יהודית איתן
מי אוהב אותך, מי. אני אוהבת אותך. מקבלת אותך ככה, כמו שאתה. אפילו שכשאתה בא אלי אתה לא מפסיק לומר דברים שמנסים לפגוע. "איזה חדר קטן ומסריח יש לך" גם אם החדר שלי מרווח ומאוורר ואתה לא רוצה אף פעם לצאת ממנו בסוף הפגישה."איזה משחקים של תינוקות" אפילו שממש קשה לך לשחק עם חלק מהם. "סתם משעמם פה" אתה אומר ומסתובב לך בלי לדעת במה לשחק גם אם החדר כולו בנוי למשחק אינסופי, וגם "איזה תלתלים של סבתא יש לך" וזה באמת מצליח להכאיב לי, סבתא שכמוני. גם אני רואה שהפכתי קצת לסבתא. אז אני אומרת לך "מה, אתה רוצה לפגוע בי"? ואתה מופתע מהשאלה שלי, כאילו בכלל לא התכוונת. ואחרי שאתה מכין איתי סביבון, אתה מאוכזב שאי אפשר להקפיץ אותו מצד לצד ואתה מקלקל את מה שיצרת. אני נעצבת. מה גורם לך להיות ילד בן חמש וחצי כל כך לא מרוצה, כל כך כועס על העולם. אני לא כועסת עליך, אני לא הודפת חזרה את הדקירות שלך, אני רק חושבת איך הפכת להיות מתריס, לועג כשאני לא מצליחה משהו, פוחד בעצמך להיכשל. ואז אני יושבת עם ההורים שלך לשיחה. אימא אומרת שכל כך קשה איתך, שאתה עושה דווקא וקשה לך כל פעם להתארגן ליציאה ושאתה מציק נורא לאח הצעיר והמקסים שלך. ואבא אומר שעדיין קשה איתך, בבוקר, ולפני שהולכים לסבתא ובכלל, הכול קשה. אני שואלת למה. אבא אומר שזה ממש ברור לו, לגמרי. אז מה? אני שואלת, והוא אומר שאי אפשר לפספס, שאת, הוא אומר לאימא , דורשת ממנו להיות איינשטיין. לא מניחה לו לרגע. כן? אני שואלת את אימא, והיא עונה שכן. היא רוצה לקדם אותך, היא לא בטוחה שאתה תצליח לבד. שעם האח שלך היא לא דואגת. אז בכלל יש לכם מצבים שאתם נהנים ביחד בלי מבחנים? אני שואלת ואבא אומר שכשהוא מסתכל מהצד הוא לא רואה. שאימא כל הזמן בוחנת אותך. אפילו הוא בעצמו נלחץ ולא בטוח אם יודע את התשובות. יש מצב שפשוט תהיו ביחד ותראו סרט בטלביזיה בלי להתאמץ בכלום? אימא חושבת שכן ואבא אומר "אין מצב". כל הזמן אימא שואלת אותך שאלות, גם באמצע הסרט, לא נותנת ליהנות. אבא לא כועס על אימא, אבל אומר שככה זה. אני שואלת את אימא אם זה נכון ואז אני רואה שאימא בוכה. היא כנראה חושבת שזה נכון. היא בוחנת אותך כל הזמן, לא סומכת עליך שאתה יכול. ואתה?מה? אולי מציק לאחרים בגלל זה? לחברים בגן, לגננת, לאחיך וגם לי כאן בחדר? אני יודעת שאתה רוצה להיות אהוב ככה, כמו שאתה ואני מנסה. אני אומרת לך שאתה פוגע בי וזה לא נעים לי. אני אומרת את זה בבהירות כדי שתבין. אני אומרת לך שבני אדם מכבדים אחד את השני, אני מכבדת אותך ורוצה שאתה תכבד אותי. אתה מקשיב. אני לא כועסת עליך, אני מדברת ברכות. נראה מתי תאמין לי.
אתמול אבא היה אתך פה. סיפר שהשבוע אימא הציקה לך, שוב ושוב. כאשר היא לא פסקה מהערותיה אמרת לה בבהירות "אימא את פוגעת בי". היא הפסיקה. אבא הקשיב מהצד והתפעל מהבגרות שלך.
וכשבאת היום הרגשתי שאתה מרשה לי לשמוח איתך. ביקשת שניבנה בית, לא כמו של ילדות. הכנסת פנימה בובות וכשאימא באה לאסוף אותך אמרת "בואי תכנסי לבית שלי". הצטערת שאחיך הקטן לא איתכם "הוא בטח היה נהנה" אמרת לאימא. התחבקתם ולא רצית שהפגישה תסתיים. היום לא פגעת ולא הצקת לי. אולי אתה מתחיל לאהוב את עצמך.
עברו חודשיים. הטיפול הסתיים למרות שהגננת חשבה שאולי עוד קצת, כדי לחזק את כל הברגים. אתה אהוב בקבוצת הילדים, אפילו מנהיג, מתחרה עם ילד אחר על ההובלה. אתה קשוב ומשתתף במפגשים, אבל אולי לפעמים עוד לא מאורגן מספיק. עוד קצת טיפול ודי. אימא התחילה לעבוד במקום חדש, היא פחות בבית, פחות איתך וגם לא נשאר לה זמן להביא אותך לטיפול. כל כך רצתה שנמשיך, ניסתה למצוא סדק בזמן ולא הצליחה, אז נפגשנו היום לשיחת הורים של סיום ומחר ניפגש שנינו כדי להיפרד. מה נשמע אני שואלת. אבא ואימא מסתכלים אחד אל השני ואומרים נהדר. באמת אני שואלת? כן אומר אבא, ואימא אומרת שאתה נפלא. שאין בכלל בעיות איתך, כל כך התבגרת. עדיין יש קשיים במעברים? אבא אומר ממש לא. הכול זורם. אפילו לסבתא אתה הולך בשמחה. גדלת, אתה כבר לא מציק בכלל, משחק ממש יפה עם האח שלך ועם החברים. איך אתם מסבירים את זה אני שואלת. אבא אומר שאימא החליפה עבודה, היא פחות בבית ומאז אתה פורח. שאתה והוא התקרבתם וזה תענוג. הוא מלווה אותך לחוג כדורסל, רואה אותך משחק, התחזקת והביטחון העצמי שלך התגבר. ילד תענוג, בחיי, הוא אומר. אימא מהנהנת, האמת שכן, אבל בכל זאת חבל שהפסקנו. היא אומרת שלפעמים אתה עדיין משוטט ולא מוצא את עצמך, כך נראה לה. לא היה מזיק אם היית ממשיכה לעבוד איתו גם על כתיבה ועל הכנה לכתה א'. אבא מסתכל אל אימא ואומר שהיא עצמה התפעלה איך אתה יושב ומצייר ושעכשיו אתה יושב עם עצמך וכותב אותיות. שאתה לא צריך כלום. אולי רק את החיבוק החזק הזה כל בוקר שהתחלת לתת לו לפני העבודה הוא אומר ומסתכל לאימא עמוק בעיניים. בטח. חבוק חזק בבוקר, עם הרבה סוכר וקצת חלב בלי קצף ושיהיה רותח.
מחר כשתבוא תקבל גם ממני חיבוק חזק, אם תסכים לי, וניפרד לשלום.
