רו, ג׳ולס והסדרה אופוריה (HBO) | ניתוח פסיכולוגי

 

סוף סוף סדרה עם וויב של יונה וולך.

אם לסכם במשפט אחד, הבנתי שבדיוק כפי שמתבגרים לא מצליחים להבין מבוגרים, כך מבוגרים לא מבינים וגם לא יבינו מתבגרים. האישיות נקרשת בסוף ההתבגרות, בתהליך פיזיקלי דומה למה שקורה לה בשנות החיים הראשונות. אי אפשר להיכנס לאותו נהר פעמיים. אולי אפשר להתקרב דרך זכרונות, מוזיקה, חברים ותיקים, אבל נקודת הראות הקיומית של המתבגר נכחדת. המבוגר מתפתח ובאותה עת נאטם לעולמי עד.בפני עצמיותו הקודמת.

מעכשיו קצת ספוילרים.

״אני 100% סטרייט״

אופוריה זה השתי שניות שהמשתמש מייחל להן כדי לחוות כלום.עדיף כלום על השקר, הצביעות וההכחשה שג׳ולס שומעת מכל גבר שהיא איתו. 

קשה לצפות כי הסדרה שמה לך בפנים מראה ובה ניבטת האכזבה מפרישת כנפי המטריקס המגדרי של התקופה. מירורינג בוטה, המאלץ את הצופה לאתגר את הגנות המורליזציה שמערסלות את העדריות הדיגטלית, שמתרפקות על אשליית ה-Diversity . אופוריה הולכת מעבר כי היא מעזה לגעת במחירים של אובדן האמת. נכון, מותר להיות היום מי שאתה, עכשיו לך תדע מי אתה. אנחנו בפלואידיות של הזהות הפלואידית. 

מוחזקת פה דיאלקטיקה בין העמקה באישיותה של גיבורה טרנסית ואהובתה המכורה לבין ההסללה הגברית והאלימות המינית של גבריות ייצרית ועלובה (ברובה), המיוצגת היטב ע״י נייט et al.

עולה בי מחשבה על התקדמות המיניות בעידן הפוסט-מודרני. הגיוני היה  לצפות שעם התרחבות הספקטרום המגדרי תפחת ההסללה הגברית, המיזוגניה, הגבריות המסורתית. אבל זה לא נכון. וזה התבהר לי והתחדד במהלך הסדרה:  אנחנו לא בתוך מהפכה של קידמה מינית, יש פה רק פיצול אלים בין קטבים, האחד שמרני רדיקלי השני ליברלי -פלואידי. מצד אחד המיאוס של האינסל והסוציאליזציה של הדיק פיקס ומצד שני הזינוק במבקשי Detransition.

אמריקה הדקדנטית לא התפתחה, היא פשוט השתגעה.

 

בכתיבה…

קאת׳ והזכר הפטישיסטי

מה קורה כאשר הולכים מעבר לפסילת אקט הביוש של החריג בחברה?

אנחנו מבינים שזה לא בסדר לבייש שמנים, קוקסינלים ו״שרמוטות״ ומתאמצים לפתח מודעות לגבי המיקרו-אגרסיות שלנו.

אופוריה מגלה את החוליה החסרה בין המשפיל, המתגזען והמתעלל לבין הפרוורסיה הגברית ושלוחותיה הקינקיות. בעיניי זה לא לינק מאשים ומוסרני, אלא חיבור חשוב שבורא וממשיג יצור כלאיים, ״פאראפיליה חברתית״ שמה שהכי חשוב לה זה לגמור.

 

ה-Guilt trip הרעיל של עלי

המדיה הרגילה אותנו בדמותו של המכור הנקי, ספונסר בוגר NA, גיבור משנה מיוסר שעושה גרומינג למי שעוד לא ראתה כלום.

גם פה אופוריה מאפשרת לעצמה לפסוע לתוך האמת המושתקת. אף אחד הרי לא עושה שום דבר בלי תגמול, פנימי או חיצוני.

התובנות פורצות הדרך של אתמול מתהפכות כחרב פיפיות לכדי ההגנות הפסיכולוגיות של היום.

 

נייט ומאדי

בפרק "Stuntin' Like My Daddy" רואים את הצמיחה המעוותת של נייט, צלו של אביו והקשר המתפתח בינו לבין מאדי, מה שמתבטא בהמשך כהומוסקסואליות מופנמת, על שלל סערותיה.

 

מקאי וקאסי (ואמא שלה)

 

הסשן של ג׳ולס

ג׳ולס יושבת אצל המטפלת ברגליים מפושקות, לא משוכלות. גשם בחוץ. 

היא ניסתה כל חייה לכבוש את הנשיות עד שהנשיות כבשה אותה.

 

שתיהן מדברות על האוקינוס, רו כמשהו גדול ממנה וג׳ולס כדוגמה ליופי שהייתה רוצה שיהיה לה והיא גם מספרת שלפעמים היא מתפללת אליו.

בבהלה שלה היא מרגישה שרו נשמטה לה ואבדה. 

מרעננים משחקי המילים וההיגדים, למשל "צרות לא נמשכות לנצח״, או ״אני שונאת את כל העולם, חוץ ממך״.

לג׳ולס יש קשר עם גבר שהתאהבה בו אונליין, אפילו יותר מהתשוקה שלו לרו. זה היה הסקס הכי טוב שהיה לה. 

עד שהיא מגלה שהוא פרי דימיונה, חלום דיסוציאטיבי תמים עם איכות צלולה. לאוביקט הנכסף קוראים טיילר. לא במקרה מונח בפנינו רפרנס שמהדהד לדמותו המפוצלת של טיילר דרדן מ-Fight Club. יש הרבה עוצמה בגילוי הדיסוציאטיביות של הגיבור (״נפלאות התבונה", ״שאטר איילנד״) אבל פה לא מגישים לנו את הגילוי הזה כסנסציה לסיום, אלא כמנה ראשונה, כי מעניין וחשוב לחקור מעבר לתדהמת הצופה. 

רו נופלת לסם, ג׳ולס מתגלה כמאוד דיסוציאטיבית.

ברקע, הקשר עם הוריה.

רו מכורה, כמו אמה של ג׳ולס, שאביה דיויד עושה מאמצים להשיבה הביתה. אפילו שזה לא אמיתי לה, ג׳ולס מסכימה לבקשה דויד לקבל את בקשת הסליחה של האם.  

רו מגיעה לבית הוריה אבל רק להגיד שלום.

ג׳ולס כואבת את המלודרמה שיצרה. 

 

והמוזיקה חלום, עדכנתי את הפלייליסטים.

 

האם דיבור עצמי חיובי עוזר להרגיש יותר טוב?

 

שימוש יעיל בדיבור עצמי חיובי יכול לסייע פסיכולוגית, סוג של טיפול עצמי.

דיבור פנימי המתבסס על חשיבה חיובית עוזר לווסת רגשות ומחשבות ולהתארגן מנטלית. הוא עוזר להעלות ביטחון עצמי, משפר קואורדינציה ושליטה במוטוריקה עדינה, מיטיב עם ההערכה העצמית, מפחית מתח, משפר את המיקוד ועוזר להשיג ביצועים טובים יותר גם במצבים מאתגרים שדורשים סיבולת ועמידות גבוהה (כמו לסיים ריצה ארוכה).

היופי הוא יישום טכניקה כזאת יכול להיעשות בכל זמן, כמעט בכל מקום. גם במצבים שליליים, ויש הרבה כאלה בחיים, שימוש בדיבור עצמי חיובי מעניק פרספקטיבה, מזכיר לנו את הארעיות של כל סיטואציה ולפעמים עוזר להסכים שכל עכבה לטובה.

עם השגרה והתרגול, ההצהרות החיוביות הופכות לחלק מהשיח הפנימי יותר וכך מושרשים יותר בחיי היומיום. אנשים ששולטים בדיבור העצמי ומכוונים אותו לכיוונים חיוביים נחשבים בטוחים יותר, בעלי מוטיבציה ופרודוקטיביים יותר. 

אבל דיבור עצמי הוא משהו שאנחנו עושים באופן טבעי מהרגע שהתעוררנו, גם בלי להתעכב על זה.

אנשים הופכים מודעים יותר לכך שדיבור עצמי חיובי הוא כלי רב עוצמה להגברת הביטחון העצמי  ולריסון רגשות שליליים.

אדם יכול להשתמש בדיבור חיובי כדי לחשוב באופטימיות, לעודד את עצמו ולהגביר מוטיבציה. זיהוי דיבור שלילי הוא הצעד הראשון לעבר חשיבה חיובית יותר. תקשורת האדם עם עצמו היא תהליך קוגניטיבי טבעי.

אנשים עשויים לעסוק יותר בדיבור עצמי נוכח מהמורות או אתגרים, והוא נעשה בשקט או בקול, ויכול להיות חיובי או שלילי. דיבור חיובי יכול לסייע להסתכל על חצי הכוס המלאה ולשים דברים בפרופורציות, לדוגמא ״אני באמת שמח בשביל עצמי״, ״מצבי טוב״ או ״זה לא מצוין, אבל זה יכול היה להיות גרוע יותר״.

 

השלכות של דיבור פנימי שלילי

דיבור עצמי שלילי גורם לנו להרגיש רע עם עצמנו ובכלל עם החיים. 

כאשר הוא מופיע יחד עם מחשבות שליליות חוזרות לאורך זמן, מדובר בתמרור אזהרה וחשוב לבדוק האם קיימים תסמינים של חרדה, דיכאון או OCD.

