קטגוריה: דיכאון

 

נראה כי משתתפים בודדים יותר התרגשו פחות כיוון שלא האמינו שהיחס החיובי כלפיהם הגיע מכוונה אמיתית וכנה.

מחקר בריטי בחן את הקשר בין בדידות לבין התרגשות ממעשים פרו-חברתיים של בני אדם אחרים (Śmieja et al, 2022).

בגדול, נמצא שאנשים המתמודדים עם בדידות נוטים פחות להתרגש וכי ניתן להבין את הממצא הזה כתופעת לוואי של חוסר אמונתם בכוונות הטובות של אחרים.

בניסוי הראשון, משתתפים ציינו באיזו תדירות הם חשו בדידות, דיווחו על תסמינים של דיכאון ומילאו סולם מדידת אמפתיה. לאחר השלמת שאלונים אלה, המשתתפים צפו באחד משני קטעי וידאו קצרים שנועדו לעורר תחושה של רגש; שניהם הראו אדם שעוזר לסובבים אותו ומקבל הכרת תודה מאחרים.המשתתפים ציינו האם הם חוו היבטים שונים של התרגשות, כמו תחושות ספציפיות (למשל עיניים לחות או גוש בגרון), 'הערכה' (למשל תחושת קרבה עם גיבור הסרטון), רצון לפעולה (למשל לרצות לחבק מישהו), רגש (תחושת רגשות חיוביים) ותיאור של הסרטון (למשל, זה היה מחמם את הלב). לבסוף, הצוות מדד את הנטייה הכללית של המשתתפים להתרגש.

התוצאות הראו שאלו שתיארו את עצמם כבודדים יותר התרגשו פחות מהסרטים; הם גם החשיבו את עצמם כאנשים שפחות נוטים להתרגש באופן כללי. 

אנשים בודדים יותר נטו להראות יותר תסמינים של דיכאון וירידה בתחושות האמפתיה, אך אלה לא יכלו להסביר באופן מלא מדוע הם התרגשו פחות.

 

הניסוי השני ניסה להבין מדוע אנשים בודדים התרגשו פחות. 

לאחר מילוי סולמות הבדידות, המשתתפים דיווחו על מצב רוחם הנוכחי והתבקשו להיזכר במצב חיובי שגרם להם (או כמעט גרם להם) לבכות.

לאחר מכן הם דירגו את מידת ההתרגשות שלהם באמצעות אותו סולם כמו המחקר הראשון, ודיווחו על הנטייה הכללית שלהם להתרגש.

שוב, משתתפים בודדים יותר נטו פחות להתרגש, למרות שהם בחרו בגירויים המרגשים בעצמם. 

בדידות גם ניבאה חוסר חיוניות של הזיכרון, והייתה קשורה לבעיות בזכרון של מצבים נעימים. 

למרות שהמשתתפים הבודדים אכן נטו להיות בעלי מצב רוח נמוך יותר, לא נמצא קשר סיבתי בין בדידות להתרגשות מופחתת.

 

הניסוי האחרון בחן האם אנשים בודדים עשויים להתרגש פחות מכיוון שהם חווים ומפרשים מצבים חברתיים בצורה שונה. 

ראשית, המשתתפים השלימו את מדדי הבדידות והדיכאון, לפני שצפו באחד מקטעי הווידאו ששימשו במחקר הראשון. 

לאחר מכן הם תיארו את תגובתם הרגשית לסרט, העריכו את הסיפור הכולל שלו ופירשו את התנהגותו וכוונותיו של הגיבור.

 

כמו קודם, נמצא קשר בין בדידות להתרגשות מופחתת ונראה היה שאמון נמוך באלטרואיזם של הגיבור הוא הסיבה לכך. 

המשתתפים הבודדים יותר חשו פחות התרגשות כי הם לא חשבו שהדמות פועלת באדיבות מתוך כוונה אמיתית. 

אנשים בודדים עשויים לתפוס את העולם כמקום פחות חביב, יותר שלילי עקב חוויות של דחייה, ובכך לחוות פחות אמון ופחות הזדמנויות להתרגש.

 

מקורות:

Śmieja, M., Blaut, A., Kłosowska, J. et al. Not moved, still lonely: the negative relation between loneliness and being moved. Motiv Emot 46, 557–571 (2022). https://doi.org/10.1007/s11031-022-09955-0

 

 

האם ניתן לרפא דיסתימיה?

על אף שלא ניתן לרפא דיכאון, אנשים המתמודדים עם דיסתימיה יכולים לחיות חיים מאושרים ומספקים. ייתכנו שינויים בסימפטומים, אך יצירת מערכת תמיכה יציבה יחד עם פנייה לעזרה מקצועית יכולה לעזור במסע להחלמה. 

 

מה מקור השם דיסתימיה?

השם דיסתימיה מגיע משתי המילים היווניות- "דיס" (dys) שמשמעותה חולה או רע ו"תמיה" (thymia) שמשמעותה נפש או רגש. דיסתימיה או הפרעה דיסתמית מתייחסות למצב מתון וכרוני של דיכאון.

 

מדוע דיסתימיה נחשבת להפרעה פרדוקסלית?

מומחים מתייחסים לדיסתימיה כאל הפרעה פרדוקסלית- מצד אחד היא נתפסת כהפרעה מתונה אך מהצד השני בעלת השפעות חריפות בטווח הארוך. מחקרים אפידמיולוגים מראים כי לדיסתמיה יש השפעה הרסנית על חייהם של אלה המתמודדים איתה. 

 

מה ההבדלים בין דיסתימיה לבין הפרעת דיכאון מג'ורי?

דיסתימיה, המוכרת כעת בתור הפרעת דיכאון מתמשכת (Persistent Depressive Disorder- PDD), כוללת פחות סימפטומים מדיכאון קליני. יחד עם זאת הסימפטומים נמשכים לזמן ארוך יותר, לפחות שנתיים. ניתן לקבל אבחנה של דיכאון מג'ורי אחרי שבועיים.

 

מה ההבדל בין דיסתימיה לבין ADHD? 

אנשים עם ADHD לא מאובחן ומטופל עלולים לסבול מדיסתמיה- הפרעת מצב רוח מתונה אך ארוכת טווח. הדבר עלול להיגרם בעקבות התסכולים, הכשלונות, המשוב השלילי והלחצים שמגיעים בעקבות חוסר טיפול או טיפול לא מותאם ל-ADHD.

מאת איתן טמיר

תכניות מניעה להתמודדות קהילתית מוקדמת עם דיכאון,  תמיד עוררו חששות במערכת החינוך בארץ ובעולם, בגלל הדאגה מפני תופעת ההדבקה.

עם זאת, מחקרים חדשים מלמדים אותנו שלמרות הסיכון, יש לתכניות מניעה יתרונות רבים, לפחות כשעושים אותן נכון.

להלן שני מחקרים טובים שסקרו תכניות כאלה:

 

תכנית מניעה בכלים רגשיים לדיכאון אצל מתבגרים

מחקר פיילוט שהתקיים באוניברסיטת אלברטה בקנדה נועד לקדם הקניית יכולות ודרכי התמודדות בקרב בני נוער עם קשיים נפשיים, הצליחה להביא להפחתה משמעותית בדיכאון, חרדה ומחשבות אובדניות.
התוכנית, שנקראת "אמפתיה" (The EMPATHY program), נוסתה לראשונה בבית ספר ציבורי באלברטה בין השנים 2013 ל-2015 והוצעה ליותר מ6,000 בני ובנות נוער בין כיתות ו'-י"ב. התכנית נוצרה עקב עליה במספר ההתאבדויות בקרב בני נוער בתיכון זה בשנים 2013-2014.
שיתוף הפעולה בין בית הספר לאוניברסיטה איפשר שילוב תכנים המטפלים ישירות בקשיים ודרכי התמודדות עם בעיות נפשיות לכיתות הלימוד. בני הנוער בבית הספר קיבלו אפשרות להשתתף בשיעורים המתייחסים להתמודדות עם קשיים נפשיים וכן גישה לעזרה מקצועית אם הם זוהו כבעלי דיכאון חמור או מחשבות אובדניות. כאשר אותרו בני נוער במצוקה, הוריהם עודכנו ולאחר מכן הוצעה להם תמיכה והתערבות טיפולית על ידי מטפלים מנוסים, דרך האינטרנט. במידה ונראה היה כי יש צורך בהתערבות נוספת, המשפחה הופנתה למרכז חיצוני לבריאות הנפש.
שנה וחצי לאחר תחילת הפרויקט, הנהלת בית הספר דיווחה על שיפור דרמטי. 15 חודשים לאחר סיום התוכנית, החוקרים מצאו כי מתוך כלל התלמידים בבית הספר, שיעור האובדנות ירד מ 4.4% ל-2.8%. כמו כן, נצפתה ירידה בשיעור החרדה, הדיכאון והמחשבות על פגיעה עצמית. בנוסף, תופעות של אלימות, בריונות והשימוש באלכוהול וסמים פחתו גם הם בעקבות ההשתתפות בתוכנית.

הנהלת בית הספר ציינה כי השיפור שחל בקרב התלמידים בהחלט מעיד על הצורך בהתייחסות לקשיים נפשיים ודרכי התמודדות עימם במסגרת הבית ספרית.
"אני חושב שהעולם שלנו יותר מורכב משהיה אי פעם והרבה מהילדים בהחלט מתקשים ונאבקים ועם השנים אנחנו רואים יותר ויותר תלמידים שמציגים קשיים רגשיים שונים. כך שעבורנו, להיות מסוגלים להתייחס לנושאים אלו ולהתמודד עימם בגישה מקיפה וכוללנית זה מאוד חשוב ומשמעותי", ציין המפקח של בית הספר.

