רמה ראשונה: הישארו ערים וקשובים
הראו שאתם קשובים לאחר דרך התנהגותכם. למשל, צרו קשר עין, הנהנו, שאלו שאלות, עודדו את בן השיח לתת יותר מידע והשתמשו בסימנים מילוליים ולא-מילוליים כדי להפגין עניין, למשל ״ומה קרה אז?״, ״אני מבין״, ״א-הא״.
רמה שנייה: שיקוף מדויק
תקשרו את העובדה ששמעתם את האחר במדויק. נסחו מחדש (אל תחזרו כמו תוכי) על מה ששותף אתכם. שאלו ״זה נכון?״. הפגינו חוסר שיפוטיות ועובדתיות. החצינו גישה של ״ברור שזה כך״. אתם לא צריכים להסכים או לחבב את התפיסות והרגשות של האחר. תיקוף אינו אישור, אלא סובלנות לרגשות של אחרים והפגנת יכולת לכבד את הרגשות הללו אפילו אם לא הייתם מפגינים את אותה תגובה בעצמכם. אתם מראים שרגשות האחר הם אוניברסליים מספיק כך שאתם ״מבינים״ מה הוא מרגיש. למשל, תיקוף למשפט ״המטפל שלי לא אוהב אותי״ עשוי להיות ״נשמע שאתה מרגיש שהמטפל לא ממש מקבל אותך״.
רמה שלישית: הצהרה על מה שלא נאמר
כאן תנסו להבין מה עוד האחר עשוי להרגיש בהתבסס על הרמזים שיש לכם. מיומנות זו מתחדדת עם הניסיון: עליכם להסתכן בטעות, ללמוד ״לקרוא״ את התנהגות האחר ולדמיין מה הוא עשוי להרגיש ולרצות, וממה הוא עשוי לדאוג. קבלת רמה זו של תיקוף גורמת לתחושה טובה, כי ברור שאדם אחר עשה מאמץ לחשוב עליך. ודאו דיוק: אלה לא הצהרות המבוססות על הנחות (״אתה כועס על ההורים שלך״) אלא ניחושים מושכלים (״אני תוהה – אתה מרגיש חוסר אונים ביחס לסיטואציה?״). הטו קשב למשוב כדי להבין אם אתם במסלול הנכון או לא. לפעמים תיקוף זה מוביל לזרם של רגשות עזים מהאחר, כי הוא מוצא את עצמו בהקשר של קבלה.
רמה רביעית: תיקוף באמצעות היסטוריית העבר או ביולוגיה
אפילו רגשות שיש לכם קושי לקבל או להבין יכולים להיות הגיוניים כששמים אותם בהקשר של עברו של האדם. רמה זו של תיקוף מראה לאחר שהתגובות שלו הגיוניות בהתבסס על מה שלימד אותו עברו, או על ראייה הוליסטית יותר של האופן בו גופו ונפשו מחוברים (״ברור שהתמודדות עם כאב כרוני בברך יוצרת המון עייפות, וזה הופך את העובדה שאתה מרגיש שאתה רוצה לוותר להרבה יותר מובנת״). רגשות תקפים אפילו אם הם מבוססים על אסוציאציות דיספונקציונליות (״אני יכול לראות מדוע את מפחדת ללכת לעבודה מכיוון שלבוס שלך יש תספורת זהה לזו שיש לגרוש שלך״). זכרו שאינכם שופטים רגשות אלא מפגינים הבנה של האופן בו הרגשות הללו הגיוניים בהתחשב בנסיבות של האדם.
רמה חמישית: נרמול
כאן אתם מתקשרים שמה שהאחר מרגיש הוא אנושי ונורמלי: ״כל אחד באותה מצב ודאי היה מרגיש כך״, ״לכולנו יש את הרגעים האלה״ או ״ברוך הבא אל המין האנושי…״.
מצד שני, אין לתקף התנהגות שאינה נורמלית, כלומר לתקף את הלא-תקף, ובכך ליצור חוסר אמון. אתם רוצים לחפש אחר ״גרעין האמת״ בתגובת האחר ולעזור לו להבין שאתם מבינים שאם הוא יכול היה לעשות משהו כדי להיות אפקטיבי יותר – הוא היה עושה זאת.
האמינו בכוונות טובות ביחד עם ראיית המאבקים והכאב.
רמה ששית: כנות רדיקלית
הגיבו באופן אמיתי בנוגע להשפעת האדם עליכם.
התייחסו אליו כשווה אליכם במעמדו ובכבוד.
אל תתנשאו כאילו הוא שביר מדי לשאת את המציאות.
זהו חוזקות וגבולות בדרך עובדתית. היו מוכנים להודות בכנות רגשותיכם בדרך שתראה כבוד לאחר ולעצמכם.
מקור:
http://www.co.grant.mn.us/DocumentCenter/View/2701/Levels-of-Validation-Handout