אנשים עשויים לעסוק בדיבור שלילי כשהם חווים חרדה או חוסר ביטחון או כשהם במצב של ספק עצמי. דיבור שלילי יכול להזיק להערכה העצמית ואף להוביל למעגל קסמים של נבואה שמגשימה את עצמה. למשל, מי שאומר לעצמו שוב ושוב שלא יצליח במשימה מאתגרת, ייטה כנראה להתאמץ פחות. אחר כך, כשהוא באמת נכשל, מתוקפות המחשבות השליליות המקוריות ומונצחות.

לשמחתנו יש תקווה –

מחקר שפורסם לפני כמה שנים מלמד כי ניתן להשתמש בדיבור חיובי כדי לנטרל מחשבות שליליות חוזרות, שהן אגב גורם סיכון לחומרה, ל״עקשנות״ ולהישנות של דיכאון וחרדה (Spinhoven et al, 2018).

איך הופכים דיבור פנימי שלילי לחיובי?

ההבחנה בדיבור שלילי ושינויו לפני שהוא משתלט יכולים לעזור לחשוב באופן חיובי יותר ולשנות התנהגויות.

דיבור שלילי (או חיובי) הופך להרגל שאנשים יכולים לשנות, והשלב הראשון בשינוי הוא זיהוי שלו בזמן אמת.

תרגיל:

נסו לזהות איך אתם מדברים לעצמכם הבצב בו אתם עומדים מול אתגר. כתבו דוגמאות של מחשבות אוטומטיות המאפיינות דיבור שלילי. לאחר מכן חשבו ורשמו היגדים חיוביים יותר שתוכלו לאמץ בסיטואציות מאתגרות בעתיד.

והנה כמה דוגמאות להפיכת דיבור שלילי לחיובי:

  • זה קשה מדי לעומת זה נשמע מאתגר.
  • אני לא יכול לעשות את זה לעומת אני אתן כל מה שיש.
  • אני לא יודע כלום לעומת אני רוצה ללמוד. 
  • אני תמיד מפשל לעומת אם אפשל, אלמד מכך.
  • תמיד הייתי ככה לעומת אני פתוח לשינוי.
  • החיים שלי נוראיים לעומת אני בר-מזל – החיים שלי יכלו להיות רעים יותר.
  • אף אחד לא אוהב אותי לעומת אני אוהב את עצמי.

 

לבסוף, אם הדיבור השלילי משפיע לרעה על הבריאות הנפשית, חשוב לדבר עם מטפל/ת.

ניתן גם לפנות אלינו למכון טמיר, לשיחת הכוונה בה נמליץ על טיפול אישי או קבוצתי שמיועד לתת מענה לדיבור השלילי.

דיבור עצמי חיובי בשירות הטיפול הנפשי

דיבור עצמי חיובי יכול להביא תועלת של ממש לבריאות הנפשית.  למשל, מחקר איראני מ-2020 הציע שדיבור עצמי משפיע על התמודדות של אנשים עם חרדה במהלך תקופת הקורונה –  משתתפים שדיווחו על שימוש בדיבור חיובי חוו פחות חרדה ממוות ופחות תסמינים של הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית (Sadri Damirchi et al, 2020) המחקר מצא גם שאנשים שעסקו בדיבור עצמי חיובי פיתחו אסטרטגיות אקטיביות יותר בהתמודדתם עם רגשות קשים ולחץ נפשי. 

 

דיבור עצמי חיובי בשירות ביצועים אישיים

מחקר מ-2019 מצא שכשסטודנטים מדקלמים הצהרות שיש בהן אישור עצמי לפני שהם נושאים נאומים או מעבירים פרזנטציה, הם חווים פחות חרדת ביצוע מסטודנטים שלא עושים זאת. לאתלטים וספורטאים, דיבור חיובי עשוי להעניק מוטיבציה ולסייע לשפר ביצועים טכניים. 

מחקר אחר מצא שדיבור חיובי יכול לעזור לאתלטים להמשיך בפעילותם וליהנות ממנה.

זאת ועוד, מחקרים מצביעים על כך שהאופן בו אנשים פונים לעצמם משפיע על ההרגשה שלהם.  למשל, לפי מחקר מ-2014 השימוש בשמות גוף שאינם גוף ראשון, למשל ״אתה״ ושמו של האדם במקום ״אני״, עוזר לווסת מחשבות, רגשות והתנהגות במצבים חברתיים מעוררי חרדה.

מחקר מאוחר יותר תומך בשערה הזו –  שימוש בגוף שני בדיבור חיובי משפר את זמני הביצוע והתוצאות בספורט שדורש סיבולת. 

דיבור עצמי חיובי עבור בני נוער וילדים

להלן שש אסטרטגיות שימושיות, באמצעותן יכולים מחנכים והורים ללמד ולתרגל דיבור עצמי חיובי עם ילדים ומתבגרים:

  1. תנו בעצמכם מודלינג של דיבור עצמי חיובי, כך תתאפשר למידת עיצוב קוגניטיבי. 
  2. צרו והציגו רשימה של הצהרות חיוביות שמדגימות דיבור עצמי.
  3. פתחו דיון על היתרונות של דיבור עצמי חיובי.
  4. שלבו יצירה כדי להמחיש את העניין.
  5. תרגלו שינוי מחשבות שליליות למחשבות יותר חיוביות.
  6. דברו על אתגרים ומצבים בחיים האמיתיים בהם חשיבה חיובית יכולה לסייע. 

 

מקורות:

 

A. Morin, in Encyclopedia of Human Behavior (Second Edition), 2012 Asymmetry Between Positive and Negative Self-verbalizations

Sadri Damirchi, E., Mojarrad, A., Pireinaladin, S., & Grjibovski, A. M. (2020). The Role of Self-Talk in Predicting Death Anxiety, Obsessive-Compulsive Disorder, and Coping Strategies in the Face of Coronavirus Disease (COVID-19). Iranian journal of psychiatry, 15(3), 182–188. https://doi.org/10.18502/ijps.v15i3.3810

Philip Spinhoven, Albert M. van Hemert, Brenda W. Penninx (2018). Repetitive negative thinking as a predictor of depression and anxiety: A longitudinal cohort study. Journal of Affective Disorders, Volume 241, Pages 216-225, https://doi.org/10.1016/j.jad.2018.08.037

אין המבויש למד | סיפור קצרצר

 

הוא רץ, לא נח לרגע, הריאות בוערות לו והלב פועם הכי מהר שאפשר, עם צלקת חרוטה ומסתלסלת עד חודו. 

״אסור להפסיק לרוץ, אין דבר כזה, אין להפסיק״.

לשבריר של רגע הוא קולט שהוא בחלום, אבל אחר כך ההבנה מתחלפת בכאב גופני שמאותת מאיבר לא ידוע.

איך אפשר לרוץ חמש שנים? 

"ברור שזה חלום, אז מי שאחראי שיעיר אותי בבקשה", זה יוצא לו במילים קטועות ״תחזירו לי את עצמי, על פגמיי, על הכיעור שאהבתי, רק להפסיק עם זה. הזמן, הוא נשרף לי״. מישהו שישפוך עליו דלי של מים או יהפוך את המיטה ממנו, רק שיוכל להפסיק לרוץ, שיניחו לו לברוח מנהר הבושה שמכלה ומשחיר, שחוסם חילופי עונות, שמכבה רעיונות ותשוקות, שהוא מנסה ולא מצליח לגעת בו עם הרגליים בקרקעית. 

5 שנים לא לנוח זה מעייף. בחישוב מהיר זה 1 חלקי 16 מהחיים, יותר מצבא וחצי, תואר ראשון ושני. אבל למרות ששרד את השנים, הוא יודע שהן נחיו בפליטות, כמערבולת של התרוקנות, מילוי מחדש ושוב התרוקנות, באסטרטגיה מאולצת של ניתוק ומחיקת זמן,  גם אם הסיוט יסתיים, ברור לו כי זמנו מוקצב. מעתה יחיה בדילוגים של 5 שנים ובגילו זה כבר לא הרבה דילוגים. הישרדות היא הרי אצבע שמבטיחה גירוד כפייתי בעומק הפצע הפתוח. 

מבט משפיל בצד הדרך, זה בסדר, הוא למד להיפגע פחות. שנאה במבטם של זרים נהיית עם הזמן לטבע כואב ונסבל. הוא פגש מבטים גזעניים שהתעדנו עם הגיל, אבל למבטים ששופכים עליו בשבריר שניה את כל רוע העולם קשה לו להתרגל ולמרות כל הזמן משתחרר לו עדיין מבט אופטימי, שוחר יחסים ורצון להוכיח. אבל הקרב אבוד. הוא למד לדעת מי יודע ובנקודה מסוימת ראה עצמו מיטיב, מטפל אפילו. שרלטנים זה הרי מזכך, מלכד, סוף סוף יש טוב ורע, דיכוטומיה מבורכת בעיתון של חכמים, ברור, הרי מה, לא סתם.

הוא נזכר משומקום בתמונה חדה מחלום. הוא הכין דג ומילא אותו בדף עיתון שכמו נעטף בתוכו. ״אלוהים, אני פסיכוטי?״ מה זה קשור. יש לו בליפים, כמו השיר שתקוע בראש שלו, ״את המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק״, שזה שיר שכתב מפקד חיל האוויר בימים הראשונים של יום כיפור, המלחמה שפרצה בסוף התקופה המכורבלת בבטן אמו, סופג מנות קורטיזול אימהי, שמוזרקות אליו לאחר כל אזעקה מייללת. 

עכשיו הבושה הופכת את פניה, היא מתחכמת באכזריות, מופיעה בחזית ריצתו המסורבלת. היא עשן מיתמר מעבר לגבעה מאתגרת. קרה לו בעבר שהוא רץ לקראתה ומיהר לסוב לאחור, מושך עקב נקוע, שאין לו מי שיטפל בו או לפחות יניח משהו בשביל לקבע, שלא יחמיר. נהיה לו שם סגול ואחרי זה בהדרגה שחור כמו של נמק מול כל העולם. 

הבושה שמחופשת לעשן חודרת לנחיריו.  לא עשן של מסיבה או עשן של מנגל עם בשורה, זה עשן חד-פעמי, שכל קיומו, כל מולקולה שמרכיבה אותו מיועדת להבהיר שהוא לעולם לא מגיע בלי אש. הוא נכנע לבושה, לפחות יוכל לעצור את הריצה עד היקיצה הבאה. עוד שנה הוא מזקין מבפנים, מרגיש איך קומץ שערות מלבין באחת, אבל עדיין גורר רגליים בהליכה מהירה שבזום היא נראית כמו ריצה. 

כל פעם שהבושה מטביעה אותו, יש את הרגע הזה שהוא מת מחנק בקרבה.  ברגעיו האחרונים הוא מחפש בה התערסלות, חן או משמעות, כיצד יתכן שאין כאן פואנטה שאפשר ללמוד ממנה משהו?  אומרים שכל החיים חולפים מול העיניים, אבל כלום, רק חנק נואש, שאיפה אחרונה שקוטעת רגעי תבהלה. גם כמה פעמים אפשר למות, לפות אימה, ולדעת מראש שהסיוט שלו תיכף חוזר, שהוא חייב להתעורר שוב ולהמשיך להימלט מפניה עד שתבוא שוב לאחוז בנשמתו. כל פעם הרגע הזה שנגמר לו האוויר, מורכב לו קצת להסביר, זה מוות מבעית ששום אמפתיה לא מרגיעה ושום קבלה אינה מקבלת. לרגע גואה בו מחאה, לימדו אותו שהכל כח רצון וככלות הכל הוא צודק. יש לו מה לומר על הסיפור הזה, אבל מהלומות הזיכרון מניסיונות מרד קודמים לימדו אותו שכל מה שיש לו זה לרוץ. 

״רוץ, תמשיך לרוץ״, זה רק כאב ואם תוכל להמשיך רק עוד קצת, יבוא תקדים שיעצור את הסקילה, יקטע באחת את גלגולי השחזור הנוגסים.

***

לפעמים אני רואה אותו מדדה, משלים עוד סיבוב ליד הבית שלנו. כמו הומלס, רק לא נח לרגע. אני מושיט לו אז בקבוק מים טהורים, מותג איכותי. אני לא סופר את זה, באמת, לא מתוך רחמים, פשוט נותן לו בהתנדבות. על הדרך אני תורם את השנקל שלי,  ״די, אחי, צא מזה, אנחנו לא בסרט טורקי, תסתכל קדימה, תלמד כבר משהו. לא עוזר להתקרבן…״.

אני מודה, זה מרגש אותי, עושה לי סיפוק שאני תורם בקטנה לחברה. לפעמים אני מביא את הילדים לראות ופעם אפילו תרמנו בסתר לבושה שלו. מישהו אמר לי שזה ריאליטי לאנשים חושבים, אבל מה קשור ריאליטי? זה ערכים, זאת בדיוק המשמעות של אתיקה. ותסכימו אתי שכחברה מוסרית אנחנו חייבים להשליך על כל התפוחים הרקובים. להשליך אותם, הכוונה. אישית אני מסיר את הכובע בפני מי שעושה את העבודה האמיצה הזאת.

סיווג אובססיבי של מצבים נפשיים?

 

עבדו עלי דוד…

התחלתי לכתוב על מאמר מרתק שקפץ לי באינטרנט.

מסתבר שזו מתיחה, ובכל זאת קראו כמה זה נשמע מתבקש:

 

צריכת מידע על הפרעות נפשיות היא לרוב נורמטיבית למדי.

מדובר בניסיונות מובנים, לעיתים קצת אובססיביים, ללמד את עצמנו על מצבים נפשיים וגופניים.

המוטיבציה לרכישת ידע רפואי די מובנת, היא חותרת לעזרה עצמית ועזרה לאחרים.

יתירה מכך, עד לרמה מסוימת אף נחוצה.   

אלא שמסתבר שהתופעה עלולה להיות פחות פשוטה ממה שזה נראה.  

החיפוש הבלתי נלאה אחר הפרעות פסיכיאטריות הומשג כבר ב-2018, ונכנס אינהרנטית ל-DSM 5 TR החדש, כהפרעה ייחודית עם שם משלה:

סיווג אובססיבי של מצבים נפשיים (Obsessive Categorization Of Mental Conditions).

 

צוות המשימה הפסיכיאטרי שעבד על הגרסה החדשה של ה-DSM זיהה עלייה משמעותית של בני אדם המדווחים על צורך דחוף, מתיש, כפייתי ובלתי נשלט לחקור, לדווח ולקטלג תסמינים של הפרעות נפשיות. 

 

בין אם הסיבה להחרפת הבעיה קשורה בקורונה שהסלימה את המצב, ובין אם היא כרוכה בסינון משופר ל מידע לא אמין מגוגל, זיהה הסימנים הבולטים ביותר של התופעה כוללים ציינון כפייתי של פרטים קטנטנים לגבי מאות ואלפי סימנים של הפרעות ואחריהם נטיה לעשות סדר דרך ניסיונות חוזרים ונשנים לזכות לעדכונים מחקריים, אותם הם צורכים בכתבי עת רפואיים ופסיכולוגיים בולטים. 

כמו הרבה הפרעות נפשיות אחרות, גם כאן מתואר מצב נפשי שקיים על פני ספקטרום ויש לו מידות שונות של חומרה.

חלק מהמתמודדים/ות חיים  את חייהם תוך קריאה אובססיבית על  כל מיני מחלות (מה שמתחבר אולי לחרדת בריאות) בעוד אחרים נוטים יותר להתמקד בתת-קבוצה ספציפית של תסמונות והפרעות בבריאות הנפש. 

 

כאמור, פייק ניוז. מידע הומוריסטי מציאותי מדי שפורסם באתר Onion ב-2018.

5 עובדות חשובות על דיסתימיה

 

האם ניתן לרפא דיסתימיה?

על אף שלא ניתן לרפא דיכאון, אנשים המתמודדים עם דיסתימיה יכולים לחיות חיים מאושרים ומספקים. ייתכנו שינויים בסימפטומים, אך יצירת מערכת תמיכה יציבה יחד עם פנייה לעזרה מקצועית יכולה לעזור במסע להחלמה. 

 

מה מקור השם דיסתימיה?

השם דיסתימיה מגיע משתי המילים היווניות- "דיס" (dys) שמשמעותה חולה או רע ו"תמיה" (thymia) שמשמעותה נפש או רגש. דיסתימיה או הפרעה דיסתמית מתייחסות למצב מתון וכרוני של דיכאון.

 

מדוע דיסתימיה נחשבת להפרעה פרדוקסלית?

מומחים מתייחסים לדיסתימיה כאל הפרעה פרדוקסלית- מצד אחד היא נתפסת כהפרעה מתונה אך מהצד השני בעלת השפעות חריפות בטווח הארוך. מחקרים אפידמיולוגים מראים כי לדיסתמיה יש השפעה הרסנית על חייהם של אלה המתמודדים איתה. 

 

מה ההבדלים בין דיסתימיה לבין הפרעת דיכאון מג'ורי?

דיסתימיה, המוכרת כעת בתור הפרעת דיכאון מתמשכת (Persistent Depressive Disorder- PDD), כוללת פחות סימפטומים מדיכאון קליני. יחד עם זאת הסימפטומים נמשכים לזמן ארוך יותר, לפחות שנתיים. ניתן לקבל אבחנה של דיכאון מג'ורי אחרי שבועיים.

 

מה ההבדל בין דיסתימיה לבין ADHD? 

אנשים עם ADHD לא מאובחן ומטופל עלולים לסבול מדיסתמיה- הפרעת מצב רוח מתונה אך ארוכת טווח. הדבר עלול להיגרם בעקבות התסכולים, הכשלונות, המשוב השלילי והלחצים שמגיעים בעקבות חוסר טיפול או טיפול לא מותאם ל-ADHD.

טיפול פסיכולוגי רגיש-תרבות | דוגמאות למטפלים

 

טיפול פסיכולוגי רגיש תרבותית מדגיש את ההבנה של המטפל לגבי הרקע, המוצא, השפה ומערכת האמונות והערכים של המטופל. 

 

מטפלים יכולים לשלב רגישות תרבותית בעבודתם כדי להחזיק ולכבד הבדלי דעות, ערכים ועמדות של תרבויות שונות וסוגים שונים של מטופלים.

 

בטיפולים שעברתי לאורך החיים למדתי שפה יקרה מפז, שעוזרת לי לחשוב ולחיות יותר נכון.

דווקא בזכות זה, כמטפל, מתסכל אותי לראות את המכשול שחווים רבים מהפונים/ות שמתחילים טיפול פסיכודינמי פרטי.

הם רוצים להתקדם, אבל מתקשים ליצור מגע נפשי ספונטני וטבעי עם איש/ת מקצוע, פשוט כי הם לא רואים בו דבר מעצמם. התוכן אמנם מובן אינטלקטואלית, אבל הטון, המאניירות, התחביר, החיוכים הלא תמיד ברורים והמושגים המקצועיים מעוררים תחושה מנוכרת ולעיתים אף מאיימת.

