לסטר לובורסקי, עובד באוניברסיטה של פנסילבניה, פיתח מתודה "מוגבלת זמן, מודרכת, דינאמית, תמיכתית והבעתית (SE)."
תרפיה זו מתחלקת לשני סוגים, ארוכת טווח (שאינה מוגבלת בזמן) וקצרת טווח. כאן נעסוק בטכניקה קצרת הטווח של לובורסקי.
המתודה מבוססת על טכניקה קלאסית של פסיכותרפיה, כפי שתואר ראשית על ידי פרויד.
המונח "תמיכתית" מתאר את הטכניקות המיועדות לשמור את המטופל ברמה כזאת או אחרת של תפקוד, בעוד ש"הבעתית" (אקספרסיבית) מתייחס לטכניקה אשר חוקרת את קשייו של המטופל ומקדמת הגעה לתובנות. סוגים מסויימים של טיפול זה מוכוונים לטפל באנשים המכורים לסמים (עד 24 פגישות) ולאנשים הסובלים מדיכאון (עד 16 פגישות).
לובורסקי ומרק מדווחים כי תרפיה זו יכולה לסייע למגוון רחב של מטופלים, מכיוון שאם המטופל נמצא ברמת תפקוד נמוכה יחסית, המטפל יכול להשתמש יותר בטכניקות של תמיכה מאשר של הבעה. ישנם גם יוצאים מן הכלל לכך: מטופלים בעלי דחפים אובדניים אשר סובלים מבעיות של תלותיות וקשיי פרידה, אנשים בעלי אישיות גבולית ואנשים פסיכוטיים, אנשים בעלי אישיות אנטי סוציאלית, ומטופלים בעלי הפרעות אישיות אשר נדרשים לטיפול ארוך טווח, במיוחד מטופלים עם הפרעות מציר 1.
טכניקה זו נמשכת לרוב בין 16 ל-25 פגישות. המטרות של הטיפול נקבעות בפגישות הראשונות, ומוגדרות בעזרת המטופל. המטרות קשורות לבעיה עליה רוצה המטופל לעבוד. בנוסף, המטרות יכולות להיות מוגדרות גם במושגים אותם רואה המטפל כמקור הבעיות של המטופל. מקור הבעיות של המטופל, לפי שיטה זו, קשור לדפוסי מערכות יחסים בין אישיות בעבר, אשר מובילות לקשיים במערכות יחסים בין אישיות בהווה. בשיטה משתמשים בטכניקה הדומה לטכניקת ההעברה של פרויד הנקראת CCRT (core Conflictual Relationship Theme), אך בהגדרת טכניקת העברה זו המטפל מקשיב לשלושה מוקדים בסיפורו של המטופל: המשאלות של המטופל מהאדם האחר, הציפיות לתגובה מן האחר, ותגובת המטופל לאחר.
הטכניקות העיקריות בטיפול זה הינן: פיתוח רגישות על מנת לאפשר למטופל ליצור ברית טיפולית מסייעת. הגדרת מערכות יחסים ותגובה למערכות יחסים עיקריות של המטופל. תגובה לכל אחד מסוגי מערכות היחסים, דבר זה כולל הדגשה בפני המטופל של מערכות יחסים עם המטפל, מערכות יחסים מן העבר ומערכות יחסים מן ההווה. בנוסף, יש להבין היכן הסמפטום צף ומתאים עצמו לדפוס חוזר ולהגיב לכך. יש להגיב ולהבין חששות הקשורים להתגייסות לטיפול ולאחר מכן לפרידה מהמטפל. על כן על המטפל להזכיר מדי פעם את אורכו של הטיפול וכמו כן לעבד יחד עם המטופל את משמעות סיום הטיפול, דבר אשר לרוב אינו מקובל בטיפול קצר מועד.
המטופל יכול לבחור איזה סוג של קשר עם המטפל, הוא היה רוצה, אם בכלל, לאחר סיום הטיפול (פגישת מעקב, שיחת טלפון או מכתב עדכון למטפל על התקדמותו של המטופל). על תגובות המטפל להיות מותאמות להתקדמות המטופל. לזהות את צרכיו של המטופל לבחון את את מערכות יחסים במושגים של העברה. להציג את הסימפטומים כניסיון להתמודדות עם הבעיה. לשקף רגעים של העברה נגדית. התערבויות צריכות להיות מתוזמנות בהתאם לאורך הטיפול ומוגבלות ברמת מורכבותן ואורכן. כמו כן, התאמת המטופל למסר של המטפל הינה שיטה טובה לנבא את ההצלחה הטיפולית.
מקור – http://masterpsicoterapia.com/wp-content/uploads/2014/04/Documento-8.pdf
