דניאל אלכסנדר, פסיכותרפיסט
עננים כהים כיסו את השמים.
העולם היה במשבר הגדול ביותר מאז השיטפון הגדול.
רק שהפעם לא היה שום סימן לנוח והתיבה.
הנגיף הכה בכולם. בכל מקום.
שלא כמו וירוסים קודמים, זה, שקיבל את השם "טרטר 1", בגלל צבעו האדום וצורתו הלא ברורה, לא השפיע פיזית .
הוא תקף את המודעות.
אנשים הפכו עיוורים לחלוטין לעצמם ולסביבתם.
העולם הפך למושבת זומבים.
בעיניים ריקות צעדו אנשים ברחובות, נהגו במכוניותיהם ולקחו את ילדיהם לבית הספר.
במבט מרחוק הכל נראה נורמלי.
רק מבט מקרוב יגלה את האמת.
ללא שמחה, עם חיוכים מעושים, ללא בכי. שום סימן לתחושה או לרגש אמיתיים.
דניאל אלכסנדר, פסיכותרפיסט נאבק בנגיף.
לא ניתן היה לחסום את הנגיף הזה באמצעות מסכה או חיסון.
הדרך היחידה להתמודד , הייתה לדבר עם עצמך ועם אנשים שנלחמים כמוך.
מספר האנשים הבריאים פחת במהירות.
מצב זה השפיע באופן משמעותי על עבודתו של דניאל.
מצד אחד היו פחות פניות לטיפול, ומצד שני איכות הלקוחות עלתה.
רק אנשים עם מידה סבירה של מודעות הגיעו.
לא היה סגר משום שהממשלה והפרלמנט היו נגועים כולם.
דניאל אלכסנדר, פסיכותרפיסט, הבין שתפקידו נעשה משמעותי וגדול הרבה יותר מבעבר.
הוא כבר לא יכול היה להיות רק מטפל הספון בחדר הטיפולים.
הייתה לו קהילה לטפל בה.
לא אחת מטפלים נקלעים למצב קונפליקטואלי.
מצד אחד, הרצון לשמור על המרחב המקודש והמבודד של הפסיכותרפיה בקליניקה.
מצד שני ההבנה שברגע מסוים צריך לעזוב את אזור הנוחות של הקליניקה ולצאת לעולם בחוץ על מנת לחולל שינוי.
מתוך מחשבה על הקונפליקט הפנימי הזה, דניאל אלכסנדר, פסיכותרפיסט, החל פגישה נוספת של הקבוצה הטיפולית שלו.
מה תפקידה של קבוצה טיפולית בזמן משבר?
דניאל האמין שעליה למלא כמה משימות.
תמיכה, מודעות, התבוננות עצמית ועל הסביבה.
הפגישות נעשו כבדות.
אנשים הרגישו שהם במצור אל מול המטריקס של המציאות החיצונית.
לא קל להישאר מודע כשאתה מוקף בזומבים.
דניאל חש בנטל האחריות.
ללא איים של שפיות והתבוננות עצמית, כפי שהייתה קבוצה זו, נידון העולם להרס פסיכולוגי ורוחני.
אך לעומת זאת, כשאתה יודע מה המשימה שלך, זרימת האנרגיה בתוכך גדולה וחזקה.
קבוצות כאלה, דניאל הבין, הן כמו אורות בחושך.
בחדר חשוך לחלוטין, אפילו נר קטן ישפוך אור גדול.
האמירה היהודית הקדומה של הלל הזקן: "במקום שאין אנשים, השתדל להיות איש", מעולם לא הייתה רלוונטית יותר.
דניאל ידע שאמירה זו היא המפה, המצפן, הפנס להליכה בראש מורם, אל מול פני הסערה.