בשנת 2015, על אף הצלחתה, תוכנית "אמפתיה" הופסקה בעקבות קשיי מימון… אבל כנראה שיש שם מנהיגות:
למרות סיום המימון, הנהלת בית הספר החליטה 'להגדיל ראש' ולהמשיך להשתמש באלמנטים התרפויטיים מתוך תכנית "אמפתיה": התלמידים עדיין מקבלים כיום הדרכות על התמודדות עם קשיים נפשיים ובית הספר שומר על קשר עם המחלקה לבריאות הנפש באוניברסיטת אלברטה ועם שירותים פסיכולוגיים בקהילה שמציעים ייעוץ וטיפול לבני נוער עם קשיים נפשיים. כחלק מפרויקט פיילוט חדש, שיחל בשנת הלימודים הבאה, יהיו זמינים פסיכותרפיסטים קבועים ומומחי בבריאות הנפש בבית הספר, שתקשורת איתם תהיה נגישה לכל התלמידים.
לדברי ההנהלה, התנהלות בית הספר כיום מבוססת על חלקים משמעותיים מתוכנית ה"אמפתיה" שהביאו לשינוי הרב ביותר. לטענתם, אם ניתן יהיה להפוך את השיח על קשיים נפשיים למדובר ומוכר בבית הספר והתלמידים ידעו למי הם יכולים לפנות בכדי לקבל עזרה ותמיכה, ניתן יהיה להפחית באופן משמעותי את מקרי החירום.

 

תכנית מניעה קוגניטיבית התנהגותית לדיכאון אצל מתבגרים

מחקר אחר, שנערך בארה"ב ופורסם בכתב העת JAMA Psychiatry , בחן את יעילותה של תכנית מניעה קוגניטיבית התנהגותית בקרב בני נוער המצויים בסיכון לסבול בדיכאון. לרוב, כוללת התכנית הכנה להתמודדות אדפטיבית עם סימפטומים דיכאוניים ועם ההשפעות הנגזרות מהימצאותו של הורה הסובל מדיכאון בבית.
המחקר עקב אחר מעל ל-300 מתבגרים בגילאי 13-17 אשר להם לפחות הורה אחד שסבל מדיכאון בעבר. המתבגרים לא סבלו מדיכאון בעת ההשתתפות במחקר, אך סבלו מאפיזודה דיכאונית בעבר או שהראו סימפטומים דיכאוניים מסוגים שונים. מטרת המחקר הייתה לבדוק האם תכנית המניעה אכן מפחיתה את שכיחותן של אפיזודות דיכאוניות, מגבירה את שכיחותם של ימים "נקיים מדיכאון" ("depression free") ומשפרת את הכשירות הנפשית המתפתחת של המתבגר, אשר נבדקה 6 שנים לאחר ההתערבות.
המחקר בדק תכנית מניעה קוגניטיבית התנהגותית (Cognitive behavioral prevention) במסגרת קבוצתית, שכללה מפגשים חד שבועיים בני 90 דקות למשך 8 שבועות, ולאחר מכך 6 מפגשים חודשיים. בתום ההתערבות, עקבו החוקרים אחר מצבם של הנבדקים במשך 6 שנים. יעילותה של תכנית ההתערבות נבחנה למול קבוצת ביקורת בעלת מאפיינים דומים שלא קיבלה את תוכנית ההתערבות.
ממצאי המחקר הראו כי תכנית ההתערבות הובילה לפחות אפיזודות דיכאוניות בקרב הנבדקים וליותר ימים "נקיים מדיכאון". בנוסף, הישגי תכנית המניעה נשמרו בתקופה שלאחר הטיפול, וכך גם כשירותם הנפשית של הנבדקים שהשתפרה במהלך 6 השנים בהן נערך המעקב.
מחקר זה מוכיח קיומה של תכנית למניעת דיכאון אכן משפרת את יכולת התמודדותם של נערים הנמצאים בסיכון לסבול ממנו, וכן מפחיתה את שכיחות הופעתו. בעקבות ממצאי המחקר, ניתן יהיה להפעיל את תכנית המניעה בקרב מתבגרים וכן למצוא תכניות התערבות נוספות המתאימות לקהלים נוספים הנמצאים בסיכון, ואולי בהמשך אף לאוכלוסיה כולה.

מחקר חדש בחן את יעילותה של תכנית מניעה המופעלת על ידי עמיתים במישיגן. התכנית הכשירה בני נוער לזהות מתבגרים בסביבתם המתמודדים עם סימפטומים דיכאוניים. בני הנוער מתכנית המניעה עזרו לבני גילם באמצעות "שיחות מסדרון" באווירה חברית, על דיכאון ובריאות הנפש בכלל. בשאלון שבחן עמדות של בני נוער בעקבות ההתערבות, נמצא כי מבוכתם פחתה באופן משמעותי. הם חשו נוח יותר לפנות ליועצת החינוכית בבית הספר, או לעובדת סוציאלית. הרעיון של עזרה נפשית מצד פרא-מקצועיים אינו חדש.
מקורותיו מצויים בעקרונות האלטרנטיביים של הפסיכולוגיה הקהילתית שפרחה בארה"ב לפני כ-40 שנה. אבל בכל זאת, אנחנו מדברים על בני נוער שמצויים עצמם בתוך קלחת ההתבגרות. מקסים.