דף הבית

מה זה תיקוף? / ולידציה – Validation

 

 

מה זה תיקוף (ולידציה)?

תיקוף ותמיכה רגשית הם חלקים חשובים בטיפול דיאלקטי-התנהגותי, לא פחות מהאלמנטים החינוכיים והמעשיים שבו. הרגישות הגבוהה, חוסר-הוויסות הרגשי, והיסטוריה של ניסיונות כושלים לשנות דפוסים, המלווים מטופלים עם הפרעות אישיות, הם מה שהופכים את האלמנטים התמיכתיים בטיפול לכה חשובים. לתגובת ולידציה לרגשות, רצונות, דעות ופעולות של האחר יש השלכות חשובות. 

תיקוף הוא מרכיב עיקרי וחיוני בתקשורת יעילה, הוא מרגיעה רגשות כואבים, מאט תגובתיות שלילית (כולל כעס ושיפוטיות), מקל ומאפשר ניהול משא ומתן, בונה אמון וקרבה ולרוב גם משפר ומעצים את הכבוד העצמי של האדם המתקף. 

תיקוף מפחית עוררות רגשית שלילית וכך מאפשר לאדם לבטא את חוויותיו האישיות באופן מדויק יותר, מה שמקל על יכולת ההבנה של האחר ועל התיקוף. 


ולידציה



בזוגיות, תיקוף מעביר מסר של תשומת לב ועניין בחוויה של בן/בת הזוג, הבנת החוויה וקבלת הלגיטימיות שלה. בנוסף, הוא מעביר מסר שבן הזוג אינו מעוניין בוויכוח, ב"לצאת צודק", בהתגוננות או ברצון להגיב בתוקפנות או בפגיעה. רק כאשר האחר מרגיש שהוא ניתן להמשיך בתקשורת יעילה. 

 

המטרה היא לא רק לשדר הבנה אמפתית, אלא לתקף את חווייתו הרגשית והתנהגותו של המטופל העשויות להיות מבלבלות ומכאיבות עבורו. אסטרטגיות תיקוף מאפשרות למטפל להתייחס לחלקים החזקים, האפקטיביים, והנורמטיביים בתגובותיו של המטופל באופן עקבי, המסייע למטופל ללמוד לתקף את רגשותיו שלו בעצמו.

פגיעה עצמית בתגובה למצוקה רגשית מציפה, למשל, היא פעולה ברת-תוקף בהינתן שהיא מספקת הקלה רגשית. במובן הזה היא פעולה יעילה לוויסות רגשי. היא אינה רצויה כמובן מכיוון שהיא אינה נורמטיבית, אינה מאפשרת פיתוח של דרכים אדפטיביות יותר להתמודדות, פוגעת בגוף, ומרחיקה את הסביבה. כל התנהגות למעשה יכולה להיות ברת-תוקף וחסרת-תוקף גם יחד. תפקידו של המטפל הוא לנסות לזהות ולשדר למטופל את החלקים ברי-התוקף של התנהגותו.

המטפל עשוי לתקף חלקים נוספים בחווייתו של המטופל כמו חשיבות הבעיות שלו, הקושי שהוא חווה, הכאב הרגשי, והתחושה של להיות חסר-שליטה. התיקוף יכול להיעשות עבור נושאים רחבים יותר גם כן, כמו השקפת עולמו של המטופל, והדרכים בהן הוא מאמין שמתרחש שינוי פסיכולוגי.

רק כאשר המטופל מרגיש כי המטפל מבין את החוויה שלו, את הבעיות שלו, את הדילמות שהוא מתמודד איתן, וכדומה, הוא יסמוך על המטפל שפתרונותיו ודרכי הפעולה שלו הם נכונים ויעלים ולכן מצדיקים שיתוף פעולה מצידו של המטופל. על המטפל להחזיק באיזון העדין של הבנה והכרה בחווייתו של המטופל יחד עם עידודו לשנותה באמצעות הכלים העומדים לרשותו.

 

סוגים של תיקוף / ולידציה

 1. ולידציה רגשית: תשומת לב לחוויה הרגשית; קריאת רגשות ע"י המטפל; לרגשות יש משמעות בקונטקסט 
 2. ולידציה התנהגותית: תיאור של ההתנהגות והתייחסות לכך שהיא מובנת והגיונית בקונטקסט 
 3. ולידציה קוגניטיבית: זיהוי מחשבות אוטומטיות והנחות יסוד; מציאת גרעין של אמת.תיקוף  ושינוי 
תיקוף מקושר לקבלה, אך רלוונטי גם לשינוי. 
התעלמות מהצורך בשינוי היא צורה של חוסר ולידציה, בכך שהיא מתעלמת מהבעיות וההשלכות הקשות שיש להתנהגות ההרסנית של המטופל על חייו, או לפחות לא לוקחת אותן מספיק ברצינות.
התעלמות מהצורך בשינוי עלולה להעביר מסר מוטעה שלמטפל לא איכפת מספיק או שהוא לא חווה את המטופל כמי שיכול להשתנות. 
זה עלול להוביל לחוסר אונים וייאוש של המטופל, לכן ולידציה צריכה להיות משולבת עם אסטרטגיות של שינוי.  

האיזון של הדחיפה לשינוי עם קבלה הוא אחד מהאספקטים החשובים ביותר של הגישה הדיאלקטית.
ולידציה היא אסטרטגיה טיפולית בסיסית לעבודה יעילה עם אנשים המתקשים בויסות רגשי.
לבדה היא לרוב לא מספיקה בכדי להשיג שינוי, בלעדיה נתקשה להגיע לעבודה לקראת שינוי.

מה ההבדל בין תיקוף לשיקוף?

לתיקוף ולשיקוף אמפתי יש הרבה במשותף, אך תיקוף דורש גם יכולת לתקשר את אותה הבנה.

תגובה מתקפת משקפת הבנה רגשית או קוגניטיבית. לעיתים, השיקוף יתבטא בתשומת לב, ביצירת קשר עין, בהנהון או באמירה פשוטה כמו "אוקי" או "נכון".

במקרים אחרים, תיקוף דורש הכרה עמוקה יותר (acknowledgment) של החוויה, כגון "אני יודעת שאתה מאוד מאוכזב" או "את נראית מאוד עצובה".

דבר חשוב נוסף, כאשר אנו מעבירים מסר של הבנה וקבלה, אנו גם רומזים שהחוויות או הפעולות של הפרט הגיוניות, לגיטימיות או נורמטיביות.

דרך לתקף זאת היא לומר למשל: "בוודאי שתרגיש/תחשוב/תרצה X באותה סיטואציה. כל אחד היה מרגיש/חושב/רוצה זאת".

 

הכי כיף לתקף! 🙂

 

תיקוף עצמי ב- DBT

דף תרגול

 

איך עושים תיקוף עצמי?

מה תאמרו לעצמכם במקרים הבאים?

