התאבדות:
פוסט מיוחד של איתן טמיר:
שאלות ותשובות על התאבדות –
נכתב לרגל היום הבינלאומי למניעת אובדנות:
10.10.2019
איתן טמיר
למה אנשים מתאבדים?
אנשים נוטלים את נפשם בכפם ממגוון סיבות.
עם זאת, ידוע כי בערך 90% מהמתאבדים סבלו מהפרעות נפשיות מאובחנות, בעיקר דיכאון קליני וכי צרכו חומרים פסיכואקטיביים בסמוך למועד המוות.
סיבות שכיחות נוספות הן קונפליקט קשה בזוגיות, משבר כלכלי או מעורבות בתהליך משפטי סבוך.
אחת ההגדרות המדויקות לסיבות לאובדנות, אותה ניסח הפסיכיאטר שניידמן, היא ״דרך התמודדות עם כאב נפשי בלתי נסבל״.
האם מי שמנסה להתאבד רוצה להשיג תשומת לב?
כל ניסיון אובדני הוא צעקה מחרישת אזניים לעזרה.
לכן, גם במקרים בהם היא חוזרת ונשנית, כמו במקרים קשים של הפרעת אישיות גבולית, אסור להתעלם ממנה.
למעשה, בלי התערבות מקצועית וטיפול נפשי מתאים, האדם שניסה להתאבד יימצא בסיכון גבוה יותר לניסיון נוסף או להתאבדות ממשית.
חשוב לציין כי כל אדם שמבצע ניסיון התאבדות מתמודד עם מידה של אמביוולטיות: הוא חפץ לסיים את הסבל והכאב הנפשי שהוא חווה, אך הדחף האינסטינקטיבי לחיות מצוי בכל עת.
האם אדם אובדני מסוגל להסוות את הדיכאון בו הוא שרוי?
התשובה חיובית.
אחת התופעות הקליניות הקשות ביותר לאיתור במקרים של אובדנות היא הכרה בדיעבד לגבי התמודדתו של האדם עם דיכאון סמוי.
רבים הם הסובלים מדיכאון שדווקא לפני ניסיון ההתאבדות, עוטים ארשת של מסוגלות נראית, מה שנחווה כתעתוע בעיניי הקרובים אליהם.
יחד עם זאת, כאשר קיים קשר קרוב עם אדם במשבר, ניתן לקלוט ולזהות בזמן אמת תסמינים של התדרדרות וחשיבה אובדנית.
אחת ההשלכות החשובות של דיכאון סמוי היא שחשוב לשאול את האדם, באופן פרואקטיבי, על כוונות אובדניות, גם כאשר הדברים אינם מוצהרים מפורשות.
למה אנשים נוטים להתאבד דווקא כשמצבם הנפשי השתפר?
לעתים לאדם דיכאוני השוקל התאבדות אין מספיק אנרגיה לבצע זאת במהלך האפיזודה הדיכאונית עצמה.
כאשר ההפרעה מתפוגגת מעט, הוא צובר כוחות אך תחושת חוסר התקווה נותרת והאנרגיות החדשות תורמות להוצאה אל הפועל של המעשה.
דיכאון עמוק מעורר כניעה עמוקה לכאב הנפשי, המתמודד/ת סבור בכנות כי יציאה מהמצב אינה בטווח יכולותיו וכוחותיו הפסיכולוגיים ושהוא אינו מסוגל להילחם בה עוד. אותה כניעה תורמת להפחתת החרדה, מה שגורם לאדם להיראות רגוע יותר בתקופת הדיכאון וסוער בסמוך לניסיון ההתאבדות.
האם אדם מצוי בסיכון מוגבר לניסיון אובדני כאשר התרחשה בסביבתו התאבדות?
מבחינה סטטיסטית, התנהגויות אובדניות נוטות ׳להדביק׳ את מי שנמצא בסביבת האדם האובדני.
נתונים אלה נבדקו במחקרים אפידמיולוגיים, ברמה המשפחתית, הבית ספרית, הקהילתית ואפילו הארצית. ׳ההדבקה׳ היא אית הסיבות לכך שתכניות מניעה (כמו הרצאות לבני נוער על התאבדות) מתקיימות במשנה זהירות.
יחד עם זאת, אדם נורמטיבי שנחשף להתאבדות בסביבתו הקרובה אינו מצוי בסיכון גבוה יותר לניסיון אובדני. כדי שההשפעה הסביבתית תהיה תקפה, מתחייב לרוב שילוב בין כמה גורמי סיכון, שיחד מייצרים סבירות רבה יותר לפגיעה עצמית.
מדוע אובדניים נמנעים משיתוף אחרים במצוקתם הנפשית טרם התאבדותם?
התחושה הבסיסית של האדם האובדני היא היעדר הבנה קיצוני מצד אחרים.
האמונה ש״אי אפשר להבין אותי״, יחד עם רגשות אינטנסיביים של בושה, כאב וייאוש, מתכנסים יחד לתמונה חשיבתית שנקראת ״ראייה מנהרתית״ (Tunnel Vision), מצב מנטלי קיצוני, בו לא מתאפשרת בחינת אסטרטגיות התמודדות אלטרנטיבות פרט להתאבדות.
עיוורון קוגניטיבי זמני זה כולל בתוכו את האפשרות של היעזרות באחרים.
אם אדם החליט ״באמת״ להתאבד, האם ניתן לעצור בעדו?
בהחלט כן!
אסור לוותר על חלום החיים של אדם קרוב, אפילו שהחליט בכל לבו להתאבד.
דיכאון הוא אירוע מוגבל בזמן, שניתן לטפל בו תרופתית ופסיכותרפויטית. גם בעיתות חירום, כאשר טיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי אינם בנמצא, התערבות מיידית עשויה לפתוח בפני המתמודד צוהר ייחודי של כוחות פנימיים, כזה שעשוי ליצור סדק, ספק חשוב בכוונה האובדנית.
מניעת התאבדויות בזמן אמת באות לידי ביטוי יומיומי באמצעות התערבויות חירום. למשל, בשירות ער״ן, עזרה ראשונה נפשית בטלפון, שמוגשת ע״י מתנדבות ומתנדבים שעברו הכשרה ייעודית להתערבות טלפונית במשבר.
מדוע דיכאון מוביל במקרים רבים למחשבות אובדניות?
ככל שהדיכאון מעמיק ומשתלט, כך הולך ומחריף.הכאב הנפשי.
באופן פשטני, מחשבות, כוונות וניסיונות אובדניים הם תולדה של באינטראקציה בין חוסר איזון ביוכימי לבין ייאוש קיומי עמוק.
אהרון בק, פסיכיאטר אמריקאי ומפתח הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי (CBT) בדיכאון, תיאר את עיוותי החשיבה של הסובלים מדיכאון וניסח את הטריאדה הדיכאונית של בק – מחשבות שליליות על העולם, על העתיד ועל העצמי – שבכוחן להוביל לרעיונות על התאבדות.