 

אני חושב שכולנו רוצים ליצור חיבור עם מטופלים ולדבר בגובה בעיניים, זה ברור. 

 

העניין הוא שיש פה התנגשות בין שני פרדוקסים: 

  • אצל המטפל – ״כדי ללמד שפה זרה נדרשת קרבה, אבל כדי ליצור קרבה נדרשת שפה מוכרת״.
  • אצל המטופל – ״כדי לייצר אמון נדרשת פתיחות, אבל כדי לייצר פתיחות נדרש אמון״.

מסובך למדי.

כדי לקדם מטרות טיפוליות חשוב לדבר, לפחות בתחילת הדרך, כפי שהמטופל מדבר.

 

כתבתי 7 דוגמאות, טיפה בים, לשיח טיפולי רגיש תרבות, בו משתמרת כוונת המטפל בבסיס ההתערבות. 

המשפט הראשון בכל דוגמא מנוסח בשפה מקצועית.

המשפט השני מוגש בשפה יותר עממית, מבלי לגרוע מהמקצועיות.

 

עבור מטפלים, הקריאה יכולה להיות מלמדת, מצחיקה, מעצבנת או סתמית.

הכל תופס, זה רק תרגיל משחקי במילים:

 

״התכנים שתשתף בהם כאן יישארו לחלוטין חסויים״.

״שתדע, אני בונקר. מה שאתה אומר פה נשאר פה״. 

 

״אנחנו נבנה כאן ביחד, משבוע לשבוע,  מרחב נפשי בטוח שתוכל לצמוח בו״.

״אמון זה דבר שבונים בהדרגה. צעד צעד, ניצור קשר שתלמד בו מלא על עצמך״.

 

״בלי קשר למה שאני מאמינה או לא, החיבור לכוח עליון מעניק לך משאבים רוחניים חשובים״.

״בעזרת ה׳, ישתבח שמו״.

 

״את הקשר בינינו אפשר לראות כייצוג של מה שאת חווה שוב ושוב במערכות יחסים משמעותיות״.

״קלטי, הדיבור שיש לנו פה זה בול, אבל בול, מה שקורה לך כל פעם בחיים״.

 

״אני חייבת להגיד לך שההתנהגות שלה הייתה מניפולטיבית, פוגענית, סדיסטית אפילו״. 

״זבל, היא יצאה ממש זבל״.

 

״לצערי אנחנו חייבים לעצור עכשיו, נמשיך מהנקודה הזו בפגישה הבאה שלנו״. 

״וואי, נגמר הזמן, איזה בעסה, אני רושם לי איפה עצרנו שנמשיך שבוע הבא״ .

 

״עברת פה דרך משמעותית, אני מרגישה שהשקעת המון בתהליך שעברת ושיש תוצאות״.

״אין, אתה מלך. נתת עבודה ועפת קדימה. תקלוט איפה היית ואיפה אתה עכשיו״.

טיפול בשתיקה | דבר אל העצים ואל האבנים

מה זה טיפול בשתיקה?

טיפול בשתיקה, או Stonewalling, הוא טקטיקה מניפולטיבית למדי, בה צד א׳ מסרב לתקשר עם צד ב׳.

אציין את המובן מאליו:

פשר המילה ״טיפול״ בהקשר זה הוא טקטיקה פסיכולוגית ולא טיפול שאמור לסייע למישהו. כפי שנראה בהמשך, האימפקט של ״טיפול בשתיקה״ הפוך מ״טיפול בדיבור״.

דבר שני, Stonewalling היא דרך תקשורת שלילית והרסנית.

אז ככה:

מדובר על התעלמות מכוונת בתקשורת בינאישית, בעיקר בקשר זוגי, שיכולה להיות מכאיבה, מתסכלת ופוגענית.

מעבר לתחושה שאתה מדבר ואין הד לדברייך, החוויה מעוררת לעיתים התנסויות חיים קודמות בהן הרגשנו ״שקופים״ ולא מתוקפים רגשית. זה מעצים את תחושת ההשפלה או ההתעללות של בני זוג שחווים טיפול בשתיקה, תחושות שתורמות גם לפקפוק בערך העצמי ולמצב קבוע של גזלייטינג.

ברמה האישיותית, טיפול בשתיקה יכול להיות תוצאה ישירה של הפרעה נפשית, כמו הפרעת אישיות נרקיסיסטית המתבטאת בתמרון אחרים על ידי הדרה שלהם. ההתנהגות נחשבת מניפולטיבית כאשר השתקן מכחיש את העניין למקרות קיומן של ראיות ברורות.

טיפול בשתיקה יעיל לעתים נדירות בלבד, למשל כאשר נדרשת התעלמות מהתנהגות בעייתית של ילד (בשפה ההתנהגותית זה נקרא ״עונש שלילי). אבל גם אז מדובר בסנקציה לא קלה בכלל, שצריך לחשוב עליה לפני היישום, מומלץ אפילו לדבר עם איש/ת מקצוע על ניהול נכון של הליך כזה.

כאשר טיפול בשתיקה הופך למציאות יומיומית, הוא עלול להפחית את יכולתו של הזוג לפתור קונפליקטים או לנהל יחסים בטוחים ואמינים.

סימנים של טיפול בשתיקה

טיפול בשתיקה מתואר בכלליות ע״י ההתנהגויות הבאות:

  • חוסר נוחות יזום בשיחה על רגשות, כולל מגוון תירוצים שדוחים את השיחה.
  • ביטול או מזעור חששותיו של החושש, כולל התכחשות לטקטיקה עצמה.
  • סירוב מוקפד לענות על שאלות עד לכדי שינוי הנושא כדי להימנע מנושא לא נוח.
  • סירוב לקיים קשר עין או להציע סיגנלים תקשורתיים לא-מילוליים, עד כדי התעלמות ממה שהאחר אומר.
  • שימוש בשפת גוף מבטלת כמו גלגול עיניים או עצימתן.
  • התנהגות פאסיבית-אגרסיבית כמו התחמקות או דחיינות כדי להימנע מלדבר על בעיה.
  • האשמה במקום דיבור על הבעיה עצמה.
  • נטישה בכעס – ללא הסבר – של השיחה באמצעות עזיבת המקום או סיום חד-צדדי של השיחה.

פעמים רבות, טיפול בשתיקה במערכת יחסים הוא מובחן, אבל הוא יכול גם להיות עדין עד כדי כך שאף צד לא יזהה אותו.

גורמים והקשר של שימוש בשתיקה 

בעוד שטיפול בשתיקה יכול להיות פוגעני, לא צריך להניח בהכרח שמיסודו הוא נועד להזיק.

בבסיסו, טיפול בשתיקה הוא לעתים קרובות התנהגות שמקורה בפחד, בחרדה ובתסכול.

כמה מהסיבות לכך שאדם עשוי לנקוט בטיפול בשתיקה הן:

הימנעות כללית מקונפליקט (פאסיביות רגשית), צורך להפחית מתח במצב טעון רגשית, אמונה כנה שהוא ״אינו יכול״ להתמודד עם נושא מסוים, פחד מתגובת הפרטנר או מהמקום שאליו תוביל השיחה, אמונה שלפרטנר אין מוטיבציה לפתור את הקונפליקט, חוסר תקווה בסיסי בנוגע לאפשרות שיימצא פתרון, אמצעי להבעת עמדה ניטרלית,  אמצעי לתמרן את המצב כדי להשיג מטרה כלשהי ואמצעי להביא את הסיטואציה למשבר, בין אם ע״י הכנסת תלונות גדולות יותר אל הקונפליקט ובין אם כדי לסיים את מערכת היחסים כליל.

לעתים קרובות טיפול בשתיקה הוא טקטיקה שנלמדת בילדות, ועשויה להיות התנהגות בה נקטו ההורים כדי ״לשמור על השקט״ או כדי לצבור דומיננטיות בהיררכיה המשפחתית.

אפילו אם טיפול בשתיקה נראה מכוון ואגרסיבי, יש לזכור שלעתים קרובות משתמשים בו אנשים שמרגישים חסרי אונים או בעלי ערך עצמי נמוך.

בהקשר זה, הטיפול בשתיקה עשוי להיות מנגנון הגנה לפיצוי על הרגשות הללו. מחקרים מציעים שגברים נוטים יותר לטיפול בשתיקה, באופן חלקי בשל תפקידים חברתיים המציבים נשים כמתקשרות ומכתיבים לגברים להיות ״חזקים ושקטים״. 

סוגים

יש כמה סוגים של טיפול בשתיקה שעשויים להופיע במערכות יחסים, בהם: 

טיפול בשתיקה בשוגג

לפעמים טיפול בשתיקה נלמד כתגובה שפרטנרים משתמשים בה להתמודדות עם נושאים שגדולים עליהם רגשית. למשל, אצל אנשים בעלי מבנה סכיזואידי יש נטייה הגנתית ״להשתבלל״ במצבים בהם הם מרגישים מאוימים מהסלמה לריב או משיחה על נושא לא נוח.

מטפלים אחרים בשתיקה, מהסוג שאינו מתכוון לכך, יכולים להיות כאלה שחרדים מתגובת הפרטנר או מהתגובה שלהם עצמם (למשל, התקף חרדה או התקף זעם).

יש התנהגויות בריאות שיכולות להיחשב בטעות לטיפול בשתיקה. חשוב לשים לב לכך שטיפול בשתיקה אינו זהה לבקשת מרחב או להצבת גבולות. בקשת זמן או מרחב דורשת תקשורת. כשהפרטנר מבקש לדון במשהו מאוחר יותר עם כוונה מלאה לשוב לשיחה, לא מדובר בטיפול בשתיקה. אם טיפול בשתיקה משמש לשליטה, לזלזול, לחוסר כבוד או להשפלה, הוא עשוי להיות סוג של התעללות רגשית. במקרים כאלה יש לפנות לעזרה מקצועית. 

טיפול בשתיקה במזיד

כאן מדובר באנשים שמנסים לתמרן את הסיטואציה, לשמר שליטה במערכת היחסים או להעניש.

מבלי להפריז בשיפוטיות, אנחנו מצויים כאן על קו התפר של התעללות מילולית, ובמצב כזה חשוב לדבר עם יועץ או מטפל. 

 

איך טיפול בשתיקה משפיע על מערכת יחסים?

לא משנה מהי הסיבה השוכנת בבסיס הטיפול בשתיקה, הוא לא יכול להביא תועלת ארוכת טווח למטרות המאפיינות מערכת יחסים בריאה.

זאת ועוד, לעתים קרובות חסימה של האחר מסלימה את המצב במקום למנוע הסלמה, ובכך מאלצת עימות או לחילופין מביאה לתסכולים שנבנים עד לרמה שנאמרים או נעשים דברים מצערים.

ישנם הטוענים כי טיפול בשתיקה הוא מנבא משמעותי להיתכנות של גירושים, אבל גם אם לא הוא עלולה להחריב מערכות יחסים קרובות. 

התנהגויות המאפיינות טיפול בשתיקה מסמנות חוסר נכונות לפתור בעיות מרכזיות בתמיכה במערכת היחסים, ומחקרים אחרים הראו שהן יכולות להיות בעלות השפעות פסיכולוגיות ישירות על שני הצדדים.

מחקר שפורסם ב-2016 ועקב אחר 156 זוגות משך 15 שנים, הסיק שטיפול בשתיקה נקשר לתסמינים גופניים מגוונים, המתבטאים בעיקר בכאב. בני זוג שחוו טיפול בשתיקה נמצאו בסבירות גבוהה יותר לעלייה בלחץ הדם, כאבי ראש ודפיקות לב מואצות. 

מה לעשות אם עושים לך טיפול בשתיקה?

כשטיפול בשתיקה קורה בתוך מערכת יחסים, הכי טוב להתמודד איתו כזוג, ולא ניתן לבודד אותו כבעיה, שכן הדבר רק יגרום להפניית אצבע מאשימה ויסתכם בצמצום הבעיה הגדולה יותר במערכת היחסים.

מכיוון שלא סביר שמערכות יחסים יצליחו בלי תקשורת ושת״פ, צריך למצוא את הכלים הנכונים ״לתכנת מחדש״ הרגלי תקשורת ישנים, ויעוץ זוגי יוכל לעזור בכך.

טיפול זוגי נועד לסייע לבני זוג להבין מדוע הטיפול בשתיקה מתרחש והזוג ילמד לזהות התנהגויות המובילות לכך.

ברגע שהן זוהו, אפשר ללמוד גישה מובנית יותר לתקשורת. 

הנה כמה אלמנטים שעשויים להיכלל באסטרטגיה: 

  • קבלת פידבק והכרה בתפיסות שגויות או בטעויות; הכרה במה שנאמר לפני שמתחילים להגיב.
  • הסכמה לדחות את השיחה אם נקלעים לוויכוח.
  • מודעות לשפת גוף בזמן שהאחר מדבר.
  •  הבעת הבנה של הסיטואציה ומתן אפשרות לכל אדם להגיב.
  •  הורדת לחץ לפני שניגשים לנושאים שמעוררים ויכוח.
  • מציאת מרחב בטוח שבו אף אחד מהצדדים אינו חש שהוא ״נדחק לפינה״.
  • קביעת זמן לחזרה לשיחה אחרי שמחזל״שים.שיימוש במילים ניטרליות במקום בביקורת או בהאשמות. 

בעוד שיכול לקחת זמן להתרגל לטכניקות הללו, לבסוף הן הופכות אוטומטיות, ואז בני הזוג יוכלו לפתור סיטואציות במקום להגיב להן. 

יעוץ זוגי יכול להיות מקום נהדר להתחיל בו כדי לפתור התנהגות המאופיינת בטיפול בשתיקה, אך אם אחד מבני הזוג מסרב להשתתף בו, האחר עדיין יכול לגזור תועלת משיחה עם מטפל. במידה ולא נמצא פתרון, אפשר לנסות לקחת פסק זמן, או אפילו לסיים את מערכת היחסים, אם יש בכך צורך.

 

 

מקורות:

Sarah Cocchimiglio (2022). Is Stonewalling Emotional Abuse? https://www.betterhelp.com/advice/relations/is-stonewalling-a-form-of-abuse

 

האם אני אדם רגיש מאוד (HSP)?

 

אדם רגיש במיוחד, או HSP, הוא מונח שנטבע על ידי הפסיכולוגית איליין ארון.

לפי התיאוריה של ארון, HSPs הם תת-קבוצה של האוכלוסייה שיש להם תכונת אישיות גבוהה המכונה רגישות לעיבוד חושי, או SPS. חוקרים רבים, לרבות ארון, אינם מתייחסים לרגישות בעיבוד חושי כאל אבחנה אלא כתכונה אישיותית מתפתחת, שבנסיבות מסוימות יכולה להיות סתגלנית. 

למשל, אנשים רגישים מאוד עשויים להבחין בסימנים לסכנה שאחרים ימיצו, או לקלוט סימנים חברתיים עדינים. אדם כזה יהיה רגיש מאוד לסביבתו, ומראות, קולות, ריחות וגירויים חושיים אחרים עשויים להגביר את חוויית הרגישות הגבוהה שלו. למשל, צליל שמרבית האנשים בקושי יבחינו בו עלול להיות מובחן לאדם רגיש מאוד, עד כדי כאב. אך להיות אדם רגיש מאוד פירושו הרבה יותר מרגישות לגירויים. מאפיינים נוספים של כך יהיו עיבוד עמוק יותר של גירויים סביבתיים, תגובתיות רגשית ופיזיולוגית גבוהה יותר לעכבות התנהגותיות, תגובתיות פיזיולוגית גבוהה יותר, פעילות לא-מודעת גבוהה יותר של מערכת העצבים במצבים מלחיצים, תגובות רגשיות חזקות יותר (חיוביות ושליליות), קליטה מהירה של הבדלים עדינים, סבילות נמוכה לרמות גבוהות של קלט חושי וסף כאב נמוך. 

מצב של רגישות גבוהה מאוד עשוי להביא לתחושות של לחץ וחרדה או לאתגרים במערכות יחסים, אך יש לכך גם יתרונות, בעיקר בסביבה הנכונה או בשילוב תמיכה, בהם חיים פנימיים עשירים והפגנת אמפתיה מוגברת. אדם רגיש מאוד יכול גם להציע חוזקות במערכות יחסים ועומק בעיבוד מידע.

 

סימנים לרגישות גבוהה מאוד

  •  סף נמוך של מודעות חושית – הבחנה וחוויה של גירוי חושי באופן חזק מאחרים.
  • גירוי יתר – נטייה לגירוי יתר והצפה ע״י הסביבה.
  • אישיות ומזג – רושם של מופנמות או רגישות רגשית גבוהה (הדבר יכול להיגרם גם מגירויים סביבתיים ותחושת הצפה). 
  • אמפתיה – השפעה רבה ממצבי רוח של אחרים או הבחנה בסימנים חברתיים דקים. 
  • רגישות לכאב – תיתכן גם רגישות למגע. 
  • פרישות – במצב בו הסביבה אינה אידיאלית, ייתכן ריחוק או צורך ביותר זמן לבד לשם התמודדות. 

כדי להתמודד עם רגישות גבוהה מאוד חשוב ראשית לזהות את תחומי הרגישות העיקריים. למשל, יש אנשים שיהיו יותר רגישים לקלט חושי בעוד שאחרים ימצאו שאינטראקציות חברתיות מסוימות מציפות אותם.

כמה אסטרטגיות שיכולות להועיל:

שימוש בחפצים כמו משקפי שמש, אטמי אוזניים ואוזניות מבטלות רעשים, למזעור הקלט החושי.

בגדים שיוכלו לעזור למנוע הצפה החושית במקום בגדים עם תוויות, תפרים וגירויים אחרים.

סידור של חלק מהבית באופן שיהיו בו פחות גירויים, למשל חדר חשוך ושקט.

תמיכה בהתאמת מקומות עבודה ולימודים.

פנייה לפסיכותרפיה.

 יתרונות וחוזקות

אנשים רגישים מאוד נוטים להיות מצפוניים ואמפתיים ולהבחין בשינויים דקים באינטראקציות ובסביבתם. 

מיומנויות חברתיות – הנטייה להבחין בדברים שאחרים אינם מבחינים בהם, למשל סימני שפת הגוף, עשויה לעזור לפיתוח מיומנויות חברתיות חזקות. 

אמפתיה – הנטייה להיות רגישים יותר כלפי רגשות ומצבי רוח של אחרים עשויה לספק תובנות לגבי הסובבים ולסייע להבחין במניעים וכוונות. הדבר יכול להוות יתרון במקצועות ניהוליים ובתפקידים הדורשים מנהיגות וניהול מו״מ. 

רגישות לסביבה – הנטייה להבחין בסימנים סביבתיים שאחרים מפספסים יכולה לעזור לגלות סכנות. 

לסיכום, אנשים רגישים מאוד אינם סובלים מבעיה רפואית או ממצב שדורש טיפול, אך הם עשויים לחוש הקלה מ״תיוגם״ ככאלה, מתוך תחושה שהחוויה שלהם מובנת, והם גם יכולים לקבל תמיכה משמעותית ממטפל או ממקורות כמו ספר בנושא. 

