האנס סטרופ פיתח את טכניקת "פסיכותרפיה דינאמית מוגבלת זמן" בוואנדרבליט. הטכניקה שלו מבוססת על מחקרים רבים שלו אשר בדקו מה הופך פסיכותרפיה למוצלחת. סטרופ מסביר כי הטכניקה שלו מתיימרת להיות אינטגרציה של פסיכואנליזה קלאסית ובין-אישית, תיאורטית ומעשית. המתודה שלו חוקרת יחסי אובייקט מופנמים כפי שהם מוצגים במערכת היחסים עם המטפל.
המטופלים המתאימים לטיפול בשיטה זו הינם כאלו אשר הפנמת יחסי האובייקט שלהם כוללת: 1. תמות בין אישיות קוהרנטיות וניתנות לזיהוי ולבידוד. 2. הערכה של ההבדל בין העצמי לאחר ו-3. יכולת לדאגה ושלמות בתוך מערכות יחסים. מטופלים אשר לא יתאימו לשיטה זו כוללים חולים פסיכוטיים – אשר להם יחסי אובייקט לא מאורגנים, ומטופלים אשר אין להם רצון ללמוד על מערכות היחסים הבין אישיות שלהם. מעבר לכך אין הגדרות נוספות ליכולים להיתרם מטיפול זה.
הטכניקה חותרת לשלושה עקרונות עיקריים: פיתוח סביבה בטוחה בה יוכל המטופל להציג מערכות יחסים דיספונקציונליות שלו. אפשור לדפוסים אלו לצאת החוצה. סיוע למטופל בהסתכלות על מה הוא חוזר בהווה, וסיוע למטופל בבחינת העומד מאחורי הדפוסים הדיספונקציונאליים שלו.
הדרך העיקרית להתחיל להשיג את המטרות הללו היא להסתכל מקרוב על מערכת היחסים של המטפל-מטופל. לא נקבע מראש מספר מוגדר של פגישות, אך תאריך סיום יכול להיקבע כשמתקרבים לסיום הטיפול. המטרה העיקרית של הטיפול היא לשפר תפקודים בינאישיים, על ידי למידה של התפקוד הבינאישי של המטופל. כמו כן נעשה שימוש במושג "מעגל דפוסים לא סתגלתניים" (CMP). מושג זה מתקשר לדפוסים החוזרים של מערכות יחסים והשלכותיהם.
למעגל הדפוסים הלא סתגלתניים מספר מרכיבים: 1. מעשים של אחד כלפי אחרים. 2. ציפיות לתגובותיהם של אחרים. 3. מעשים של אחרים כלפי האחד. 4. מעשים של אדם כלפי עצמו.
כשהטיפול מתחיל, מזהים דפוס בין אישי לא סתגלתני עיקרי. וכך, בכל פגישה טיפולית מזהה המטפל תמה הקשורה למיקוד זה. תמה זו מוצגת דרך הקשר של המטפל-מטופל. המטפל יכול להבהיר ולפרש קונפליקטים במערכות יחסים בין אישיות הקורים מחוץ לחדר הטיפולים. המטפל חוקר את כל המרכיבים של מערכות יחסים בין אישיות הקשורים אליו, ומחפש דרכים להתייחס אליהן בחדר הטיפולים. צורת ההתייחסות של המטפל בשיטה זו הינה מרוחקת כמעה ואנליטית, כשהגישה העיקרית היא של חקירה ולא של חינוך. המטפל יציע פרשנויות בהתאם ליכולתו של המטופל להפנימן.
טיפול זה חוקר בראשיתו מערכות יחסים של ה"כאן ועכשיו" בצורה זהירה, וקישורים לעבר אינם נעשים עד שהמטופל מבין ומקבל את השיטה. שנית, המטפל מחפש דפוסים דומים במערכות יחסים אחרות של המטופל. שלישית, המטפל והמטופל מתחקים אחר מקורותיהם של הדפוסים הבין אישיים. לסיום, פרשנות מלאה נעשית רק אחרי שהמטופל יוצר קישור עבר-הווה בעצמו, ללא עזרת המטפל.
מקור – http://masterpsicoterapia.com/wp-content/uploads/2014/04/Documento-8.pdf