  1. הבוס שלך הטיל עליך משימה והתאמצת והשקעת המון בהכנתה. בפגישה איתו שבו הצגת את המשימה הבוס שלך לא פרגן ורק שאל שאלות מתקילות. כאב לך הראש ואמרת לו לבסוף בטון תקיף שהשאלות שלו לא רלוונטיות.
תגובה עצמית בלתי מתקפת:
______________________________________________________________________________________________________________________________________________
תגובה עצמית מתקפת:
______________________________________________________________________________________________________________________________________________

 

  1. קבעת עם חברים להיפגש במסעדה וכשהגעת למסעדה כולם כבר היו ישובים כך שהמקום היחידי שהיה פנוי הוא המושב הפינתי כשאף אחד לא יושב מולך. הרגשת שלא מגלים בך עניין, שאתה נראה רע ושאתה לא מעניין. נעלבת והתחלת לריב עם אחד החברים.
תגובה עצמית בלתי מתקפת:
_____________________________________________________________________________________________________________________________________________
תגובה עצמית מתקפת:
_____________________________________________________________________________________________________________________________________________
  1. מישהי שיצאת איתה במשך חודש נפרדה ממך. לפני כן שלושת בנות הזוג שיצאת איתן לפניה גם נפרדו ממך. אתה לא מבין מה הסיבות לפרידות. אתה מרגיש דחוי, מיואש וחסר אונים.

 

תגובה עצמית בלתי מתקפת:
_____________________________________________________________________________________________________________________________________________

 

תגובה עצמית מתקפת:

 

_____________________________________________________________________________________________________________________________________________



מבוסס על מדריך המיומנויות של מארשה לינהן על טיפול דיאלקטי התנהגותי (2015).





כיצד מיושמות מיומנויות DBT – בני נוער לעומת מבוגרים


פעולות ומצבים בטיפול דיאלקטי התנהגותי (DBT):
יישום המיומנויות בטיפול מבוגרים לעומת בני נוער
פעולה
DBT סטנדרטי
גיל ההתבגרות
שיפור מוטיבציית המטופל לטיפול
תרפיה אישית מחוץ למסגרת הקליניקה
תרפיה אישית מחוץ למסגרת הקליניקה
הגברת מסוגלות המטופל
אימון מיומנויות קבוצתיות מחוץ לקליניקה
אימון מיומנויות קבוצתי רב- משפחתי מחוץ לקלינקה
הבטחת יכולת ההכללה של המטופל מהטיפול לעבר סביבתו
יעוץ טלפוני
יעוץ טלפוני (יעוץ ראשוני למטופל; שניוני להורים- אימון ההורים במיומנויות כך שיהיו מעורים בהם)
הבניית הסביבה
ניהול מקרה: התערבויות משפחתיות וארגוניות
ניהול מקרה: טיפולים עם המשפחה, ההורים, קשר עם בית הספר או כל אפוטרופוס אחר שמוסכם הן על ידי המטופל והן על ידי המטפל
הגברת המוטיבציה והיכולת של המטפל
מפגשי יעוץ של המטפל
מפגשי יעוץ של המטפל


התנהגויות שמפחיתות מוטיבציה אצל מטפלי DBT

התנהגויות המפחיתות את המוטיבציה של המטפל


לטוב ולרע, לפחות מחצית משיטת DBT מתבססת על עקרונות היסוד של טיפול התנהגותי בו פועלים מבנים קבועים של התנהגויות נלמדות.

מה אנחנו יודעים על שחיקה ובעיות מוטיבציה בקרב מטפלי DBT?

  • מוטיבציה להמשכיות הטיפול היא גורם מפתח להצלחתו – הן עבור המטפל והן עבור המטופל.
  • יש הרבה מטפלים שאינם מוכנים לעבוד עם מטופלים הסובלים מבעיות ויסות רגשות משום שחסרות שם התנהגויות מחזקות
  • כאשר המטפל מזהה אצל המטופל התנהגויות אברסיביות, סביר שהמוטיבציה שלו תפחת עונש חיובי למטפל). למשל:
  1. אי הגעה לטיפול
  2. מתקפות ורבליות או כעס
  3. ספקות לגבי מקצועיותו של המטפל
  4. האשמת המטפל – ישירות או בעקיפין
  5. סירוב לקבל עזרה


גבולות ויעילות הטיפול

אחת מההתנהגויות החשובות ביותר שדוחפות לגבולות הינה סירובו של המטופל לקבל אסטרטגיות טיפוליות שהמטפל מאמין שהן חיוניות לתהליך הטיפולי היעיל.
  • התנהגויות שדוחפות לגבולות עשויות להפוך למוקד הטיפול עד שהן נפתרות:
  1. להגיע לטיפולים שגורמים למטופל לצאת מעצמו
  2. חשיפת האימונים בחשיפה ממושכת
  3. אימון מיומנויות ב-DBT
  4. ללמד הגבלות בטיפול קוגניטיבי
  5. הענות לטיפול תרופתי

חוק הפסיכותרפיה בישראל – יולי 2020


"אֲנִי מַאֲמִין בְּבִיאַת הַגֶּשֶׁם וּבְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ. הַסֵּדֶר וְהַצֶּדֶק מְבֻלְבָּלִים: טוֹב וָרָע עַל הַשֻּׁלְחָן לְפָנַי כְּמֶלַח וּכְפִלְפֵּל. הַכֵּלִים כָּל כָּךְ דּוֹמִים" 


יהודה עמיחי

       
התהליך הנפשי דרכו מגיע אדם למוטיביציה אמיתית לשינוי עשויה לעבור דרך שלל נתיבים. הסיפור שלי מתחיל בשיח אמביוולנטי למדי עם מקצוע הפסיכותרפיה. ב-1997 התחלתי ללמוד באוניברסיטת חיפה וכשסיימתי, לאחר התנסות כמתנדב ומנהל סניף של ער״ן, החלטתי ללמוד פסיכולוגיה תעסוקתית-ארגונית. 

עבודה עם קבוצות הקסימה אותי, בייחוד הגישה הדינמית מערכתית, לכן נרשמתי במקביל גם ללימודי הנחיית קבוצות בבי״ס לעו״ס באוניברסיטת תל אביב. בשנים 2002-2009 התרוצצתי בכל הארץ, לימדתי והנחיתי 2-3 קבוצות בממוצע ביום. רקדתי במעגלים כמעט עשור, משתאה בכל פעם מחדש ממה שמאפשרת לנו הלמידה על עצמנו בצוותא. אבל בד בבד עלתה בי גם הבנה שטיוליי ביער, ללא מפגש אישי בינות לעצים, מותירים בי סימן שאלה וחוסר. 

פניתי ללימודי פסיכותרפיה ממוקדת באוניברסיטת בר אילן, שם מצאתי את עצמי מתחבר לעבודה אינדיבידואלית מודרכת. מאז למדתי בעוד 3 מסגרות ללימודי פסיכותרפיה, כשבאחרונה בהן מצאתי בית, שייכות וזהות – שיטת הטיפול הדיאלקטית התנהגותית. אני מדלג כמה פעמים בשנה לניו יורק וזוכה ללמוד מטובי המומחים בעולם ב-DBT.