הסביבה הנכונה יכולה לעודד את החוזקות של אנשים רגישים מאוד ולסייע להם לנהל את המצב טוב יותר. 

מטפלים ומטופלים – האם עדיף מאותו צבע?

למטפלים שונים יש סגנונות טיפול שונים ותחומי התמחות שונים, למשל חרדה, דיכאון או טראומה. 

מציאת המטפל הנכון היא מסע ייחודי ומאתגר.

יש לקבוע אילו גורמים הם החשובים ביותר עבור המטופל בדרך לצמיחה פסיכולוגית, לפי רשימת איכויות שיחפש אצל מטפלים פוטנציאליים, 

למשל ידע, אמפתיה, חמלה או יכולת להתחבר. 

אחד מהרכיבים החיוניים לקבלת עזרה בריפוי הוא חיבור אמיתי בין המטפל למטופל, שמתאפיין בשת״פ. 

חיבור כזה יכול לקבל תמיכה חשובה כאשר מטפלים מגיעים מרקע, מוצא עדתי או דתי דומה.

חיפוש אחר מטפל/ת המשתייכים לאותה קבוצה אתנית של המטופל הוא תופעה מוכרת. כשאדם מרגיש בנוח או בטוח, הדבר פותח דלת לשיחה, לתהליך, להבעת רגשות ולביטוי של חוויות קשות.

ביטחון בטיפול ובמטפל חשובים מאוד, ולפעמים הדימיון מחזק אותו.

מציאת המטפל הנכון עשויה להיות משימה לא פשוטה, אבל ברגע שנתקלים במישהו שעונה על כל דרישות החיפוש, פוגשים אותו פנים אל פנים ומתחילים לייסד מערכת יחסית פרודוקטיבית – מדובר בהישג של ממש. 

לפי ה-APA בשנת 2015, 86% מהפסיכולוגים המטפלים בארה"ב היו לבנים, 5% אסייתים, 5% היספנים, 4% בלבד שחורים/אפרו-אמריקאים ואחוז אחד של פסיכותרפיסטים המוגדרים רב גזעיים או מקבוצות גזעיות/אתניות אחרות.

למרות שכדי להשיג זאת בוחנים גורמים רבים, גזע או השתייכות אתנית הם גורם חשוב בעניין. מציאת מטפל שאיתו המטופל עשוי להזדהות ושיכול להבין את נקודת המבט שלו יכולה לעשות הבדל גדול. שיתוף רגישויות עם מישהו שאולי חווה חוויות דומות עוזר לאנשים להרגיש יותר בנוח ויותר מובנים. זאת ועוד, כאשר המטפל מגיע מאותו רקע אתני, אין צורך להסביר לו דברים מסוימים שלא יהיו מובנים מאליהם למטפל מרקע אחר. מול מטפל אחר, הניסיונות הללו להבהיר עמדות, נקודות מבט וחוויות על רקע גזעי או אתני עשויים להיות מתישים וליצור תחושה של רצון נואש להיות מובן. מנגד, כאשר המטפל מגיע מאותו רקע, נוצרת תחושת תיקוף והבנה בנוסח ״זה לא רק בראש שלי״, מה שמזרז מעט את התקדמות ההחלמה. 

למשל, בעקבות האירוע הנורא בארה״ב, בו ג׳ורג׳ פלויד נרצח באקט של אלימות משטרתית, גברים שחורים רבים חיפשו אחר מטפלים גברים שחורים, מתוך רצון שיבינו את התחושות הקשות שהם חווים. 

כמובן שהיותו של המטפל שחור אינה מבטיחה חיבור אוטומטי, וגזע או מוצא אתני אינם יכולים להיות הגורם היחיד בחיפוש אחר מטפל בתחום בריאות הנפש. 

למשל, אחד הגורמים החשובים הנוספים הוא יכולתו של המטפל לתת מענה לצרכיו הספציפיים של המטופל. 

יחד עם זאת, התעלמות או נקיטת עמדה נייטרלית לגמרי לגבי מוצא עלול להנציח גזענות מבנית. 

המטפל הלבן המטפל במטופל שחור בדיוק כפי שהוא מטפל במטופל הלבן מפספס הזדמנות להתייחס לחוויות הגזענות שלו, שמעוררות בד״כ בעיות אישיות משמעותיות.

מקורות:

APA. (2016). 2015 Survey of Psychology Health Service Providers. Retrieved from www.apa.org/workforce/publications/15-health-service-providers . Health service psychologists included doctoral-level licensed psychologists. (Use caution when comparing racial/ethnic composition across occupation groups and career stages in this report as data are from different sources that used different methods.)

Maharaj, A. S., Bhatt, N. V., & Gentile, J. P. (2021). Bringing It in the Room: Addressing the Impact of Racism on the Therapeutic Alliance. Innovations in clinical neuroscience, 18(7-9), 39–43.

משל על אוקראינה, רוסיה והמטפלת המסורה אמריקה

אמריקה (מטפלת):  

מגיע לך יותר אוקראינה (מטופלת) יקרה, לכי עם האמת שלך, את משחזרת דפוסים מהמלחמה  הקרה… 

מה שהוא עושה לך נקרא אלימות!

אוקראינה (מטופלת):  

עזבתי אותו. אני מרגישה שעברתי תהליך עמוק. השתחרר בי משהו שהיה כבוש שם בפנים עשרות שנים.

הצלת לי את החיים, אמריקה, חזרתי לחיים.

אמריקה (מטפלת):  

זה עבודה שלך יקרה, אהה, כככההה… [ציטוט של שימבורסקה] … הנה שיר שפולניה כתבה לי, מטופלת לשעבר. 

היא גם אומרת שהצלתי אותה. 

אוקראינה (מטופלת):  

אגב, פוטין (בעלה של אוקראינה) ביקש לדבר אתך, אפשרי?

אמריקה (מטפלת):  

תראי אוקראינה, את המטופלת שלי, לא הוא.   אין לו מה לחפש בקשר שלנו.  אבל אל תיבהלי,  תתמידי עם הנראטיב, אם הוא פורץ לך למחשב תחליפי סיסמה, כשהוא מגייס  חלקים בדלניים בתוכך תתעלמי. תקבלי  פה תמיד כל עזרה שאת צריכה.

***

אוקראינה (מטופלת, בטלפון):  

הוא פרץ לי לבית ולא מסכים  לצאת.

אמריקה (מטפלת):  

אני ממש מוחה. 

נדבר על זה בפגישה הקרובה, רוצה בינתיים טלפון של הרווחה? 

5 מחשבות על בחינת ההתמחות בפסיכולוגיה

כמתבונן ותיק במבנה ההתמחות והבחינה בסופה אני רוצה להאיר על 5 נקודות בעייתיות למחשבה ולדיון:

  1. היעדר קריטריונים מוסכמים: מדריכים ובוחנים אינם עוברים הכשרה כלשהי על תהליך הבחינה ולעיתים מתקשים לבסס דעה שאינה נתונה להטיות המאפיינות ראיונות. אין ציפייה שהבחינה תהיה אובייקטיבית אולם בהיעדר קריטריונים ברורים יותר להצלחה נפגע בעצם הרבה שידוע לנו על תוקף ומהימנות.
  1. טקסיות: עם מהימנות רעועה, הבחינה מקבלת מעמד שדומה יותר לטקס מעבר בין-דורי, ופחות לבחינת סיום התמחות במקצוע טיפולי. מטבעם, טקסי מעבר מעוררים המון חרדה בקרב הנדרשים לחצות  אותם.  הם מושתתים על  דיכוטומיה בין הצלחה לכישלון, שמוערכות לאור ביצועיהם ונקודות ראותם  של הבוגרים הותיקים יותר בשבט, שעם הגיעם לפרקם הפכו למעריכים.
  2. תורה שבעל פה: יש כל  מיני תכנים לא כתובים  שמועברים מדור לדור ולרוב מדובר על  הנחלה של תרבות מקצועית מבורכת. ואולם, התמונה מורכבת יותר כאשר המודלים להשראה אינם טובים, שכן במצב כזה עלולה להתרחש הנצחה של נבחן קורבני שבבוא העת יזדהה עם התוקפן והופך בעצמו לבוחן מקרבן. לכן נדרשת המשגה. 
  3. דינמיקה בין בוחנים: הבוחנים הם פסיכולוגים שחוברים לצוות שמוקם  אד-הוק כ״ועדת בחינה״ במבנה משולש. מבנה זה מוכר כמבנה קבוצתי קונפליקטואלי יותר ביחס לאפשרויות אחרות, כמו זוג או רביעיה. בהיעדר קריטריונים ברורים ולעיתים אף בהיעדר היכרות מעמיקה קודמת בין  הבוחנים, מתקיימת  דינמיקה שהיא כשלעצמה מורכבת ובעייתית  (כלומר, עוד בטרם מצטרפים  לתמונה הנבחן והמקרה) מכמה כיוונים  אפשריים. 
  4. בחינות דו-כיווניות: בתנאי חוסר ודאות ובהתחשב בכובד המשקל של האירוע, מתקיים ברשת שיח ער בין מתמחים לקראת בחינה, לגבי מאפייניו האישיותיים של הבוחן בהקשר של מעמד הבחינה (קשוח, מקל,  מקשה  ועוד). יצירת ״פרופיל״ כזה ע״י מתמחים הופכת את הבחינה כולה להיכל  מראות  בו נבחנים מתפקדים כבוחנים ולהיפך. 

המאמץ שעשתה ועושה הוועדה המקצועית בנושא הערכת מתמחים, מקדם סטנדרטיזציה ומאזן את המצב. הייתי  מוסיף גם הערכת מדריכים ולא פוסל הערכת בוחנים (הערכה פורמלית). 

לבסוף, ההחלטה לשלם לבוחנים נכונה בעיניי, לא רק בגלל שמגיע להם, אלא משום שהיא פותרת את הדיסוננס הקוגניטיבי המוטמע מוטיבציונית בתהליך.

נרקיסיזם מליגני בניהול ומנהיגות

רמה גבוהה של אמון חיונית ליצירת ארגונים מפותחים. 

אמון מאפשר לצוותים להגיע רחוק, הרבה מעבר להתנהגות מרצה ומבוססת היררכיה.

בארגונים כאלה יהיה פתרון סכסוכים טוב יותר, ניהול ידע אמיתי ומעמיק יותר,  עובדים מחויבים ואחראים יותר וכמובן תוצאות טובות יותר.

מנפרד קטס דה וריס, פסיכולוג ופסיכואנליטיקאי הולנדי, טוען כי הרבה ארגונים סובלים מ״תרבות הגולאג״, קהילה של יס-מנים שנפגעת ע״י משקל ההיבריס של מנכ"ל נרקיסיסטי.

חשוב לסייג את העניין:

כל מנהל חייב אלמנט של נרקיסיזם כדי להיות מנהל. בלי האלמנט הזה לא תופק הנאה מהערכה עצמית, לא תפרח יצירתיות ולא תצמח מנהיגות. 

אבל נרקיסיזם בריא עלול להפוך מהר מאוד להפוך להפרעת אישיות מערכתית.

הצד האפל של המנהיגות

מנהלים מפתחים לעתים קרובות תיאבון לא בריא לכוח. 

הם נכנעים לכמיהה ארכאית פנימית לשליטה, הערכה וגדלות. 

מנהלים כאלה חיים באולם של מראות, מוקפים בעובדים ומנהלים אומרי כן ושומעים רק מה שהם רוצים לשמוע. אין בדיקת מציאות ואין משוב מקדם. 

בסופו של דבר אתה מגיע עם נרקיסיסטים ממאירים שלעתים קרובות הורסים ארגונים ואז ממשיכים הלאה. 

כדי להימנע מליפול מתרבות ארגונית רעילה, דה וריס עובד עם מנהלים בכירים על יצירת נורמות ארגוניות לפיהן לעובדים יש ׳חוסר כבוד בריא׳ כלפי המנהל. 

האתגרים של מנהלים הם גם לנסות להיות מודעים יותר לעצמם, לעבוד על פיתוח האינטליגנציה הרגשית  כדי לקלוט מידע סאבטילי וזרמים תת-קרקעיים, להיות במגע ודיאלולג עם החוזקות והחולשות שלהם, להקשיב יותר לעובדים ולקחת ברצינות את ההשפעה של התנהגותם על הסביבה המקצועית. 

"אני לא רוצה שום yes-men סביבי. אני רוצה שאנשים יגידו לי בכנות את האמת, גם אם זה יעלה להם בעבודה"

סמואל גולדווין

איך נרקיסיזם גרנדיוזי ופגיע משפיע על אמהות?

בגדול, יש 2 סוגים של נרקיסיסטים:


גרנדיוזים ופגיעים.

הנרקיסיסטים הגרנדיוזים כמהים להתפעלות, הם יחסית נטולי אמפתיה, מקנאים המון באחרים ויש להם אגו מנופח, עם תחושת זכאות מתמדת, כלומר הם חיים באמונה ובשכנוע עצמי שמגיע להם.


הנרקיסיסטים הפגיעים, לעומת זאת, חולקים תכונות דומות לגרנדיוזים, אבל נוטים להיות יותר חסרי ביטחון ולהביע רגשות שליליים יותר, כמו בושה ועוינות.

ד״ר ענת טלמון, פוסט-דוקטורנטית בעבודה סוציאלית באוניברסיטת סטנפורד, בחנה יחד עם עמיתיה 358 נשים ישראליות, שגויסו באמצעות פורומים להריון ולמעבר לאימהות אונליין.

תוצאות המחקר, שהתפרסם ממש לאחרונה, מלמדות כי נשים שדורגו גבוה בסולם הנרקיסיזם הגרנדיוזי דיווחו על רמות גבוהות של רווחה בתקופת המעבר לאימהות. נשים עם נרקיסיזם פגיע, לעומת זאת, דיווחו על רמות מצוקה גבוהות יותר.

המשתתפות במחקר עברו סוללה של מבחנים פסיכולוגיים במהלך ההריון וחודשיים לאחר הלידה.
המבחנים העריכו את שני סוגי הנרקיסיזם, לצד רווחתן הנפשית של המשתתפות:
כיצד הן מרגישות כלפי גופן
הערכותיהן לפני הלידה באשר להתאמתן לתפקיד אימהי
סגנון ההתקשרות וסוג הקשר עם התינוקות
רמות הרגשות החיוביים והשליליים שלהן

יכול להיות שאמהות גרנדיוזיות חוות את התינוק כהרחבה של עצמן, מה שעושה להן להרגיש יותר טוב. הן גם דיווחו על זיקה חזקה יותר לתינוקות, ויכול להיות שתחושת החיבור הזאת היא מובילה לרווחה רבה יותר.
הצוות מצא גם כי נשים גרנדיוזיות נוטות לחוות דימוי גוף ירוד במהלך ההריון, אולם אחרי הלידה הופכות העמדות כלפי הגוף לחיוביות יותר.

נשים שסובלות מנרקיסיזם פגיע הסתדרו פחות טוב. הן דיווחו על רגשות שליליות יותר ביחס גופן, על יותר מצוקה, על יעילות נמוכה יותר כאם וקשיים גדולים יותר להתקשר עם ילדם.

מקור:

Talmon, A., Finzi-Dottan, R., & Ginzburg, K. (2020). “I will love you (me) forever”—A longitudinal study of narcissism and emotional adjustment during the transition to motherhood. Personality Disorders: Theory, Research, and Treatment. Advance online publication.

מקשיי קורונה למשבר האקלים

איתן טמיר

למרות הקורונה המתמשכת, אי אפשר להתעלם עוד מההשפעה רבת המשמעות של משבר האקלים על החיים הפסיכולוגיים של כולנו.

ברמות הרחבות יותר, מומחים בארגון הבריאות נעולמי מוטרדים יותר ויותר מהתוצרים של משבר האקלים, שמשפיעים על איכות החיים ובריאות הנפש בפרט – המשבר מביא למתח עצום ולפגיעה ניכרת ברווחתם הנפשית של בני אנוש, במיוחד הצעירים.

פסיכולוגים מזהירים כי ההשפעה עלולה לפגוע בשיעור הולך וגובר של האוכלוסיה העולמית על רקע המציאות המדעית של התמוטטות אקולוגית, גם עבור מי שלא חוו אירועי אקלים טראומטיים ישירים. 

יש היום הרבה דיונים במדיה ומחקרים על חרדה אקולוגית וחרדת אקלים, אבל חסרים מחקרים על ההגדרות והווריאציות של התופעות האלה. 

נראה שחוסר ודאות, היעדר יכולת ניבוי וחוסר שליטה הם גורמים חשובים בחרדה אקולוגית. 

רוב הצורות של חרדה אקולוגית הן כנראה לא קליניות אבל יש גם מקרים פתולוגיים. 

חוץ מזה, יש מונחים ותופעות אחרים שרלוונטיים להפרעות האלה, כמו אבל אקולוגי, סולסטלגיה (געגועים חזקים לכדור כמו שהוא היה בעבר) וטראומה אקולוגית. 

נמצא שחרדה אקולוגית קשורה מאוד לפחד ודאגה, אבל יש דיסציפלינות שמתייחסות אליה כאל חרדה קיומית. 

היבטים פסיכו-חברתיים וסוציולוגיים מצביעים על כך שדינמיקה חברתית מעצבת צורות של חרדה אקולוגית בדרכים משמעותיות. בזמן שצורות משתקות של החרדה הן בעייתיות, יש לחרדה אקולוגית גם צורות של ״חרדה פרקטית״ שמובילה לאיסוף מידע והערכה מחדש של אופציות התנהגות.

מגוון הצורות של חרדה אקולוגית צריך להילקח בחשבון בשיח ובטיפולים הרלוונטיים. למרות המחקר המתפתח, עדיין חסר הרבה מידע על הצורות השונות של חרדות האלה ועל היחסים שלהם עם השפעות פסיכולוגיות אחרות של המשבר האקולוגי. ידוע שהרבה אנשים סובלים מחרדה אקולוגית, אבל מהם בדיוק הסוגים ואיך מטפלים צריכים להגיב להם? בגלל שההערכה היא שההשפעות של שינוי האקלים ומשברים אקולוגיים אחרים הן מאוד משמעותיות, יש צורך רציני בהרחבת ההבנה שלהם. בעשור האחרון השיח על חרדה אקולוגית תפס תאוצה בדיון ובמחקר ביחס להשפעות הפסיכולוגיות של המשבר האקולוגי. 

התחום המתפתח של פסיכולוגיה אקלימית, שיש לו הרבה תת-תחומים, כולל דיונים על הרבה סוגים של חרדה. בעיקר הרימו את המודעות לכך דוח שפרסמה ב-2017 האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה (APA), בו היא סיפקה הגדרת עבודה לחרדה אקולוגית, ועבודתו של הפילוסוף הסביבתי האוסטרלי גלן אלברכט. 

