נראה כי משתתפים בודדים יותר התרגשו פחות כיוון שלא האמינו שהיחס החיובי כלפיהם הגיע מכוונה אמיתית וכנה.
מחקר בריטי בחן את הקשר בין בדידות לבין התרגשות ממעשים פרו-חברתיים של בני אדם אחרים (Śmieja et al, 2022).
בגדול, נמצא שאנשים המתמודדים עם בדידות נוטים פחות להתרגש וכי ניתן להבין את הממצא הזה כתופעת לוואי של חוסר אמונתם בכוונות הטובות של אחרים.
בניסוי הראשון, משתתפים ציינו באיזו תדירות הם חשו בדידות, דיווחו על תסמינים של דיכאון ומילאו סולם מדידת אמפתיה. לאחר השלמת שאלונים אלה, המשתתפים צפו באחד משני קטעי וידאו קצרים שנועדו לעורר תחושה של רגש; שניהם הראו אדם שעוזר לסובבים אותו ומקבל הכרת תודה מאחרים.המשתתפים ציינו האם הם חוו היבטים שונים של התרגשות, כמו תחושות ספציפיות (למשל עיניים לחות או גוש בגרון), 'הערכה' (למשל תחושת קרבה עם גיבור הסרטון), רצון לפעולה (למשל לרצות לחבק מישהו), רגש (תחושת רגשות חיוביים) ותיאור של הסרטון (למשל, זה היה מחמם את הלב). לבסוף, הצוות מדד את הנטייה הכללית של המשתתפים להתרגש.
התוצאות הראו שאלו שתיארו את עצמם כבודדים יותר התרגשו פחות מהסרטים; הם גם החשיבו את עצמם כאנשים שפחות נוטים להתרגש באופן כללי.
אנשים בודדים יותר נטו להראות יותר תסמינים של דיכאון וירידה בתחושות האמפתיה, אך אלה לא יכלו להסביר באופן מלא מדוע הם התרגשו פחות.
הניסוי השני ניסה להבין מדוע אנשים בודדים התרגשו פחות.
לאחר מילוי סולמות הבדידות, המשתתפים דיווחו על מצב רוחם הנוכחי והתבקשו להיזכר במצב חיובי שגרם להם (או כמעט גרם להם) לבכות.
לאחר מכן הם דירגו את מידת ההתרגשות שלהם באמצעות אותו סולם כמו המחקר הראשון, ודיווחו על הנטייה הכללית שלהם להתרגש.
שוב, משתתפים בודדים יותר נטו פחות להתרגש, למרות שהם בחרו בגירויים המרגשים בעצמם.
בדידות גם ניבאה חוסר חיוניות של הזיכרון, והייתה קשורה לבעיות בזכרון של מצבים נעימים.
למרות שהמשתתפים הבודדים אכן נטו להיות בעלי מצב רוח נמוך יותר, לא נמצא קשר סיבתי בין בדידות להתרגשות מופחתת.
הניסוי האחרון בחן האם אנשים בודדים עשויים להתרגש פחות מכיוון שהם חווים ומפרשים מצבים חברתיים בצורה שונה.
ראשית, המשתתפים השלימו את מדדי הבדידות והדיכאון, לפני שצפו באחד מקטעי הווידאו ששימשו במחקר הראשון.
לאחר מכן הם תיארו את תגובתם הרגשית לסרט, העריכו את הסיפור הכולל שלו ופירשו את התנהגותו וכוונותיו של הגיבור.
כמו קודם, נמצא קשר בין בדידות להתרגשות מופחתת ונראה היה שאמון נמוך באלטרואיזם של הגיבור הוא הסיבה לכך.
המשתתפים הבודדים יותר חשו פחות התרגשות כי הם לא חשבו שהדמות פועלת באדיבות מתוך כוונה אמיתית.
אנשים בודדים עשויים לתפוס את העולם כמקום פחות חביב, יותר שלילי עקב חוויות של דחייה, ובכך לחוות פחות אמון ופחות הזדמנויות להתרגש.
מקורות:
Śmieja, M., Blaut, A., Kłosowska, J. et al. Not moved, still lonely: the negative relation between loneliness and being moved. Motiv Emot 46, 557–571 (2022). https://doi.org/10.1007/s11031-022-09955-0