היזמות הובילה אותי לפני 5 שנים להקים מכון לפסיכותרפיה בתל אביב. השילוב של אנשים מצוינים, מקצועיות ללא פשרות, גישה חברתית אמיתית וחיבה שפיתחתי לעולם האינטרנט, הפריחו את הארגון והביאו אותו לשגשוג שמעורר בי גאווה, סיפוק ושמחה. אנחנו היום 160 מטפלים ואנשי צוות. 

מהסיפור האישי אל הים הכללי 

בד בבד הבנתי שהייעוד שלי כיום הוא בעיקר לארגן, להסדיר ולסייע בחקיקה של גבולות מקצועיים המתייחסים להגדרה מקובלת של פסיכותרפיה. אני ער לניסיונות העבר בחקיקה אך אעשה כמיטב יכולתי כדי לבסס חוק שיועיל מאוד לציבור הרחב ולנו כמטפלים. 
בכוונתי לקדם את הסדרת חוק הפסיכותרפיה ולבססו עד יולי 2020 ולעשות את המיטב, מתוך רצון לתרום למקצוע. 
כוחי בארגון, ניהול ויזימה ואני מצפה מבעלי הדעה במקצועות השונים להושיט יד ולהירתם למאמץ, עם כוחם וניסיונם המקצועי, בין אם כחלק מאיגודים מקצועיים ובין אם בזהות עצמאית. 
הייתי רוצה לראות את כל הסקטורים והעיסוקים שתורמים לבריאות הנפש בישראל משתפים פעולה יחדיו לקראת מטרה חשובה זו. אני נמצא בקשר עם ד״ר רוני אלפנדרי, ד״ר דרור אורן וצבי גיל כדי לסקור מסמכים והצעות קודמים. 
להלן הטקסטים החשובים שנכתבו: 


הגדרת פסיכותרפיה לפי הצהרת שטרסבורג-  WCP – World Council for Psychotherapy


בידידות ובתקווה,

יולי 2017



מחשבות חודרניות – מאפיינים, סוגים, טיפול

מחשבות חודרניות


המוח האנושי מסוגל לחשוב אלפי מחשבות מדי יום. חלק מהן הן הגיוניות וראויות, וחלקן האחר הן לא-ראויות ואף מסוכנות. המחשבות הלא-רלוונטיות הללו נקראות מחשבות חודרניות, שהן מפחידות לא אחת, ויכולות לצוץ בתודעתו של כל אחד בכל גיל. קיימת הטענה שהמחשבות הללו הן-לא רצוניות וכי האדם לא יכול לשלוט עליהן, אך כפי שנראה בהמשך, אין זה מדויק. כמו כל הפרעה, גם מחשבות חודרניות ניתנות להתמודדות.

למרות שמדובר במחשבות טורדניות קשות, חלקן עד לרמה של הפרעה אובססיבית קומפולסיבית (OCD) של ממש, חשוב להדגיש שהן לא מעידות על אופי האדם, והרעיונות שמתגלמים במחשבות האלו הם חסרי משמעות ופואנטה. למשל, יש שיחשבו לפתע לקפוץ מרכבת נוסעת, לזרוק את חיית המחמד שלהם מהמרפסת, לפגוע במישהו שהם אוהבים וכדומה.

עד כמה שמחשבות אלו יכולות להיות מזעזעות, הן נחשבות לנורמליות. פעמים רבות הן עולות רק כדי להזכיר לנו מהי ההתנהגות הראויה ומדוע לא לנהוג על פיהן.
הן פשוט מחשבות לא-ראויות שהמוח שלנו מארח.

עם זאת, כאשר המחשבות הללו עולות על הרמות המקובלות וכתוצאה מכך מעוררות חרדה ותחושות לא-נעימות אחרות, הפסיכולוגיה מחלקת אותן למספר סוגים וקטגוריות כדי להבינן לעומק ולהתמודד איתן.

סוגי מחשבות חודרניות

  • מחשבות אלימות: מחשבות טורדניות על אלימות רווחות מבין כלל סוגי המחשבות החודרניות. אנשים המושפעים מסוג מחשבות זה מדמיינים שהם מבצעים פעולות אלימות על עצמם או על אחרים.

  • מחשבות מיניות: אנשים עם מחשבות מיניות חודרניות מתעסקים תדיר עם זהותם ומראם החיצוני. מצב זה הוא שכיח בקרב אנשים בעלי הפרעות חרדה למיניהן.

  • מחשבות לא רצויות: מחשבות לא רצויות הן לא בהכרח מחשבות חודרניות, אך לרוב נקשרות אליהן. המחשבות שנוצרות בזכרון ועלולות ליצור תחושות לחץ וחרדה הן מחשבות לא רצויות.

רוב הסובלים ממחשבות חודרניות חווים גם חרדה, הבאה לידי ביטוי בעצבנות, פחד וחששות.
ישנן הפרעות אחרות שמקושרות אף הן למחשבות חודרניות ואלו כוללות פאניקה, חרדה חברתית, הפרעה טורדנית-כפייתית, הפרעה פוסט-טראומטית וכדומה.



איך ניתן לשלוט על מחשבות חודרניות?

על מנת להתמודד עם מחשבות חודרניות ועם התופעות שנלוות להן, כגון שמיעת קולות, רעיונות לא-רצויים, דימויים ואפילו מצגים ויזואלים של מחשבות קשות, אנשים מנסים להתמקח עם עצמם, מתוך המחשבה שהם יצליחו להתנגד למחשבות הללו. עם זאת, מחקרים מצאו שהדרך הטובה ביותר להתמודד איתן היא לא התנגדות, אלא דווקא קבלתן. להבין שכל אדם חווה אותן, ושהן יעברו בסופו של דבר. אם וכאשר האדם לא יכול להתמודד איתן, אזי מומלץ לו למצוא טיפול נפשי הולם שיעזור לו בכך.


התמודדות עם מחשבות חודרניות 

אנשים הסובלים מהפרעה טורדנית-כפייתית הבאה לידי ביטוי במחשבות חודרניות, מוצאים עצמם עסוקים תדיר במחשבות קשות, המפריעות להם לנהל את שגרת יומם. הם דואגים שפעולות שגרתיות ויומיומיות יפגעו בהם, במשפחתם ובקרוביהם. נשאלת השאלה כיצד ניתן להקל על סבלם של המתמודדים עם מחשבות חודרניות ומטרידות, ואף יותר מכך, כיצד ניתן להעצים אותם ולעזור להם להחזיר שליטה לחייהם?
אין דרך לעקוף את מחלת הספק, ההפרעה הטורדנית כפייתית. הדרך היחידה היא ללמוד להתנהל איתה.
במקרה הזה המשמעות היא לזמן את המחשבות החודרניות ובמקביל להימנע מהנסיון להשיג הקלה קצרת טווח לחרדה הנלווית למחשבות.
הקלות קצרות טווח כוללות חיפוש כפייתי אחר מידע, הדחקה והימנעות או סקירה מנטלית חוזרת ונשנית של המחשבה.
עם זאת, הדרך הטובה ביותר לארגן את החשיפה למחשבות הטורדניות היא דרך חשיפה מבוקרת, הדרגתית ואיטית אליהן עד אשר החרדה הנלווית אליהן תיעלם.
יש לזכור שאנחנו הרבה יותר מהמחשבות שלנו.

הפעולות שאנחנו בוחרים בהן הן מה שמגדיר אותנו, ולא מה שעובר לנו בראש. תמצאו את התמיכה הטובה ביותר למצבכם וללא ספק תוכלו למצוא הקלה רבה.


סיכמה: שרית טופז

מקורות:

http://www.news-medical.net/health/Intrusive-Thoughts-Unwelcome-and-Involuntary.aspx
https://adaa.org/blogs/how-to-take-power-back-intrusive-thoughts-ocd

גיל ההתבגרות – מאת עדי מילאה – מדוע מת הפרפר / הנרי מילר

​​מדוע מת הפרפר / הנרי מילר ֿ

מחשבות על גיל ההתבגרות




זהו סיפור אודות ילד קטן בהודו,

שהלך לבקר גורו, (איש זקן וחכם).

הגורו ישב והתבונן במשהו שהחזיק בידו.

​​

הילד ניגש והסתכל גם הוא, אלא שלא

בדיוק הבין מהו הדבר שביד הזקן,

ושאל את הגורו -"מה זה?"

"זה גולם" השיב הגורו "בתוך הגולם נמצא פרפר.

בקרוב הגולם יתבקע והפרפר יצא"

"האם אני אוכל לקבל אותו?" שאל הילד.

"כן" השיב הגורו, "אבל עליך להבטיח לי שכאשר

הגולם יתבקע והפרפר יתחיל לצאת ויכה בכנפיו
כדי להשתחרר מהקליפה – אתה לא תעזור לו.
חלילה לך לסייע לפרפר על ידי כך שתשבור
את קליפת הגולם. עליך להניח לו לעשות זאת בעצמו."
הילד הבטיח, לקח את הגולם והלך לביתו.
בבית ישב והמשיך להתבונן בגולם. לאחר משך
זמן ארוך ראה שמתחילה תנועה, הגולם נע
וכאילו רעד, והנה נבקע בקצהו. בפנים היה פרפר
עדין ויפה שניסה להיחלץ מתוך קליפת הגולם תוך
שהוא מכה בכנפיו כנגד הגולם. התנועות שלו היו
חלשות ולא נראה שמכות הכנפיים הללו יוכלו
לעשות את המלאכה הזו.
הילד הקטן רצה נואשות לעזור לפרפר הסובל.
לבסוף, כשלא יכול היה לשאת עוד את המתח,
הפר את הוראת הגורו. הילד הסיט את שני חצאי
קליפת הגולם לצדדים ועזר לפרפר להיחלץ.
משיצא הפרפר החל לעוף באוויר, אך לפתע נפל
מטה אל האדמה ונשאר שוכב ללא תנועה.
הילד הרים את הפרפר בזהירות וראה שהפרפר מת.
שטוף דמעות הלך הילד לביתו של הגורו והראה
לו את הפרפר המת שבידו.
"אתה רואה, ילד" אמר הגורו "מיהרת לשבור לו את
קליפת הגולם, האין זאת?"
"כן" אמר הילד, "זאת עשיתי".
והגורו אמר – "אינך מבין. לא יכולת לדעת מה שעוללת.
כאשר הפרפר מתחיל לצאת מהגולם, הדרך היחידה
שבה הוא יכול לחזק את כנפיו היא בכך שמכה בהם
לעבר הקליפה. הוא מכה לעבר הקליפה ומכה שוב
ושוב ואז מצמיח ומחזק את שרירי הכנפיים שלו.
כאשר אתה עזרת לו בכך שעשית זאת במקומו,
מנעת ממנו לגדול ולפתח שרירי כנפיים.
זו הסיבה שהפרפר נפל לאדמה ומת.
זהו סיפור שכל הורה ומחנך צריך לזכור.
להגיש לילד או לילדה את כל צורכיהם,
לעשות במקומם, למלא אחר תשוקותיהם – אלו
דברים שעלולים להחליש את יכולת ההתפתחות
של אותם "שרירים". בבוא העת לא תעמוד להם
היכולת לפעול נכון לכשיצטרכו להשתמש
בחשיבה משלהם, במעוף, בלקיחת אחריות
על עצמם כפי שיידרש מהם כאנשים וכבוגרים.

                                          

      

ניתן להמשיל את תהליך הפיכת הגולם לפרפר לגיל ההתבגרות. כמו הגולם, בגיל ההתבגרות המתבגר מתכנס בעצמו. קורים בתוכו תהליכים שרבים מהם סגורים בפני ההורים. תהליך ההתכנסות הזה נחוץ עבור המתבגר בכדי לגבש את זהותו המובחנת. יחד עם זאת, הפקעת המגנה נחוצה לא פחות. היא שומרת עליו ומאפשרת לתהליכים הפנימיים להתרחש. ההורים עבור המתבגר הם אותה הפקעת, הם היוצרים עבורו את הגבולות, את התחימה המאפשרת התפתחות.

על מנת שהפרפר יצא מן הפקעת עליו להכות בכנפיו שוב ושוב על דפנותיו ובכך לחזק את כנפיו, ובהקבלה לגיל ההתבגרות, לפי ויניקוט (1995), המתבגר מנסה להרוס את ההורה, אך על ההורה לשרוד את הניסיון להרוס ולהמשיך להוות עבורו דפנות, עד שלא יזדקק להן ויבקע מתוכו. רק לאחר שההורה שורד את ההרס, מתפתח קשר של אהבה והדדיות. מכות הכנפיים, אכן כואבות, אך הן נחוצות למעופו העצמאי של הפרפר. כאשר ההורה חווה את "מכות הכנפיים" כתוקפנות ונהרס מהן, הוא אינו מאפשר תהליך התבגרות מיטבי.
ההורה עשוי "להיהרס" ממכות הכנפיים, למשל, כאשר המתבגר מסב לו דאגה רבה ומבלי להבחין בכך, פועל במקום המתבגר ולא מותיר לו מרחב להתמודדות. מכות הכנפיים מורגשות גם כשמתבגר מתווכח עם ההורה ומתנגח בו. תהליך זה נחוץ עבורו בכדי להרגיש את גבולות העצמי, וחשוב שההורה ישרוד את המתקפות הללו, לא ייעלב או ייגרר לקרב התגוששות, אך גם יציב גבולות.

הורים למתבגרים פעמים רבות מתקשים לאפשר לילדיהם התמודדות עצמאית. כמו הילד בסיפור שמתקשה לשאת את סבל הפרפר כשהוא מנסה לצאת מהפקעת, הם מנסים לעזור לו בתהליך ולפורר את הפקעת במקומו, לעשות את הדברים במקומו, ובכך להשאירו תלותי וחסר ביטחון.  מתבגר החווה סגנון הורות מגונן, לא אחת, יתקשה לגבש זהות מובחנת ונפרדת מההורה שלו. ֿ

הורה שנותן לילדו כל דבר שנחוץ לו ללא גבולות הוא כמו הילד שמונע מהפרפר מאמץ. הנתינה הזו בסופו של דבר לא מוערכת על ידו, הופכת כל מתנה לסתמית, מונעת התפתחות של יכולת לשאת תסכול וחוסר אונים, וכן אינה מאפשרת למתבגר לחלום, לקוות ולהתאמץ. בסוף תהליך של נתינה שכזו מתבגר מתקשה לשאת תסכולים, לכמוה ולחלום.

