מהן קבוצות לעזרה עצמית?

מהן קבוצות לעזרה עצמית?

קבוצות לעזרה עצמית, הידועות גם כקבוצות  לסיוע הדדי או קבוצות תמיכה, הינן קבוצות של אנשים אשר מספקים עזרה הדדית אחד לשני.

בקבוצות של עזרה עצמית, החברים חולקים בעיות דומות, לעתים מחלה משותפת או התמכרות, כאשר המטרה המשותפת של חברי הקבוצה היא לעזור אחד לשני להתמודד עם הקושי ואף להחלים.

בחברה המסורתית, משפחה, שכנים, בני שבט וחברים היו מספקים את התמיכה ההדדית, אך לעומת זאת, בעידן המודרני, שינויים גיאוגרפיים גדולים משפיעים על קשרי המשפחה ועל הקשרים הקהילתיים. לכן, לעתים בוחרים אנשים להצטרף לקבוצות החולקות קשיים דומים.

מודלים בסיסיים לעזרה עצמית:

קבוצות לעזרה עצמית יכולות להתקיים כחלק מארגון גדול יותר (כגון אלכוהוליסטים אנונימיים), וכמו כן הן גם יכולות לתפקד באופן בלתי רשמי או לפי תוכנית. לרוב, הקבוצה נפגשת באיזור נוח, כמו בבית של אחד המשתתפים או בחדר במתנ"ס או במרכז קהילתי אחר.

בקבוצות לעזרה עצמית, נרקמים קשרים הדדיים לעזרה. דרך שיתוף, חברי הקבוצה חולקים סיפורים, לחצים, רגשות וקשיים. הם לומדים להכיר בכך שאינם לבד והם אינם היחידים אשר סובלים מן הבעיה. יתכן ומגע גופני יהיה חלק מהתוכנית ויתכן ולא. בקבוצות תמיכה רבות, משתתפים מחבקים אחד את השני לעידוד.

ישנם שני סוגים של קבוצות. קבוצת "המודל המקצועי"- קרי קבוצה המונחית על ידי איש מקצוע, וקבוצות "עזרה עצמית" אשר לא מאפשרות לאנשי מקצוע להשתתף אלא אם הם מתמודדים עם אותה הבעיה או מוזמנים על ידי חברי הקבוצה להרצות.

בהשוואה לקבוצות המונחות על ידי אנשי מקצוע, תומכי הקבוצות לעזרה-עצמית יטענו כי ידע מניסיון חשוב יותר מאשר ידע אובייקטיבי מקצועי. השירות הינו הדדי וללא עלות, וישנו שוויון בין חברי הקבוצה, וזאת להבדיל מן ההיררכיה של מטפל ומטופל אשר מתקיימת בקבוצות המקצועיות. הידע הוא נחלת כל חברי הקבוצה ואינו שייך רק למטפל.

חברי הקבוצה יכולים לשמש דוגמא אחד עבור השני בהתמודדויות, ובמיוחד במודלים בהם המנחים התמודדו בעבר עם בעיה דומה. תוצאה אחת של קבוצות תמיכה היא חיזוק הדדי. יחד לומדים לשלוט בבעיה ולהתמודד עמה.

אלו הסובלים מסטיגמה (כגון נשאי וחולי איידס או חולים במחלה פסיכיאטרית) יכולים כקבוצה לקבל כוח, להפיג את הבושה וההסתרה הסובבים אותם, ולהיות לקהילה תומכת אחד עבור השני.

קבוצות 12 הצעדים

המודל הראשון של קבוצות לעזרה עצמית הינו "אלכוהוליסטים-אנונימיים" (AA), אשר יוסד על ידי וויליאם גריפית' ווילסון ורוברט הולברוק סמית'. ההערכה כיום היא שכמליון אנשים משתתפים בכ-40,000 קבוצות כאלו בכ-100 מדינות. AA ידוע גם כשיטת שניים-עשר הצעדים, מכיוון שהשיטה מתבססת על פני שניים-עשר צעדים:

  1. אנו מודים כי אין בכוחנו לעמוד בפני אלכוהול – ושחיינו יצאו משליטתנו.
  2. הגענו לתובנה שרק כח גדול מאיתנו יכול להחזיר לנו את שפיותנו.
  3. החלטנו להקדיש את רצוננו וחיינו לטיפול באל, כפי שאנו רואים ומבינים אותו.
  4. החלטנו ללכת בדרך של חיפוש מוסר עצמי ללא מורא.
  5. התוודענו בפני האל, בפני עצמנו ובפני אדם נוסף על הטעויות שלנו.
  6. אנו מוכנים לחלוטין לאפשר לאל להסיר את כל הפגמים אשר ישנם לנו.
  7. בצניעות אנו מבקשים ממנו להסיר את חסרונותינו.
  8. עשינו רשימה של כל מי שפגענו בו ואנו מוכנים לתקן את כל טעויותינו.
  9. עשינו תיקון מול אנשים אלו היכן שניתן היה, למעט אנשים שדבר זה היה פוגע בהם.
  10. המשכנו לקחת אחריות אישית והודנו במהרה בטעויותינו.
  11. דרך תפילה ומדיטציה נשפר את קשרנו עם האל כפי שאנו מבינים אותו, מתפללים רק לדעת את רצונו עבורנו, ולכח ליישם זאת.
  12. לאחר שחווינו התעוררות רוחנית כתוצאה מצעדים אלו, ניסינו להעביר את המסר הזה לאלכוהוליסטים אחרים, ולמלא אחר העקרונות הללו בחיינו.

כמובן שיש להשקיע מחשבה בבחירת קבוצה מתאימה, וכמו כן ניתן להתייעץ על כך עם איש מקצוע.

מאת

איתן טמיר

איתן טמיר, בעל תואר שני בפסיכולוגיה ומנהל מכון טמיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן