דיויד מלן עבד עם מיכאל באלינט בקליניקת טביסטוק אשר בלונדון, בהדרכת מטפלים בפסיכותרפיה קצרת מועד (BP).
הטכניקה של מלן כוללת: לקיחת היסטוריה של המטופל, ובחירת מטופלים אשר יכולים להגיע תובנות דרך עבודה מאומצת. פסיכותרפיה ניסיונית, עם מספר פרשנויות, בה מסתכלים על תגובת המטופל לפרשנויות המוצעות.
לאחר מכן, דבר אשר לדעתו של מלן משותף לכל סוגי הפסיכותרפיה קצרת המועד, יש לקבוע מוקד לטיפול. תגובת המטופל לפרשנויות הנסיוניות של המטפל עוזרת לקבוע את מוקד הטיפול. מלן אינו חולק מוקד זה עם המטופל. המוקד מבוסס על ההיסטוריה הפסיכודינאמית של המטופל, אך אינו מחוייב להיות תסביך אדיפאלי. הפסיכותרפיה קצרת המועד של מלן מאפשרת יותר פגישות מאשר רוב הטיפולים קצרי המועד (עד 30 או 40 פגישות), ומאפשרת יותר תלות במטפל. אין מסגרת זמן קבועה מראש ולמטופלים נאמר כי הטיפול יקח מספר חודשים.
על מנת להתמודד עם בעיית הדחפים-הגנות-חרדות, ראשית מוצעות פרשנויות להגנות, ולאחר מכן מוצעות או שלא מוצעות פרשנויות לקונפליקט החבוי.
פרשנויות אשר קושרות את ההעברה לדמויות עבר של המטופל מוצעות לעתים תכופות, וההסתכלות עליהן היא כעל חלק חשוב בקבלת תוצאות מוצלחות מהטיפול. המטפל צריך להישאר אקטיבי לאורך הטיפול על מנת להשאיר את המטופל ממוקד. ההתערבויות אינן מחויבות להיות קיצוניות ברמת האימות של המטופל עם הפרשנות, למרות שפרשנויות עמוקות כן מוצעות. הטכניקה דומה מאוד לטכניקת פסיכותרפיה ארוכת מועד, רק שהינה ממוקדת יותר. הטכניקה העיקרית הינה שימוש באימות מעלה חרדה. המטפל עושה זאת על ידי אימות ישיר של המטופל עם הגנותיו.
הגישה של מלן מרוחקת ודידקטית יותר מגישות אחרות. המטפל נשאר "מרוחק מהמטופל, מסתורי מעט ולא מעורב". באופן עקרוני לאחר שהוסרו ההגנות מסתיים הטיפול.
מקור – http://masterpsicoterapia.com/wp-content/uploads/2014/04/Documento-8.pdf