תהליך נוסף שאינו תואם את צרכיו של המתבגר מתרחש כאשר הפקעת נפתחת בטרם עת, כשההורה לא נמצא שם עבור ילדו בשלב מוקדם מדי ולא מספק עבורו את הגבולות התוחמים ומגנים, או כמו הזקן שמאפשר עצמאות ללא הדרכה והנחייה. ללא פקעת, ללא ליווי, הפרפר בוקע לאוויר העולם בטרם עת, כשאינו בשל למעוף עצמאי נטול גבולות.ֿ


​​

נפרדות פסיכולוגית והתקשרות <
תימוכין (שורצשטיין, מרכז מהות)


זיכרון ילדות טוב

שישי בערב, קידוש, אבא ואמא שרים דואט של "מי האיש" בשני קולות. הוא, מרוכז בנקודה בלתי נראית, גבותיו מתלכסנות כשתי דוושות מתואמות, היא, שרה אתו, מחייכת בשיניים חשופות, מנהלת בשקט את המרחב, מסופקת בחלקה. 



במרכז השולחן סיר של מרק תימני מהביל, שיתערבב תיכף בצלחות עם חילבה טרי. כשהקידוש נחתם באמן, הוא קורע פיסות חלה, מפזר עליהן מלח ושולח אותן לצלחות. 
"כמו שהיה בהודו", הוא אומר, "כשסבא היה מחלק גם לילדים שכבר עלו לארץ…". 


זיכרון ילדות טוב 

CBT בעצימות נמוכה: LICBT

מה זה LI-CBT?

מהו טיפול CBT בעצימות נמוכה?

Low Intensity CBT- LICBT, או במינוחו העברי, טיפול CBT בעצימות נמוכה, הינו נגזרת של טיפול CBT שגרתי, המיועד למגוון ספציפי יותר של קשיים נפשיים ומהווה מעין "עזרה ראשונה", התחלתית ובסיסית יותר מטיפול CBT של ממש.

LICBT

אחד ממאפייניו העיקריים של טיפול CBT בעצימות נמוכה הוא שהרבה מהעבודה הטיפולית עושה המטופל בעצמו ולא במסגרת שעות הטיפול. בפגישה הטיפולית מקבל המטופל משימות לבצע בביתו, אותן הוא מתרגל בין הפגישות הטיפוליות, כאשר לעשייה זו חלק נכבד בקידום המטרות הטיפוליות ורווחתו הנפשית. כך, הטיפול מגביר בקרב המטופל את היכולת הממשית לעזור לעצמו, אך חשוב מכך- את האמונה ביכולתו לעזור לעצמו. הטיפול מתמקד בהקניית כלים אותם יכול המטופל לבצע בעצמו בביתו, לצד התייחסות לטיפול בקושי הספציפי עמו הגיע לטיפול.

Low%2BIntensity%2BCBT%2BInterventions
Oxford Guide to Low Intensity CBT Interventions: Edited by James Bennett-Levy, David Richards, Paul Farrand, Helen Christensen, Kathy Griffiths, David Kavanagh, Britt Klein, Mark A. Lau, Judy Proudfoot, Lee Ritterband, Chris Williams, and 
Jim White

ברוח גישת ה-CBT, הטיפול עוסק ברובו בדפוסי המחשבה, בפרשנותו של האדם לאירועים מסוימים בחייו ובהבנת הדרך בה אלו מזיקות לו ויוצרות את הקשיים מהם הוא סובל. לכן, הטיפול מתמקד בשינוי דרכי החשיבה הללו, בפיתוח מודעות של המטופל לאופן בו מחשבותיו משפיעות על מצב רוחו ועל התנהגותו, וכן בהקניית דרכי התמודדות יעילות ברגע שנוצרה המודעות לבעיה. למעשה, ניתן להגדיר את הטיפול כ"עזרה עצמית מונחית", ואחד מיתרונותיו הוא בכך שאינו מותיר את המטופל זקוק למטפל הנפשי ותלוי בו, כי אם מקנה לו כלים בהם יוכל להשתמש באופן שאינו תלוי בקיומה הקבוע של מסגרת טיפולית.

למי מתאים LICBT?

הטיפול מתאים לאנשים הסובלים מפוביות ספציפיות, חרדה (למשל, חרדה חברתית, חרדת בחינות), דיכאון קל-בינוני ובעיות בדימוי העצמי. על פי רוב, הטיפול אינו מתאים לטיפול בהפרעות נפשיות נפוצות, כדוגמת OCD. זאת, לעומת טיפול CBT שגרתי, אשר נמצא יעיל במיוחד בטיפול בהפרעות אלה.

מי מוכשר ללמוד LICBT?

מטפלים בשיטת CBT בעצימות נמוכה אינם בהכרח אנשי מקצוע מתחום הבריאות הנפשית (כלומר, אינם פסיכולוגים או עובדים סוציאליים בהכשרתם, למשל), אך הנם לכל הפחות בעלי הכשרה ממוקדת בשיטת טיפול זו. שיטת טיפול CBT בעצימות נמוכה מוצעת לעתים בקופות החולים, רופאים, פיזיותרפיסטים או אחיות יכולים להפנות את מטופליהם לטיפול בשיטה זו, כאשר הטיפול מעניק סיוע ראשוני יותר להתמודדות עם קושי רגשי, ובשל כך הוא קצר מועד יחסית, ואורכו אינו עולה לרוב על 20 פגישות.

טיפול ה-CBT המוכר הוא למעשה טיפול CBT בעצימות גבוהה –

לא נהוג לכנותו כך כיוון שהוא הכלל, בעוד טיפול CBT בעצימות נמוכה הוא היוצא מן הכלל. טיפולי CBT בעצימות גבוהה מועברים ע"י אנשי מקצוע מתחום בריאות הנפש (כאמור, פסיכולוגים ועובדים סוציאליים למשל), והוא מעמיק הרבה יותר. בשל כך, הוא מתאים למגוון רחב הרבה יותר של מצבים נפשיים.

בניגוד לרישיון לטיפול בשיטת ה-CBT, אותו יכולים לרכוש רק מטפלים נפשיים מוסמכים, כמעט כל אדם במדינות מסוימות (כמו אנגליה) שמעוניין להתנסות בטיפול נפשי יכול לרכוש תעודה המכשירה אותו לטפל בשיטת ה-LICBT. לרוב, נדרש ניסיון מתאים מועט יחסית עם אוכלוסייה רלוונטית, או לחלופין תואר ראשון רלוונטי (למשל, בפסיכולוגיה או בעבודה סוציאלית). בשל כך, שיטה זו נחשבת מהפכנית יחסית, שכן היא הופכת את הטיפול הנפשי לאמצעי שרבים יכולים להעניק, ובכך מגדילה לאין שיעור את הקהל שיכול ליהנות מטיפול נפשי. בישראל, נמצאות התכניות בתהליך הכרה על בסיס קריטריונים של האיגוד הישראלי לטיפול התנהגותי – איט"ה .

למעשה, שיטת הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי בעצימות נמוכה היא מעין טיפול נפשי להמונים, המתמקדת בבעיות הנפשיות הנפוצות ביותר- דיכאון וחרדה. לאור העובדה שהטיפול בשיטה אינו מצריך איש מקצוע מוסמך, רבים יותר יכולים לטפל, ורבים הרבה יותר יכולים לקבל טיפול. בניגוד לשיטות טיפוליות רבות אחרות, אשר בהן חשיבות הפגישה הטיפולית פנים אל פנים הינה חסרת תחליף, נהוג להשתמש בשיטה זו (בעיקר בחו"ל) גם באמצעות האינטרנט וגם שלא במסגרת טיפולית "קלאסית". למשל, גם מורים יכולים להעביר עקרונות טיפוליים בגישה זו לתלמידיהם, וכך גם רופאים, דיאטנים ועוד. בנוסף, בגלל שהטיפול לרוב אינו מועבר ע"י אנשי מקצוע מתחום בריאות הנפש, הוא לרוב זול יותר ובכך נגיש לאוכלוסייה רחבה הרבה יותר הזקוקה לו. כך, הופך הטיפול נגיש לכל אדם, בכל מקום.

חשוב לציין כי יחסית לגישות טיפוליות מוכרות ומבוססות יותר, שיטה זו נמצאת בחיתוליה. לכן, לא קיים פרוטוקול טיפולי קבוע, ההתערבות בשיטת LICBT משתנה כתלות בהכשרתו של המטפל, כתלות במטופל ובגורמים נוספים. בשל כך, לא ניתן לתאר את מאפייני הטיפול, שאינם קבועים, אך ככלל- הטיפול הנו ברוח גישת ה-CBT ומהווה תפוצה נרחבת ובסיסית יותר שלה. ההצפה בתכניות הכשרת מטפלים שפתוחות לכל אחד, לעיסוק בפרוטוקולים על חשבון הבנה מעמיקה של המטופל, לקבלת מטופלים שהשיטה אינה מתאימה עבורם. חשוב שמטפלי cbt יהיו בעלי הכשרה בפסיכותרפיה ופסיכופתולוגיה שהיא מעמיקה מאוד, ויכירו מספר מגוון של דרכי טיפול. מי שאינו עו"ס קליני או פסיכולוג בעל הכשרה משמעותית, או מטפל באמנות שלמד גם פסיכותרפיה, מוטב שלא יטפל בהפרעות פסיכיאטריות. יועצות חינוכיות, מדריכי הורים, רופאי משפחה, יכולים להינות מאוד משילוב כלים של cbt בעבודתם במקצועם, אך הדעות חלוקות יותר לגבי מטפלים שכל הכשרתם בתחום בריאות הנפש היא שנתיים של לימודי cbt. אמנם שנתיים לימודים ועשרות שעות הדרכה זה המון, אבל מעט יחסית להכשרת פסיכיאטרים, פסיכולוגים, או עובדים סוציאליים קליניים. הטיפול עצמו חייב להיות מוגבל לתנאים שהגדיר משרד הבריאות הבריטי אחרת עלולים להיגרם נזקים.

ראו למשל את המחקר הבא:

יותר מ50% חווים הישנות בתסמינים לאחר קבלת LI-CBT בעצימות נמוכה – ממצאים אחרונים מצביעים על שיעור גבוה של הישנות לאחר CBT בעצימות נמוכה עבור דיכאון וחרדה.

עניין זה מעלה את חשיבות מניעת ההישנות, בעיקר עבור מטופלים עם סימפטומים רזידואליים.

המחקר מראה כי חלק מהמטופלים מפסיקים מהר מדי טיפול.

כתוצאה מכך, מטופלים בעלי רמות נמוכות של דיכאון יחוו בזמן ההפסקה הישנות תוך מספר חודשים.

על מנת להעריך את אופן הרמיסיה לאחר טיפול בעצימות נמוכה, חוקרים בחנו את שיעורי ההישנות אצל 439 מטופלים, 12 חודשים לאחר סיום ה-LI-CBT, כמו גם מדידה של תסמיני הדיכאון והחרדה.

53% מהמשתתפים חוו הישנות לאחר 12 חודשים.

רוב ההישנויות (79%) קרו לאחר חצי שנה מתום הטיפול.

הממצאים הללו מדגישים את חשיבות הפיקוח על בריאותם של המטופלים לפחות חצי שנה לאחר הטיפול ומתן תמיכה מתאימה על מנת להבטיח שהם יישארו בריאים.

בארץ נפתחה תכנית LICBT בהנחיית ד"ר דני חמיאל, פסיכולוג קליני מהמרכז הבין-תחומי בהרצליה ומנהל תכניות ההכשרה של מרכז "חוסן" וקיימת תכנית LICBT גם במכללת וינגייט, בהנחיית יגאל שרון.

 

בית הספר לפסיכותרפיה – מרכז חוסן

היחידה לתכניות התערבות קוגניטיביות התנהגותיות בעצימות נמוכה

Low Intensity CBT- Interventions (LICBT-I)

אנחנו שמחים לבשר על פתיחתה של היחידה ל- LICBT-I המיועדת לאנשי טיפול וחינוך מתחומים משיקים לבריאות הנפש. מטרת הלימודים ללמוד כלים של CBT כדי להטמיעם בתחום עבודתם. LICBT היא גישה מבוססת CBT הנותנת מענה לפער העצום שבין מספר האנשים הזקוקים לעזרה רגשית ולמה שהקהילה הטיפולית יכולה לספק בעזרת:

·         התערבויות מניעתיות ראשוניות באמצעות מתווכים שאינם בעלי מקצוע טיפולי (כמו תחום החינוך)

·         התערבויות מניעתיות שניוניות בתיווך של בעלי מקצוע טיפולי אך שאינו בריאות הנפש (כמו רופאים ואחיות), התערבויות המיועדות למטופליהם המתמודדים עם  קשיים רגשיים ברמה לא חמורה, ועלולים להפריע לטיפול הראשוני המיועד להם.

·         התערבויות בתחום בריאות הנפש בבעיות בחומרה קלה עד בינונית, על ידי אנשי מקצוע עם הכשרה בסיסית(כמו עו"ס תואר ראשון) בפיקוח והדרכה של אנשי בריאות הנפש (דוגמת הנעשה בהולנד)

·         התערבויות על ידי הרצאות, ספרי עזרה עצמית, ובעיקר טיפולים דרך האינטרנט ברמות עצימות שונות.

הרציונל שבבסיס הרעיון לפתיחת היחידה: בשנים האחרונות למדנו במרכז "חוסן" על היעילות יוצאת הדופן של כלים קוגניטיביים-התנהגותיים, שהוענקו למתווכים שאינם בעלי מקצוע טיפולי, על מנת שיפעלו בהתערבויות מניעתיות ראשוניות ומשניות. המאפיין המרכזי של המתווכים הוא שהם יחודיים בטבעיותם לסביבת היישום של התוכניות השונות. פרוטוקולים שחלק מהם כבר קיבלו תמיכה מבבוססת ראיות (Evidence-based) , והינם מבוססים על עקרונות הגל החדש של CBT, כבר נמצאים בשימוש של מתווכים טבעיים כאלה כמו הורים, גננות, מורים , ויועצות בתחום החינוך. פעילות מקצועית זו מצליחה למנוע פסיכופתולוגיה. התוכנית מיושמת בהרחבה במערכת החינוך בארץ ונלמדת בעולם.