מאז 2017 ובעיקר סוף 2018 יש סיקור נרחב של חרדה אקולוגית וחרדה אקלימית במדיה. אחד הסיקורים הבולטים היה של פעילת האקלים הצעירה גרטה טונברי, נערה שוודית שדיברה בפתיחות על חרדת שינוי האקלים שלה. 

חרדה אקלימית הפכה כנראה להיות הצורה של חרדה אקולוגית שדנים בה הכי הרבה, והרבה פעמים עושים את זה בהקשר של ילדים, נוער וצעירים שמשתתפים בפעולות אקלימיות. 

השנה החלו להופיע ספרים לציבור הרחב עם הצעות לעזרה עצמית ופעולה חברתית כדי להקל על החרדות האלה. 

באופן כללי חרדה היא עניין מגוון, מה שנכון גם במקרה של חרדות אקולוגיות. יש הגדרות שונות לחרדה אקולוגית ולחרדה בכלל, אבל יש הסכמה בקרב חוקרים שחלו לבחון את התחום לעומק שחרדה תמיד מתבטאת בדאגה לגבי עתיד ולאיום שלגביו קיימת אי-ודאות משמעותית. למרות שאין עדיין מחקר שמנתח חרדה אקולוגית ביחס לכל הממדים והווריאציות של חרדה, יש המון דיונים על חרדה אקולוגית בדיסציפלינות רבות, ויש התפתחות במחקרים. 

חרדה אקולוגית היא רבת פנים ויכולה להתבטא על פי כל ההגדרות שיש לחרדה. תיאוריות כלליות של חרדה כן עוזרות להבין חרדה אקולוגית וחרדת אקלים כי הן מדגישות מאפיינים וגורמים מסוימים שידוע לנו היום שחווים אנשים עם החרדות הספציפיות הללו.

זוכרים שפעם לחצנו ידיים?

מגע גופני ואוקסיטוצין

כולנו זקוקים לחסד, כתב נתן זך ז״ל, כולנו זקוקים למגע.

אחד המטפלים הזוגיים המובילים בתקופתנו ג׳ון גוטמן, ממליץ לבני זוג לחבק זה את זה לא פחות מ-6 שניות כאשר הם רואים ונפרדים אחד מהשני . זה אולי מסביר מדוע נישואים בריאים מובילים לחיים ממושכים ובריאים יותר עם דירוג איכות חיים גבוה יותר.

יש אפילו המשגה למצב של חסך במגע: Touch starvation. רעב למגע מתייחס לכמיהה למגע פיזי של יצורים חיים אחרים. הוא מופיע בדרך כלל כאשר אדם חווה מגע פיזי מועט לאורך זמן ממושך.

למעשה, אחת הדרכים העיקריות שהגוף שלנו מעורר ייצור אוקסיטוצין הוא דרך מגע פיזי – בחיבוק, בהחזקת ידיים, בסקס. ההורמון הפפטידי הזה עוזר לנו להרגיש יותר מחוברים לאחרים ומעודד תחושה יותר חזקה של רומנטיקה, חברות וקרבה משפחתית. בלי אוקסיטוצין, אנחנו מפסידים את הרגשות והקשרים שהופכים אותנו לאנושיים, וכשהרמות האלה נמוכות מדי, זה יכול לגבות מחיר מהבריאות הגופנית שלנו. 

לפי מחקרים, רמות נמוכות של אוקסיטוצין יכולות לתרום ללחץ דם גבוה, חרדה, רמות גבוהות של מתח וסבילות נמוכה לכאב, ובטווח הארוך אפילו לדיכאון, תוקפנות והערכה עצמית נמוכה. 

למשל, מחקר שנעשה ב-UCLA הראה שנשים צריכות 8-10 מגעים משמעותיים ביום לטובת הבריאות הפיזית והנפשית שלהן, ומחקרים מראים באופן כללי שמגע מביא תועלת לגברים, נשים וילדים כי הוא מעורר שחרור של ההורמון אוקסיטוצין. 

אפשר להגיד שרובנו נאבקנו עם כל מיני דברים מאז שהקורונה הגיעה. חוץ מהכאב הגדול שבאובדן חיים ומהדאגה שמי שאנחנו אוהבים ידבק בקורונה, גם היינו צריכים להתמודד עם הפרעות שנכפו על סגנון החיים שלנו. הריחוק החברתי הוביל לביטול חגיגות ואירועים וירידה חדה בזמן שאנחנו מבלים עם אחרים. 

מהר מאוד החלו אירועים וירטואליים בזום למלא את החלל, אבל עד כמה שצ׳אט או שיחת וידאו יכולים להיות מהנים, הם עדיין לא מספקים לנו מימוש של הצורך האנושי שלנו במגע גופני. 

אפילו עכשיו, כשהמדינה מתחילה להיפתח בזהירות, אנחנו עדיין נמנעים ולא מחבקים מתוך פחד להדביק או להידבק בווירוס. 

הריחוק הפיזי חשוב למטרה הזאת, אבל הוא הוביל לעלייה ב״חוסר במגע״ – מצב של הפחתה קיצונית או חיסול של מגע פיזי. 

כבר ראינו רמות משמעותיות של חוסר במגע אצל ילדים בעידן הטכנולוגיה, ועכשיו בריחוק החברתי ההשפעות של זה התפשטו לכל העולם והגילים. ההשפעה במיוחד משמעותית על מבוגרים שחיים לבד, כמו רווקים צעירים וקשישים, כי אלה אוכלוסיות שמאוד נשענות על אינטראקציה מחוץ לבית כדי לממש את המגע הפיזי. לגבי ילדים, 

מחקר שפורסם ב-2005 הראה שחוסר במגע בילדות קשור לרמות יותר גבוהות של תוקפנות ומחשבות אובדניות בגיל ההתבגרות. אותו מחקר גם הראה ירידה בדיכאון ובמחשבות אובדניות בעקבות טיפול מסאז׳, ומצוינים בו גורמי הסיכון שמעורבים בהחזקת הילדים בכיתה וירטואלית למשך תקופות ארוכות. 

חלק גדול מהזמן, הגישה לכיתות הווירטואליות האלה היא כשהילדים כלואים בחדר שלהם. במקום לצאת לשחק בהפסקות עם חברים בפעילויות ומשחקים שכוללות מגע חיובי, כמו תופסת, הם מוגבלים למשחקים אונליין. המזל הוא שהורים יכולים להתערב כדי לממש חלק מהצרכים המולדים האלה במגע פיזי. אבל הבעיה עדיין יותר מורכבת אצל מבוגרים שחיים לבד. 

איך הם יכולים להתמודד עם ההשפעות וההשלכות? הנה כמה רעיונות: 

1. לבלות זמן עם חיות מחמד. הן יכולות לספק מגע משמעותי, אז זה זמן מעולה לאמץ, אם שקלתם את זה. אפשר גם לעשות אומנה לבעל חיים לזמן קצר או להשתתף בפעילות מותרת ובטוחה בחוץ שכוללת בעלי חיים, למשל רכיבה על סוסים. 

2. לגבש ״צוות הסגר״. אם אתם מרגישים בנוח עם אינטראקציה עם אנשים, בחרו קבוצה קטנה של 3-4 חברים לבלות איתם זמן. אלה חייבים להיות אנשים שאתם בוטחים בהם שהם שומרים על ההנחיות של הקורונה. תוכלו לבלות זמן יחד באותו חלל ואולי אפילו להתחבק או לתת טפיחות ידידותיות על הגב. זה יכול לעשות טוב לבריאות הנפשית שלכם. 

4. להשתמש בשמיכה כבדה. נשמע אולי מוזר, ובטח לא משתווה לדבר האמיתי, אבל הכובד של שמיכה גדולה יכול לחקות את התחושה של מגע פיזי. 

. לעשות לעצמכם מסאז׳. שוב, זה לא כמו הדבר האמיתי, אבל שפשוף הצוואר במסאז׳ ידני או עיסוי עם מכשיר אלקטרוני יכולים לחקות מגע פיזי ולשחרר אוקסיטוצין.

 6. להתאמן ולעשות מתיחות לעתים קרובות. זה משחרר אנדורפינים, הורמונים שמעלים את המצב רוח. צאו להליכה מסביב לבניין, התארגנו לריצה או לטיול בהרים (אם זה מותר), עשו מתיחות או סתם הקיפו את החצר כמה פעמים. אם אתם חוששים לצאת מהבית, יש הרבה שיעורים אונליין בחינם או בתשלום שיעזרו לכם להתאמן בבית. 

7. להפעיל שיקול דעת באינטראקציות עם אחרים. לא משנה אם זה בן זוג, ילד או צוות ההסגר המצומצם, אתם צריכים לעשות כל מה שאתם יכולים כדי לקבל את המגע היומי שלכם. חבקו טיפה יותר זמן, שימו את הילד על הברכיים ואל תשכחו לתת לו חיבוק ולרחרח קצת לפני השינה. 

אם אין לכם מישהו למגע פיזי, עדיין אפשר להפעיל שיקול דעת באינטראקציות החברתיות שלכם. 

התקשרו לחבר, צרו קשר עין עם הקופאי בסופר, נפנפו לשכן כשאתם רואים אותו ברחוב – זה כמובן רחוק מלספק תחליפים מושלמים למגע פיזי ממשי אבל יכול ליצור תחושת קרבה חיונית. 

לסיכום, אנחנו חיים בזמנים חסרי תקדים וזה לגמרי מובן אם קשה לכם. אתם לא לבד, וכשכולנו באותה סירה, מנווטים לעבר עולם חדש, נסו להיות טובים יותר לעצמכם ולאחרים.

דילוג לתוכן