טוב, החיים הם תקופה שוחקת, לפעמים קצת סיזיפית.
מכירים את שלבי האבל של אליזבט קובלר רוס?
ובכן, נראה שגם התקף לב דורש לעבור את אותה דרך.
השלב הראשון, ההכחשה, בא אצלי לידי ביטוי כבר באותה שבת בבוקר: במשך שעתיים לפחות נשכבתי על המיטה וניסיתי לשכך את הכאב בצד שמאל באמצעות עיסוי הגב עם בקבוק ליטר וחצי של קולה זירו.
גם כאשר נסדקה ההכחשה והואלתי להתקשר לסיגל, חברה ורופאת משפחה שהמליצה להגיע דחוף לבית חולים, קפצה לתודעתי ההגזמה שמאפיינת לעיתים רופאים והתסריט של 5 שעות המתנה מפרכת במיון של בית חולים כרמל.
אחר כך מגיעים כעס, ייאוש ודיכאון, חיפוש ולבסוף (בתקווה) השלמה.
היום אני חודש וחצי אחרי ההתקף.
אפשר להגיד שאני בדיכאון קל, מתקשה לקבל את היעדר התנופה שהייתה תמיד לעזרי.
אפשר להבין שחולה לב אינו מתנהג בעליזות האופיינית לו, אם עבר התקף לב, אבחון של מחלת לב איסכמית או חלילה ניתוח לב.
המצב הזה גורר פחדים, חוסר ודאות ושינוי הכרחי בסגנון החיים, כולל עצב ועייפות שהם חלק אינהרטי בתהליך.
תיאורטית, התחושות הללו אמורות להיות זמניות ומצב הרוח אמור להתרומם עם החזרה לשגרה. אלא שלפעמים זה לא קורה ספונטנית, וחשוב לדעת שלדיכאון יש קשר דו-כיווני עם מחלות לב, כזה שעלול לסכן ולעכב את ההחלמה.
למעשה, מחקרים הראו שמטופלים עם מחלות לב, כולל אי ספיקת לב והתקף לב, נוטים יותר לפתח דיכאון, הפרעה שלה עלולות להיות השלכות קשות על חולי לב וסיכון מוגבר למוות.
לכן, החשיבות של טיפול פסיכולוגי שיקומי עשויה להיות רבת ערך.
בעוד שישנם אנשים שדבר מה הקשור לאירוע לבבי – למשל סימפטומים פיזיים, תגובה לתרופות, החלמה או שינויים באורח החיים – עשויים להוות אצלם טריגר לדיכאון, הדבר עשוי לעבוד גם בכיוון ההפוך: אדם עם היסטוריה של דיכאון ייטה יותר להתקף לב.
בשל החיבור העמוק בין גוף לנפש, תחושת דיכאון יכולה לפגוע בהחלמה מניתוח או אירוע לבבי בדרכים רבות, למשל להפחית את המוטיבציה ליטול את התרופות שנרשמו, לצרוך מזונות בריאים או לקום להתעמל.
המקום להתחיל בו נשמע אולי פשוט, אבל אינו מובן מאליו: על המטופל לתת לעצמו את ה״אישור״ לקחת את הזמן והמאמץ הנדרשים כדי לעבור את התקופה הקשה. לדאוג לעצמי אחרי אירוע לב זה אומר לפתח מודעות ומחויבות ולבחור מזונות בריאים, לישון כמו שצריך, להתאמן בקביעות, לא להפריז בשתייה ולהימנע לגמרי מעישון.
מטופלים רבים רגילים להיות אלה שדואגים לאחרים, והתובנה שעכשיו עליהם להיות מטופלים בידי אחרים קשה קצת לעיכול.
חשוב גם לסרב להתחייבויות שמעייפות את המטופל או מלחיצות אותו, לתת עדיפות גבוהה לפעילויות מהנות ולתרגל טכניקות הרגעות. הרופא אף עשוי להמליץ על תכנית שיקום לבבית, שתסייע בהבנת התזונה הנכונה, בפיתוח שינויים התנהגותיים בריאים וברי-קימה, בהצמדות לרמות בטוחות של התעמלות ובשיפור איכות חיי היומיום.
הרבה מדובר על ההזדמנות שמציע ארוע רפואי קשה או מחלה מסכנת חיים. חוויה מסכנת חיים המחשבות נודדות להרהור על מוות וחידלון ואצל מטופלים רבים מתעוררות גם מחשבות אובדניות. מה שהכרחי לממש הזדמנות הוא להתייחס אליה ככזו ואז להשקיע הרבה לקראת שינוי. זה ממש לא מובן מאליו.
במידה ומחשבות קשות על מוות הופכות מְאַכְּלוֹת או שהמטופל שוקל ליטול את חייו בכפו – נדרשת התייחסות קלינית דחופה.
סימפטומים של דיכאון קליני העלולים לצוץ לאחר ניתוח לב, התקף לב או מצב לבבי אחר כוללים פרישה מאינטראקציות חברתיות ומפעילויות ויטאליות, קושי בביצוע מטלות היומיום, אובדן הנאה מהתנהגויות שבעבר נחשבו מהנות ומחשבות על סוף.
אם הסימפטומים נמשכים מעבר למספר שבועות, יש לפנות אל הרופא המטפל, שיוכל להכווין את המטופל לעבר הצעדים הדרושים.
