נולדתי בישראל לפני 50 שנה בקירוב. אבא שלי נולד בהודו ואמא בתימן. 

עד כיתה ו' התביישתי בזהות ההודית והתגאיתי בתימנית, תוצר של אדפטציה דמוגרפית לבית הספר הממלכתי דתי שלמדתי בו בראשון לציון. 

בכיתה ז' הכל התהפך: הסטריאוטיפ של 'הקמצנים' עברה (פתאומית, ככה, בלי הודעה מוקדמת) מהפרסים לתימנים ובמקביל, מחצית מעם ישראל שב מהודו, החל מנענע ראשו לצדדים עם חצי חיוך מבשר רוחניות וטיקה מודבקת במצח, שנושרת לאיטה עם השיבה לאבק היום יום. 

בסוף יצא שלא רכשתי אף לא אחת משפות הוריי, לא תימנית ולא הודית. נהייתי בן הארץ. 

ובכל זאת, ולמרות שאינני נאמן לרוח המוזיקה המזרחית, קולטנים של מוזיקה תימנית אורבים לי בדריכות בדם, מתמידים בעקשנותם בציפייה לגירוי הנכון. כאשר מגיע סלסול לא צפוי, ניצת בי נחשול אדרנלין עם איכות דחפית של שייכות וגעגוע.

שירה טיפולית אצל יהודי תימן 

יהדות תימן הביאה עמה לארץ עולם אותנטי בכל תחומי האמנויות – תיפוף, ציור, רישום, צורפות, מחול וכמובן מוזיקה. אולם רבים גורסים כי השירה התימנית היא היהלום שבכתר. 

המקצב של השירה והמוזיקה התימנית קבוע וממושמע. יחד עם זאת הוא מאפשר, דיאלקטית, אלתורים ייחודיים שמבחינים בין ביצוע אחד למשנהו.  

בשיח הקליני של ימינו, ניתן אולי לראות במקצב התימני אמצעי שמקדם זיקה לפעילויות מדיטטיביות חיוביות, כמו מיינדפולנס. 

שירת הגברים התימנית מבוססת על הדיוואן, אוסף מלווה בתיפוף על פח שעון על כתף. הרבה תורה, אמונה ואהבת האל עם פסוקי תהילים, ולצידן המון תשוקה גניטלית, מתאווה בסלסול שקורא לנשים, המצטרפות אף הן בשירה. 

איך עובד טיפול באמצעות שירה?

אנו יודעים כיום כי טיפול רגשי באמצעות שירה עשוי לסייע למתמודדים עם קשיים רבים, נוירולוגיים ופסיכולוגיים, ביניהם גמגום, מחלת פרקינסון, אפזיה והפרעות על הספקטרום האוטיסטי.  

השירה פועלת בשתי רמות: באופן פיזי, השירה מעודדת לנשום ולהשתמש בגוף בצורה נכונה יותר, ובאופן רגשי, היא עוזרת למצוא את המקורות היצירתיים בתוכנו. יעילותה של השירה מתוקפת הן ברמה האישית והן בקבוצה, מה שמתבטא בשירת מקהלות, לצד נגינה ושירה משותפת בהרכבים ספונטניים אפילו בדור ה-z.

נראה כי גם במצבים הנפשיים הנואשים ביותר קיימים בנו כנראה מאגרים נסתרים של כוחות פסיכולוגיים ומצע של תקווה, אפילו שמחה, שהשירה נחלצת לגייסם באופן ספונטני. 

עם השנים, נמצאו הוכחות לכך שהשפעת השירה ניכרת בחלקים שונים בגוף ועל איברים ספציפיים, במיוחד על הלב. היום אנחנו יודעים שההשפעה הרגשית של השירה יכולה לעורר גם תגובות פיזיולוגיות בלתי רצוניות, כמו שינויים בקצב זרימת הדם ובנשימה. זו גם עובדה שהלב הוא איבר שתפקודו מושפע משמעותית מהמצב הרגשי. 

טיפול בשירה במקורות המזרחיים

מקורות המחקר לגבי שירה כאמצעי טיפולי מצויים בעבודותיהם של כותבים איסלמיים, והמידע הכולל שניתן על ידם אודות השפעות המוזיקה על התודעה והגוף, מסמנים את העניין והסקרנות שהיתה בנושא במהלך התקופה העותומנית. 

