שלה בצורה פתוחה, כנה והדדית.

 

 

לאמץ גישה חברתית הוליסטית לבריאות הנפש

 

פעולות יכולות לצלוח רק אם הן מאמצות גישה חברתית הוליסטית המערבת את כל המגזרים ולוקחת אחריות על תכניות בריאות הנפש, טיפולי הבריאות, הטיפול הסוציאלי והרווחה, על המסגרות החינוכיות ועל הארגונים הממשלתיים והלא-ממשלתיים המקומיים.

 

מגפה מייצגת נטל עצום על מערכות וכלכלות טיפולי הבריאות (גם הנפשיים) שלנו, אך היא מייצגת גם הזדמנות להפחתת הסטיגמות הקיימות הנוגעות לבריאות הנפש ולהרחבת האפשרויות הקליניות לאנשים שמוצאים את עצמם במצבים קריטיים. לפיכך, בריאות הנפש יכולה לקבל חשיבות הולמת בכל מדיניות לאומית. על מנת להשיג את החשיבות הזו, על בריאות הנפש להוות חלק אינטגרלי מתכנית העבודה.

 

 

למסמך המקורי של EPHA באנגלית:

 

https://epha.org/wp-content/uploads/2020/05/pr-mhcovid-final.pdf

 

מאת

איתן טמיר

איתן טמיר, בעל תואר שני בפסיכולוגיה ומנהל מכון טמיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן