טיפול פסיכולוגי לשחקנים – בעד, נגד והיכן

טיפול פסיכולוגי לשחקנים

איתן טמיר

חרדות אינן פוסחות על שחקנים, אמני במה, סטנדאפיסטים ואמנים בכלל.

כן, כמו תמיד, יש הרבה סנדלרים שהולכים יחפים. 

לפחות כמה פעמים פגשתי בקליניקה שחקנים מוכשרים ומחוננים שמצאו עצמם חסרי אונים וחסרי מילים באודישן, ביום צילומים או בחזרה בתיאטרון. 

אנשים שעוסקים ביצירה נוהגים להתעמת ביצירותיהם עם רגשות מורכבים, קשים ומסובכים, הנובעים מחוויות אישיות וממשברי חיים, אך גם מאתגר ההנגשה של חומרים מנטליים ואותנטיים בפני קהל, בעיקר כאשר הם מתבקשים ״להיכנס לדמות״.  

רבים מתארים התקף חרדה קשה ומשתק, בלאקאאוט של טקסטים או גמגום שמקשה עליהם להתבטא בשטף. 

 

נגד פסיכותרפיה לשחקנים

יש דעה רווחת, שיש היגיון מאחוריה, לפיה פסיכותרפיה מעקרת את הספונטניות מתוך האמנות, ושכאשר אדם מגיע להמשגה מעמיקה יותר של חייו הנפשיים נפגם משהו בעולם הפנטזיה הפנימי שלו. לפי דעה זו, רכישת תובנות חשובות בטיפול פסיכולוגי עלולה להפוך את עבודתו האמנותית של השחקן למעניינת פחות ומוגבלת יותר.  שחקן שחי מתוך נקודת ראות כזו לגבי טיפול נפשי, יעדיף ללמוד על עצמו אצל מאמן אישי לשחקנים, קואוצ׳ר לאמנים או סדנאות משחק שהפכו נפוצות מאוד בשנים האחרונות בארץ, תוך שילוב בניה של מערכת יחסים מקדמת עם המנחה (שהוא/היא מעורים בדרך כלל ברזי התעשייה ובקשריה). 

 

בעד  פסיכותרפיה לשחקנים

ישנם שחקנים ולצדם פסיכולוגים, הטוענים בדיוק את ההפך. למעשה, ישנם אמנים הטוענים שפסיכותרפיה סייעה להם יותר משיעורי משחק.  הכותבת והבמאית הת׳ר גרהם, למשל, גורסת כי הכרה טובה יותר של רגשות ודינמיקה פנימית מאפשרים להציג אנושיות בצורה אותנטית יותר. 

בעיות רגשיות, חרדות ומחסומי יצירה עומדים לרועץ בדרכם של אמנים ליצור או לשחק ברמה ובעומקים שאליהם הם שואפים. 

 

אמנים מבקשים להתחבר אל הקהל שלהם, אל קבוצה גדולה וזרה של צופים, להשפיע עליו ולשאוב ממנו השראה, אך חרדות ומחסומים עלולים לשבש את מטריצת התקשורת בין אמן לקהל. 

טיפול פסיכולוגי הוא דרך עוצמתית לשינוי אישי, שביכולתה לקחת אמן ממצב של חוסר שביעות רצון ותקיעות ולהביא אותו לכדי חיים של חירות רגשית, שתתבטא גם ביצירותיו או באיכות הופעותיו. 

 

השחקנית מגי ג׳ילנהול, למשל, תיארה כיצד פסיכותרפיה שינתה את חלומותיה, את דרך ההסתכלות שלה עליהם ואת חייה בכלל, באופן כמעט מיידי. 

כדוגמה לכך היא מספרת כיצד לאחר השינויים שחולל בה הטיפול שקעה פעם בשינה על סט הצילומים בהמתנה לגלם תפקיד בסצנה עוצמתית שלא תכננה מראש כיצד לבצע אותה. היא מספרת שחלמה חלום שהימם אותה וגרם לה לארגן בראשה את הסצנה היטב. היא הוסיפה כי הטיפול תרם לעבודת המשחק שלה פן שאיננו אינטלקטואלי, את רכיב הלא-מודע, שמרבית חייה היה רדום. ֿֿֿ

 

מכיוון שפסיכותרפיה עשויה לסייע לפתרון בעיות במערכות יחסים ולטפל בהשלכות הנפשיות של מאורעות חיים כואבים, יש בה ערך רב להעלאת הדימוי העצמי, הביטחון והאנרגיה היצירתית. שחקנים, מוזיקאים ואמנים אחרים חוקרים רגשות ״מלוכלכים״ ומורכבים בעבודתם – הרגשות ה״אמיתיים״ בהוויה האנושית.

 בכך האמנות היא, ותמיד הייתה, ערוץ שאליו מנתבים היוצרים שלל רגשות אינטנסיביים. 

 

בחרדות כמו חרדת ביצוע, שהיא סוג של הפרעת חרדה חברתית ונפוצה בקרב אמני פרפורמנס, ניתן לטפל בדרכים שונות, למשל באמצעות טיפול קוגניטיבי התנהגותי. המטרה היא, בסופו של דבר, לסייע לאמן להשתחרר ולאפשר לו את המרחב הגדול ביותר לביטוי עצמי וליצירה. 

 

מאת

איתן טמיר

איתן טמיר, בעל תואר שני בפסיכולוגיה ומנהל מכון טמיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן