לפני שבועיים, ביום שישי בצהריים, קפצתי לסופר לעשות השלמות מצרכים לשבת.
בעודי מהלך בין המדפים, קפצה לי מחשבה ספונטנית:
בת הזוג החדשה שלי, רק חודש, נמצאת גם היא עם הילדים בסוף השבוע.
"אולי היא צריכה משהו?"
שלחתי לה טקסט והיא השיבה שהיא כבר מסודרת ותודה. אירוע שולי לכאורה, הבהוב תודעתי אחד מיני תכתובות טקסט אין סופיות.
ואז התרגשתי מהנדיבות שגעשה בי. הבנתי שנכנסה אהבה חדשה לחיי.
הטור הזה מנסה להסתכל על היבטים של נדיבות אוהבת בקשר זוגי.
נבחין כאן בין אהבה נדיבה לבין אהבה בשירות העצמי וננסה לחשוב על ההבדלים.
מהי נדיבות זוגית אוהבת?
כדי להמחיש את הרעיון של נתינה זוגית מתוך נדיבות אוהבת, אתייחס קודם למשמעותה של נדיבות באהבה, בקשר רומנטי ובכלל.
אהבת האחר מתבטאת ברגשות עמוקים של כמיהה, דאגה וחמלה.
באהבה זוגית מתווספות גם תשוקה מינית, מחויבות ואינטימיות בין-אישית – שלושתן הכרחיות לקשר שלם, אינטגרטיבי.
נדיבות אוהבת משקפת אכפתיות רגשית עמוקה כלפי בת הזוג, בין אם הקשר מתקיים ובין אם מערכת היחסים הייתה מסתיימת (השילוב ההיפותטי בין עבר לעתיד מכוון).
בקצה השני של הסקאלה נוכחת נדיבות לצרכי העצמי. היא משקפת בעיקר את ההנחה ש"אני אוהב אותך כי את אוהבת אותי", ובהקשר שלנו, יש לה היבט תועלתני – "אני נדיב כלפייך כדי שתהיי נדיבה כלפיי".
גווניו של זר הפרחים
מחוות מפרגנות שנעשות לרווחת בני הזוג שלנו עשויות להיות זהות לחלוטין, בעוד המקורות הנפשיים שלהן שונים בתכלית.
המוטיבציה מתוכה אנחנו נותנים היא זו שקובעת הכל – החל מאהבה עמוקה, דרך כוחניות והתנשאות, המשך ברגשות אשם וכלה בצורך להשתחרר ממטלה מחייבת ומעיקה.
כן, זר הפרחים נראה ומריח בדיוק אותו דבר, אבל העמדה מתוכה אנו פועלים מייצגת נקודה ספציפית פני ספקטרום נתינה נרחב.
יש מערכות יחסים שהחלו את דרכן בצילה של נדיבות לא הדדית:
למשל, גבר שמחזר בכפייתיות, נותן בשפע אך מסרב לחשוף את זהותו. נדיבות כזו יכולה להיות מסעירה ומרגשת, אבל לצדה קיים חלק תוקפני וחד-צדדי. זו נדיבות שפונה לפנטזיה, שמכונה בפסיכולוגיה יחסי אובייקט חלקיים. במערכות יחסים אחרות משקפת הנדיבות רגשות אשם.
זר פרחים שניתן לבת הזוג בעקבות שכחת יום הנישואים, או היעדרות מכעיסה לצרכי עבודה.
רובנו רוצים זוגיות שקיימת בה נדיבות אוהבת. בני ובנות המזל בינינו חוו נדיבות נקייה בתחילת היחסים, עד שהלכה והטשטשה לה עם הזמן.
חלקנו חושדים שנדיבות אוהבת היא אידיאל שאינו נופל בקנה אחד עם המציאות השוחקת. אבל כולנו יכולים להסכים שזוגיות לחיים, כזו שנאחל לנו ולאהובינו, קרובה יותר לקצה הנדיב של הספקטרום.
טבעם של יחסי אהבה זוגיים להתפתח מאהבה רומנטית וריגושית לקשר של אהבה אינטימית, התפתחות טבעית ובריאה. אפשר לראות את השינוי הזה כמעבר הכרחי מהתאהבות לאהבה.
עם הזמן אנחנו נוכחים לדעת שלפרטנר שלנו יש לא מעט חסרונות.
זה כואב ומחייב להיפרד מאשליה שאיננה עוד.