במהלך השנים האחרונות עסקנו בהתמרה של כלים פסיכולוגים לכלים פסיכו-חינוכיים שווים לכל נפש, כדי שאפשר יהיה ליישם אותם בהקפים גדולים בקהילה. במקביל פיתחנו תכניות התערבות לגיל השלישי בעזרת מתווכים מתנדבים גמלאים בעלי ידע בהנחיית קבוצות מעברם, תכניות למניעת שחיקה המועברות בשיתוף קרן  מעגלים לבעלי מקצוע שוחקים, תכניות הכשרה לרופאים ראשוניים, ופיזיותרפיסטים.

צורך של אנשי המקצוע: אנו מודעים לצורך של אנשי מקצוע שאינם מתחום בריאות הנפש הן בכלים טיפוליים רגשיים והן למקומות מסודרים ללימוד כלים אלה באופן ישיר ובהקשר המקצועי הספציפי שלהם. הגשנו הצעה לאיט"ה ליצירת מעמד של מומחה בLICBT לאנשי מקצוע אלה.

הקורסים ביחידה יהיו מיועדים אך ורק לאנשי מקצוע בתחומים שרלבנטיים לשימוש ב LICBT כאמור לעיל, וכך לא ייצרו שום מקצוע חדש למי שאין לו מקצוע חינוכי/טיפולי – הם ישדרגו את אנשי המקצוע האמורים על מנת שיוכלו להציע טיפול טוב יותר במקצועות המקוריים שלהם.

נכריז בקרוב על תאריכים לשני קורסים בשנה הקרובה, קורס לדיאטניות וקורס ליועצות חינוכיות. במידה ואיט"ה תאשר מסלול התמחות כפי שהוצע ותקבע את התנאים לקבלת מומחיות בתחום, נוסיף קורס משלים כדי לעמוד בדרישות לקבלת מומחיות בתחום.

מעבר לנהר הטאפאס

אם כבר נכנסת בטעות למקום של טאפאס במקום לסושיה שליד, אם כבר התפייס חיכך עם תחלופת הטעמים, צפה להפתעה המתבשרת לעוט על ראשך, ראוי שתבוא אליה בחצי חיוך ובשתי ידיים פרושות לרווחה. 
מה לנו חיים אלו בלי אשליה עמוקה של יד מכוונת?

Woman At The Bar Painting by Judy Kay


והנה היא כבר ישובה ממול, בדיוק בצד השני של הבר, מסתכלת בך, מתאמצת גם היא לזהות. 

מאיפה…
ואתה קולט וקולט שגם היא.
מורגלים שניכם בזיהוי קשרים מהוהים באזורי ספר, דרוכים לקרוא את מבט שמבשר היכרות או התעלמות. 

אתם קולטים זה את זה ואף שלא נפגשתם מעולם, שניכם מטפלים. 
קראת את דבריה בפוסט שכתבה ולבך יצא אז אליה, נפעם לרגע אל כנותה הפשוטה, רחוקה מהרעשים שלך, עם קשרים אישיים לנשמה, שאפשר לבטוח בה ושהיית מתיישב איתה נניח גב אל גב בהופעת דשא קיצית, עוצם עיניים ונושם עמוקות. 

עכשיו, בבר ספרדי, היא מגניבה מבט מדי פעם. יש לכם מה לומר זה לזה, למרות שחובה עליך לקחת בחשבון שזה לא כך, שהפער המוכר והמאכזב בין תודעות נוטה להפתיע בהיעדר בושה חיונית וברגע שהיא מחייכת לחברה שאיתה אתה נרעד מצינת המעטה המקצועי שהיא מכוסה בו כעת.

גש. דלג מעל שפלות התקופה וצלוחיות טאפאס. צלח בצלילה את איי הבר, גע עם חזך בקרקעית המבוטנת. בתנועת חץ מדויקת, לא מביכה, חלץ עצמך מתחתיתה של ערימת ילדים, הנח למבטם, בטח בתהליך ובמגע המתקרב של אצבעותיך עם הממשי. לך אליה. תגיד לה את האמת, שאתה מצטער על כל זה, בלי לדעת על מה אבל בידיעה מוצקה שהיא תבין היטב. כי היא היא. שרצית להקשיב לה ולדבר המון, שהיית קולט ושהיית משתדל ונותן כל מה שיש לך באותו רגע כדי לשמור על ריכוז וקשב נוכח יופייה הקורן. יופי תל אביבי, אורבני, במגוון צדדים, כמו קובייה הונגרית, יופי שבתוכך הוא אבסולוטי להחריד, על חידודיו וגינוניו הגואים. 

הן קמות. 

אצלך כבר ניתק הערב מבת לווייתך. 

כולך שם. 

כולך ויתור, כולך ויתור שלא עושה סיפור.

Catfight של Netflix – מלא אהבה, נטול הכלה

ב-Cafight, הסרט החדש של Netflix, אין אפילו טיפה של הכלה.  אבל יש בו שפע של חמלה ואנושיות. ברגעים היחידים בהם אנחנו רואים מגע רגשי מתקף בין שתי דמויות, מתאבלות אמהות על אובדן ילדיהן. וגם אז מגיחה בדיחה שחורה מהאגף. 
 ויש עוד רגע אחד של יחסי מיכל-מוכל, ברגע שבו דודה בודדה ומופרעת נפשית מארחת  בחיק הטבע בלית ברירה את אחייניתה הבורגנית, וגם אז, כפי שאמר פוקו, השיגעון הוא זה המחזיק את האמת הפסיכולוגית. סנדרה הו (ורוניקה) ואן הייש המצוינות מעניקות לנו פה שיעור לחיים. 

התשובה הנשית ל'סיפורים פרועים'

בסרט Catfight יש הכל: הומור שחור משחור, סאטירה מושחזת, יצרים קמאיים, מגדר פוסט-פמיניסטי, גזענות שבאה בבומרנג, חרדה הורית, אובדנות, התמכרות, נקמה, מלחמה, אמנות בין יצירה לפרנסה, כסף ובעיקר המון פרובוקציה עם נוקאאוט של מוסר השכל. 

קשה לי לחשוב על סרט כל כך אינטגרטיבי, בו כל ביס מציע שלל מנוגד של טעמים. ממש באותו רגע, אני גם כואב עם אמא שמספרת על מות בנה וגם מחייך באכזריות אל דמותו המקאברית של רופא מחלקת הקומא בבית החולים המסחרי בו שבות החתולות היריבות שלנו להכרה אחרי שנתיים. 
וכל זה מתחת ל-One train ששועטת בדרכה לבושוויק, שהופך בזמן העלילה מרובע עלוב לדבר החם הבא של ברוקלין. 

