רמה גבוהה של אמון חיונית ליצירת ארגונים מפותחים.
אמון מאפשר לצוותים להגיע רחוק, הרבה מעבר להתנהגות מרצה ומבוססת היררכיה.
בארגונים כאלה יהיה פתרון סכסוכים טוב יותר, ניהול ידע אמיתי ומעמיק יותר, עובדים מחויבים ואחראים יותר וכמובן תוצאות טובות יותר.
מנפרד קטס דה וריס, פסיכולוג ופסיכואנליטיקאי הולנדי, טוען כי הרבה ארגונים סובלים מ״תרבות הגולאג״, קהילה של יס-מנים שנפגעת ע״י משקל ההיבריס של מנכ"ל נרקיסיסטי.
חשוב לסייג את העניין:
כל מנהל חייב אלמנט של נרקיסיזם כדי להיות מנהל. בלי האלמנט הזה לא תופק הנאה מהערכה עצמית, לא תפרח יצירתיות ולא תצמח מנהיגות.
אבל נרקיסיזם בריא עלול להפוך מהר מאוד להפוך להפרעת אישיות מערכתית.
הצד האפל של המנהיגות
מנהלים מפתחים לעתים קרובות תיאבון לא בריא לכוח.
הם נכנעים לכמיהה ארכאית פנימית לשליטה, הערכה וגדלות.
מנהלים כאלה חיים באולם של מראות, מוקפים בעובדים ומנהלים אומרי כן ושומעים רק מה שהם רוצים לשמוע. אין בדיקת מציאות ואין משוב מקדם.
בסופו של דבר אתה מגיע עם נרקיסיסטים ממאירים שלעתים קרובות הורסים ארגונים ואז ממשיכים הלאה.
כדי להימנע מליפול מתרבות ארגונית רעילה, דה וריס עובד עם מנהלים בכירים על יצירת נורמות ארגוניות לפיהן לעובדים יש ׳חוסר כבוד בריא׳ כלפי המנהל.
האתגרים של מנהלים הם גם לנסות להיות מודעים יותר לעצמם, לעבוד על פיתוח האינטליגנציה הרגשית כדי לקלוט מידע סאבטילי וזרמים תת-קרקעיים, להיות במגע ודיאלולג עם החוזקות והחולשות שלהם, להקשיב יותר לעובדים ולקחת ברצינות את ההשפעה של התנהגותם על הסביבה המקצועית.
"אני לא רוצה שום yes-men סביבי. אני רוצה שאנשים יגידו לי בכנות את האמת, גם אם זה יעלה להם בעבודה"
סמואל גולדווין