ניתן לסווג כך את האופנויות הספציפיות של הטיפול במוזיקה באמצעות נגינה בתקופה העותומנית: 

• טיפול להפרעות נפשיות

• טיפול למחלות אורגניות
• שימור או ביסוס ההרמוניה האישית של האדם – איזון בריא בין הגוף, התודעה והרגשות באמצעות חיבור רגשי מיידי
• הדרכת האדם לעבר רגשות רצויים, כמו לסייע למטופל לבכות (בעת אבל) או לצחוק, מניעת רגשות קשים והגברת רגשות חיוביים ואימון העצמי על מנת להגיע לשלמות. 

השירה התימנית הטיפולית חיה ונושמת כיום, בעולם וגם בישראל, לא רק בבתי הכנסת.   

בתימן של 2024, מדינה מפורקת שמצויה במלחמת אזרחים קשה בין המשטר הסוני לבין המורדים החות׳ים, התקבלה החלטה להעשיר את תכניות הלימוד בבית הספר בשיעורי מוזיקה ושירה. 

אצלנו בארץ, בלהקת המחול התימנית במועצה האזורית מגידו, הפועלת כבר כמעט 20 שנה, מסלסלים גברים ונשים את השירה והפיוט, לומדים על ייחודה של השירה הנשית ומתופפים יחדיו פעם בשבוע.

עבדו עלי דוד…

התחלתי לכתוב על מאמר מרתק שקפץ לי באינטרנט.

מסתבר שזו מתיחה, ובכל זאת קראו כמה זה נשמע מתבקש:

צריכת מידע על הפרעות נפשיות היא לרוב נורמטיבית למדי.

מדובר בניסיונות מובנים, לעיתים קצת אובססיביים, ללמד את עצמנו על מצבים נפשיים וגופניים.

המוטיבציה לרכישת ידע רפואי די מובנת, היא חותרת לעזרה עצמית ועזרה לאחרים.

יתירה מכך, עד לרמה מסוימת אף נחוצה.   

אלא שמסתבר שהתופעה עלולה להיות פחות פשוטה ממה שזה נראה.  

החיפוש הבלתי נלאה אחר הפרעות פסיכיאטריות הומשג כבר ב-2018, ונכנס אינהרנטית ל-DSM 5 TR החדש, כהפרעה ייחודית עם שם משלה:

סיווג אובססיבי של מצבים נפשיים (Obsessive Categorization Of Mental Conditions).

צוות המשימה הפסיכיאטרי שעבד על הגרסה החדשה של ה-DSM זיהה עלייה משמעותית של בני אדם המדווחים על צורך דחוף, מתיש, כפייתי ובלתי נשלט לחקור, לדווח ולקטלג תסמינים של הפרעות נפשיות. 

בין אם הסיבה להחרפת הבעיה קשורה בקורונה שהסלימה את המצב, ובין אם היא כרוכה בסינון משופר ל מידע לא אמין מגוגל, זיהה הסימנים הבולטים ביותר של התופעה כוללים ציינון כפייתי של פרטים קטנטנים לגבי מאות ואלפי סימנים של הפרעות ואחריהם נטיה לעשות סדר דרך ניסיונות חוזרים ונשנים לזכות לעדכונים מחקריים, אותם הם צורכים בכתבי עת רפואיים ופסיכולוגיים בולטים. 

כמו הרבה הפרעות נפשיות אחרות, גם כאן מתואר מצב נפשי שקיים על פני ספקטרום ויש לו מידות שונות של חומרה.

חלק מהמתמודדים/ות חיים  את חייהם תוך קריאה אובססיבית על  כל מיני מחלות (מה שמתחבר אולי לחרדת בריאות) בעוד אחרים נוטים יותר להתמקד בתת-קבוצה ספציפית של תסמונות והפרעות בבריאות הנפש. 

כאמור, פייק ניוז. מידע הומוריסטי מציאותי מדי שפורסם באתר Onion ב-2018.

אדם רגיש במיוחד, או HSP, הוא מונח שנטבע על ידי הפסיכולוגית איליין ארון.

לפי התיאוריה של ארון, HSPs הם תת-קבוצה של האוכלוסייה שיש להם תכונת אישיות גבוהה המכונה רגישות לעיבוד חושי, או SPS. חוקרים רבים, לרבות ארון, אינם מתייחסים לרגישות בעיבוד חושי כאל אבחנה אלא כתכונה אישיותית מתפתחת, שבנסיבות מסוימות יכולה להיות סתגלנית. 

למשל, אנשים רגישים מאוד עשויים להבחין בסימנים לסכנה שאחרים ימיצו, או לקלוט סימנים חברתיים עדינים. אדם כזה יהיה רגיש מאוד לסביבתו, ומראות, קולות, ריחות וגירויים חושיים אחרים עשויים להגביר את חוויית הרגישות הגבוהה שלו. למשל, צליל שמרבית האנשים בקושי יבחינו בו עלול להיות מובחן לאדם רגיש מאוד, עד כדי כאב. אך להיות אדם רגיש מאוד פירושו הרבה יותר מרגישות לגירויים. מאפיינים נוספים של כך יהיו עיבוד עמוק יותר של גירויים סביבתיים, תגובתיות רגשית ופיזיולוגית גבוהה יותר לעכבות התנהגותיות, תגובתיות פיזיולוגית גבוהה יותר, פעילות לא-מודעת גבוהה יותר של מערכת העצבים במצבים מלחיצים, תגובות רגשיות חזקות יותר (חיוביות ושליליות), קליטה מהירה של הבדלים עדינים, סבילות נמוכה לרמות גבוהות של קלט חושי וסף כאב נמוך. 

מצב של רגישות גבוהה מאוד עשוי להביא לתחושות של לחץ וחרדה או לאתגרים במערכות יחסים, אך יש לכך גם יתרונות, בעיקר בסביבה הנכונה או בשילוב תמיכה, בהם חיים פנימיים עשירים והפגנת אמפתיה מוגברת. אדם רגיש מאוד יכול גם להציע חוזקות במערכות יחסים ועומק בעיבוד מידע.

סימנים לרגישות גבוהה מאוד

•  סף נמוך של מודעות חושית – הבחנה וחוויה של גירוי חושי באופן חזק מאחרים.
• גירוי יתר – נטייה לגירוי יתר והצפה ע״י הסביבה.
• אישיות ומזג – רושם של מופנמות או רגישות רגשית גבוהה (הדבר יכול להיגרם גם מגירויים סביבתיים ותחושת הצפה). 
• אמפתיה – השפעה רבה ממצבי רוח של אחרים או הבחנה בסימנים חברתיים דקים. 
• רגישות לכאב – תיתכן גם רגישות למגע. 
• פרישות – במצב בו הסביבה אינה אידיאלית, ייתכן ריחוק או צורך ביותר זמן לבד לשם התמודדות. 

כדי להתמודד עם רגישות גבוהה מאוד חשוב ראשית לזהות את תחומי הרגישות העיקריים. למשל, יש אנשים שיהיו יותר רגישים לקלט חושי בעוד שאחרים ימצאו שאינטראקציות חברתיות מסוימות מציפות אותם.

כמה אסטרטגיות שיכולות להועיל:

שימוש בחפצים כמו משקפי שמש, אטמי אוזניים ואוזניות מבטלות רעשים, למזעור הקלט החושי.

בגדים שיוכלו לעזור למנוע הצפה החושית במקום בגדים עם תוויות, תפרים וגירויים אחרים.

סידור של חלק מהבית באופן שיהיו בו פחות גירויים, למשל חדר חשוך ושקט.

תמיכה בהתאמת מקומות עבודה ולימודים.

פנייה לפסיכותרפיה.

 יתרונות וחוזקות

אנשים רגישים מאוד נוטים להיות מצפוניים ואמפתיים ולהבחין בשינויים דקים באינטראקציות ובסביבתם. 

מיומנויות חברתיות – הנטייה להבחין בדברים שאחרים אינם מבחינים בהם, למשל סימני שפת הגוף, עשויה לעזור לפיתוח מיומנויות חברתיות חזקות. 

אמפתיה – הנטייה להיות רגישים יותר כלפי רגשות ומצבי רוח של אחרים עשויה לספק תובנות לגבי הסובבים ולסייע להבחין במניעים וכוונות. הדבר יכול להוות יתרון במקצועות ניהוליים ובתפקידים הדורשים מנהיגות וניהול מו״מ. 

רגישות לסביבה – הנטייה להבחין בסימנים סביבתיים שאחרים מפספסים יכולה לעזור לגלות סכנות. 

לסיכום, אנשים רגישים מאוד אינם סובלים מבעיה רפואית או ממצב שדורש טיפול, אך הם עשויים לחוש הקלה מ״תיוגם״ ככאלה, מתוך תחושה שהחוויה שלהם מובנת, והם גם יכולים לקבל תמיכה משמעותית ממטפל או ממקורות כמו ספר בנושא. 

הסביבה הנכונה יכולה לעודד את החוזקות של אנשים רגישים מאוד ולסייע להם לנהל את המצב טוב יותר. 

למטפלים שונים יש סגנונות טיפול שונים ותחומי התמחות שונים, למשל חרדה, דיכאון או טראומה. 

מציאת המטפל הנכון היא מסע ייחודי ומאתגר.

יש לקבוע אילו גורמים הם החשובים ביותר עבור המטופל בדרך לצמיחה פסיכולוגית, לפי רשימת איכויות שיחפש אצל מטפלים פוטנציאליים, 

למשל ידע, אמפתיה, חמלה או יכולת להתחבר. 

אחד מהרכיבים החיוניים לקבלת עזרה בריפוי הוא חיבור אמיתי בין המטפל למטופל, שמתאפיין בשת״פ. 

חיבור כזה יכול לקבל תמיכה חשובה כאשר מטפלים מגיעים מרקע, מוצא עדתי או דתי דומה.

חיפוש אחר מטפל/ת המשתייכים לאותה קבוצה אתנית של המטופל הוא תופעה מוכרת. כשאדם מרגיש בנוח או בטוח, הדבר פותח דלת לשיחה, לתהליך, להבעת רגשות ולביטוי של חוויות קשות.

ביטחון בטיפול ובמטפל חשובים מאוד, ולפעמים הדימיון מחזק אותו.

מציאת המטפל הנכון עשויה להיות משימה לא פשוטה, אבל ברגע שנתקלים במישהו שעונה על כל דרישות החיפוש, פוגשים אותו פנים אל פנים ומתחילים לייסד מערכת יחסית פרודוקטיבית – מדובר בהישג של ממש. 

לפי ה-APA בשנת 2015, 86% מהפסיכולוגים המטפלים בארה"ב היו לבנים, 5% אסייתים, 5% היספנים, 4% בלבד שחורים/אפרו-אמריקאים ואחוז אחד של פסיכותרפיסטים המוגדרים רב גזעיים או מקבוצות גזעיות/אתניות אחרות.

למרות שכדי להשיג זאת בוחנים גורמים רבים, גזע או השתייכות אתנית הם גורם חשוב בעניין. מציאת מטפל שאיתו המטופל עשוי להזדהות ושיכול להבין את נקודת המבט שלו יכולה לעשות הבדל גדול. שיתוף רגישויות עם מישהו שאולי חווה חוויות דומות עוזר לאנשים להרגיש יותר בנוח ויותר מובנים. זאת ועוד, כאשר המטפל מגיע מאותו רקע אתני, אין צורך להסביר לו דברים מסוימים שלא יהיו מובנים מאליהם למטפל מרקע אחר. מול מטפל אחר, הניסיונות הללו להבהיר עמדות, נקודות מבט וחוויות על רקע גזעי או אתני עשויים להיות מתישים וליצור תחושה של רצון נואש להיות מובן. מנגד, כאשר המטפל מגיע מאותו רקע, נוצרת תחושת תיקוף והבנה בנוסח ״זה לא רק בראש שלי״, מה שמזרז מעט את התקדמות ההחלמה. 

למשל, בעקבות האירוע הנורא בארה״ב, בו ג׳ורג׳ פלויד נרצח באקט של אלימות משטרתית, גברים שחורים רבים חיפשו אחר מטפלים גברים שחורים, מתוך רצון שיבינו את התחושות הקשות שהם חווים. 

כמובן שהיותו של המטפל שחור אינה מבטיחה חיבור אוטומטי, וגזע או מוצא אתני אינם יכולים להיות הגורם היחיד בחיפוש אחר מטפל בתחום בריאות הנפש. 

למשל, אחד הגורמים החשובים הנוספים הוא יכולתו של המטפל לתת מענה לצרכיו הספציפיים של המטופל. 

יחד עם זאת, התעלמות או נקיטת עמדה נייטרלית לגמרי לגבי מוצא עלול להנציח גזענות מבנית. 

המטפל הלבן המטפל במטופל שחור בדיוק כפי שהוא מטפל במטופל הלבן מפספס הזדמנות להתייחס לחוויות הגזענות שלו, שמעוררות בד״כ בעיות אישיות משמעותיות.

מקורות:

APA. (2016). 2015 Survey of Psychology Health Service Providers. Retrieved from www.apa.org/workforce/publications/15-health-service-providers . Health service psychologists included doctoral-level licensed psychologists. (Use caution when comparing racial/ethnic composition across occupation groups and career stages in this report as data are from different sources that used different methods.)

Maharaj, A. S., Bhatt, N. V., & Gentile, J. P. (2021). Bringing It in the Room: Addressing the Impact of Racism on the Therapeutic Alliance. Innovations in clinical neuroscience, 18(7-9), 39–43.

אמריקה (מטפלת):  

מגיע לך יותר אוקראינה (מטופלת) יקרה, לכי עם האמת שלך, את משחזרת דפוסים מהמלחמה  הקרה… 

מה שהוא עושה לך נקרא אלימות!

אוקראינה (מטופלת):  

עזבתי אותו. אני מרגישה שעברתי תהליך עמוק. השתחרר בי משהו שהיה כבוש שם בפנים עשרות שנים.

הצלת לי את החיים, אמריקה, חזרתי לחיים.

אמריקה (מטפלת):  

זה עבודה שלך יקרה, אהה, כככההה… [ציטוט של שימבורסקה] … הנה שיר שפולניה כתבה לי, מטופלת לשעבר. 

היא גם אומרת שהצלתי אותה. 

אוקראינה (מטופלת):  

אגב, פוטין (בעלה של אוקראינה) ביקש לדבר אתך, אפשרי?

אמריקה (מטפלת):  

תראי אוקראינה, את המטופלת שלי, לא הוא.   אין לו מה לחפש בקשר שלנו.  אבל אל תיבהלי,  תתמידי עם הנראטיב, אם הוא פורץ לך למחשב תחליפי סיסמה, כשהוא מגייס  חלקים בדלניים בתוכך תתעלמי. תקבלי  פה תמיד כל עזרה שאת צריכה.

***

אוקראינה (מטופלת, בטלפון):  

הוא פרץ לי לבית ולא מסכים  לצאת.

אמריקה (מטפלת):  

אני ממש מוחה. 

נדבר על זה בפגישה הקרובה, רוצה בינתיים טלפון של הרווחה? 

כמתבונן ותיק במבנה ההתמחות והבחינה בסופה אני רוצה להאיר על 5 נקודות בעייתיות למחשבה ולדיון:

1. היעדר קריטריונים מוסכמים: מדריכים ובוחנים אינם עוברים הכשרה כלשהי על תהליך הבחינה ולעיתים מתקשים לבסס דעה שאינה נתונה להטיות המאפיינות ראיונות. אין ציפייה שהבחינה תהיה אובייקטיבית אולם בהיעדר קריטריונים ברורים יותר להצלחה נפגע בעצם הרבה שידוע לנו על תוקף ומהימנות.

2. טקסיות: עם מהימנות רעועה, הבחינה מקבלת מעמד שדומה יותר לטקס מעבר בין-דורי, ופחות לבחינת סיום התמחות במקצוע טיפולי. מטבעם, טקסי מעבר מעוררים המון חרדה בקרב הנדרשים לחצות  אותם.  הם מושתתים על  דיכוטומיה בין הצלחה לכישלון, שמוערכות לאור ביצועיהם ונקודות ראותם  של הבוגרים הותיקים יותר בשבט, שעם הגיעם לפרקם הפכו למעריכים.
3. תורה שבעל פה: יש כל  מיני תכנים לא כתובים  שמועברים מדור לדור ולרוב מדובר על  הנחלה של תרבות מקצועית מבורכת. ואולם, התמונה מורכבת יותר כאשר המודלים להשראה אינם טובים, שכן במצב כזה עלולה להתרחש הנצחה של נבחן קורבני שבבוא העת יזדהה עם התוקפן והופך בעצמו לבוחן מקרבן. לכן נדרשת המשגה. 
4. דינמיקה בין בוחנים: הבוחנים הם פסיכולוגים שחוברים לצוות שמוקם  אד-הוק כ״ועדת בחינה״ במבנה משולש. מבנה זה מוכר כמבנה קבוצתי קונפליקטואלי יותר ביחס לאפשרויות אחרות, כמו זוג או רביעיה. בהיעדר קריטריונים ברורים ולעיתים אף בהיעדר היכרות מעמיקה קודמת בין  הבוחנים, מתקיימת  דינמיקה שהיא כשלעצמה מורכבת ובעייתית  (כלומר, עוד בטרם מצטרפים  לתמונה הנבחן והמקרה) מכמה כיוונים  אפשריים. 
5. בחינות דו-כיווניות: בתנאי חוסר ודאות ובהתחשב בכובד המשקל של האירוע, מתקיים ברשת שיח ער בין מתמחים לקראת בחינה, לגבי מאפייניו האישיותיים של הבוחן בהקשר של מעמד הבחינה (קשוח, מקל,  מקשה  ועוד). יצירת ״פרופיל״ כזה ע״י מתמחים הופכת את הבחינה כולה להיכל  מראות  בו נבחנים מתפקדים כבוחנים ולהיפך. 

המאמץ שעשתה ועושה הוועדה המקצועית בנושא הערכת מתמחים, מקדם סטנדרטיזציה ומאזן את המצב. הייתי  מוסיף גם הערכת מדריכים ולא פוסל הערכת בוחנים (הערכה פורמלית). 

לבסוף, ההחלטה לשלם לבוחנים נכונה בעיניי, לא רק בגלל שמגיע להם, אלא משום שהיא פותרת את הדיסוננס הקוגניטיבי המוטמע מוטיבציונית בתהליך.

רמה גבוהה של אמון חיונית ליצירת ארגונים מפותחים. 

אמון מאפשר לצוותים להגיע רחוק, הרבה מעבר להתנהגות מרצה ומבוססת היררכיה.

בארגונים כאלה יהיה פתרון סכסוכים טוב יותר, ניהול ידע אמיתי ומעמיק יותר,  עובדים מחויבים ואחראים יותר וכמובן תוצאות טובות יותר.

מנפרד קטס דה וריס, פסיכולוג ופסיכואנליטיקאי הולנדי, טוען כי הרבה ארגונים סובלים מ״תרבות הגולאג״, קהילה של יס-מנים שנפגעת ע״י משקל ההיבריס של מנכ"ל נרקיסיסטי.

חשוב לסייג את העניין:

כל מנהל חייב אלמנט של נרקיסיזם כדי להיות מנהל. בלי האלמנט הזה לא תופק הנאה מהערכה עצמית, לא תפרח יצירתיות ולא תצמח מנהיגות. 

אבל נרקיסיזם בריא עלול להפוך מהר מאוד להפוך להפרעת אישיות מערכתית.

הצד האפל של המנהיגות

מנהלים מפתחים לעתים קרובות תיאבון לא בריא לכוח. 

הם נכנעים לכמיהה ארכאית פנימית לשליטה, הערכה וגדלות. 

מנהלים כאלה חיים באולם של מראות, מוקפים בעובדים ומנהלים אומרי כן ושומעים רק מה שהם רוצים לשמוע. אין בדיקת מציאות ואין משוב מקדם. 

בסופו של דבר אתה מגיע עם נרקיסיסטים ממאירים שלעתים קרובות הורסים ארגונים ואז ממשיכים הלאה. 

כדי להימנע מליפול מתרבות ארגונית רעילה, דה וריס עובד עם מנהלים בכירים על יצירת נורמות ארגוניות לפיהן לעובדים יש ׳חוסר כבוד בריא׳ כלפי המנהל. 

האתגרים של מנהלים הם גם לנסות להיות מודעים יותר לעצמם, לעבוד על פיתוח האינטליגנציה הרגשית  כדי לקלוט מידע סאבטילי וזרמים תת-קרקעיים, להיות במגע ודיאלולג עם החוזקות והחולשות שלהם, להקשיב יותר לעובדים ולקחת ברצינות את ההשפעה של התנהגותם על הסביבה המקצועית. 

"אני לא רוצה שום yes-men סביבי. אני רוצה שאנשים יגידו לי בכנות את האמת, גם אם זה יעלה להם בעבודה"

סמואל גולדווין