הסרט הזה הוא בעיניי הדהוד נשי מדהים לפרק שהדהים אותי ב"סיפורים פרועים" בו נאבקים שני הנהגים עד מותם כ"זוג אוהבים" (מעניין שמה שעושה את "סיפורים פרועים" ליצירת מופת, הוא בין היתר היותו סוג של מבחן אישיות: תבדקו איזה סיפור הכי הדהד בתודעתכם מתוך החמישה ובקשו מהקרובים אליכם לבדוק גם. תמצאו הבדלים מעניינים).
 הנה תזכורת מהסרט שהפיק אלמודובר, ההוא שתפס אותנו לגמרי לא מוכנים: 


אבל "סיפורים פרועים" הוא סאטירה פרועה, במקרה שלנו מדובר בסוגה הרבה פחות מובחנת. הנה, המגזין 'וריאטי' הגדיר את "קרב חתולות"  Uncategorizable, וזה כל כך נכון, זה סרט שקשה מאוד לקטלג בהגדרות:  דרמה? קומדיה? סאטירה? לא ברור, אבל אני ממליץ עליו בחום, וממליץ לצפות בו עם נכונות ללמוד משהו חדש על עצמכם. 
ואם אתם מתכננים לצפות בשניים, תשריינו זמן לשיחת אפטר פארטי, כי זה לא טקסט שמתעכל באדישות- יש בסרט כמה קטעים שיציבו לבני זוג מירורינג לא פשוט כלל, בעיקר אם אתם ביחסים שהתקשורת בהם עדיין לא אותגרה מספיק כדי לרכוש גמישות מבטיחה. 

יש ב-catfight שפע עצום של מוטיבים ודימויים יצירתיים ביותר, שמחייבים צפייה שנייה, למשל, התקשורת שמסממת אותנו פעם אחר פעם עם ה"farts machine", הבחירה הייחודית של השימוש בצבעים, הפלואידיות המגדרית בין הדורות ועוד.

ברור שהסרט הזה פה כדי להישאר. 

אסוציאציות

לשאלת האנליזה בידי מי שאינם פסיכולוגים

לשאלת האנליזה בידי מי שאינם פסיכולוגים

פרויד כתב ב-1926 מאמר ובו שיח סוקרטי פיקטיבי, בינו לבין הדיוט דמיוני שמאתגר אינטלקטואלית ופרגמטית את הפסיכואנליזה.

הוא קרא למאמר "לשאלת האנליזה בידי מי שאינם רופאים", וכדרכו הצליח להעביר אלינו מסר שנשאר רלוונטי ונוקב גם עשרות שנים קדימה.

לא רק רלוונטי, אטען כאן, אלא מתאים באבו אבוהא למצב העכשווי של שדה הפסיכותרפיה בישראל בתחילת העשור השלישי של המאה ה-21.

אנליזה של הדיוטות Lay Analysis

לפני בדיוק 100 שנים החלו הרופאים להרים גבה ולזלזל בפסיכואנליטיקאים שאינם רופאים.

מי שהוכשר כפסיכואנליטיקאי מבלי ששילם את ליטרת הבשר של לימודי רפואה, כונה בגנאי lay analyst.

פרויד כתב את המסה המדוברת בשנת 1926 על רקע תביעה שהוגשה באוסטריה נגד תיאודור רייק.

רייק היה פסיכואנליטיקאי מחונן שעבר הכשרה אנליטית אינטנסיבית, אך אליה וקוץ בה, הוא לא היה רופא. פרויד סינגר על רייק.

גם הפסיכואנליטיקאי אוטו ראנק חטף המון ביקורת על היותו "לא רופא".

את פרויד זה הטריף:

בשלהי הקריירה ובשלהי חייו, הבין פרויד שעל כתפי הענק שלו התנחלו פסיכואנליטיקאים ציניים שחושבים על הירושה.

הרופאים הפסיכואנליטיקאים יצרו מניפסט, עם כללים של ״למי אסור ולמי מותר״, עד שבשלב מסוים החל המניפסט לנהל אותם.

בשיחות אישיות פרויד מגיב חזק לתפנית הזו.

הוא מצוטט כך בספרו של פיטר גיי (1988):

"The struggle for lay analysis must be fought through some time or another. Better now than later. As long as I live, I shall balk at having psychoanalysis swallowed by medicine"

נשמע מוכר?

כנראה שהנושא לא נסגר עד הסוף בימי פרויד, כי בפאראפראזה להיום אנחנו מתמודדים עם בערך אותן אספירציות היררכיות, רק שאין לנו מנהיגות נקייה שתאפשר פלורליזם.

סטיב מיטשל, פורץ דרך בטיפול ההתייחסותי, שסקר לעומקיה את ההסטוריה של הפסיכואנליזה, טבע את המונח "מטחנת הבשר הפסיכואנליטית״. 

פרויד כבר מזמן איננו, דבריו עוותו לאורך השנים על ידי ממשיכים רבי מעמד ויוהרה ולא נראה שיש כיום מספיק מתנגדים ישרי דרך שיפרקו, או לפחות יתבוננו ברצינות, על המונופול של הפסיכולוגיה הקלינית על הטיפול הנפשי בישראל.

{חשוב לציין שאין פה האשמה כלפי יחידים.  מדובר באנשי מקצוע מעולים שעושים עבודה טיפולית מצוינת על בסיס שנים רבות של הכשרה. חוצמזה, מה לי כי אכרות את הענף עליו אני יושב? המכון שבבעלותי הוא מוסד מוכר להכשרת מתמחים ולי יש מוטיבציה אינטגרטיבית לחבר מכל הלב את הדורות הצעירים במקצוע}.

אם כן, יש כאן תופעה גילדאית שלא פסה מן העולם ושפרויד הזהיר מפניה באופן מפורש, תופעה ששינתה את צורתה אך לא את פניה ולא את מהותה.

בעיניי, הסיכונים שגוזרת על עצמה הפסיכולוגיה הקלינית בישראל גוברים כיום על הסיכויים, כי ארגונים שאינם מסתגלים בתוך סביבה משתנה דינם לקמול.

בהיעדר חוק פסיכותרפיה בישראל, רשאי כיום כל אחד להצהיר על עצמו כפסיכותרפיסט, אבל טיפול פסיכותרפי רציני, כך מחנכים אותנו, עושים רק אצל פסיכולוגים קליניים, לא אצל עו"סים קליניים, לא אצל מטפלים בהבעה ויצירה, לא אצל פסיכולוגים שסיימו התמחויות אחרות ולא אצל מטפלים זוגיים ומשפחתיים.

הפסיכולוגיה הקלינית מאוימת על ידי עיסוקים סמוכים בפסיכותרפיה.

אבל במקום להתחרות, הבחירה השגויה של פסיכולוגים קליניים רבים היא לבדל את המותג, במקום לפתח אותו.

בבתי ספר לפסיכותרפיה נפגשים כל מטפלי בריאות הנפש ומיישרים קו עם אותן מיומנויות.

האיומים על העיסוק מגיעים מ-4 כיוונים שבמצב של קפיאה התפתחותית, מצמצמים עוד ועוד את העילה לייחודיותו:

1. הפסיכיאטריה – תם עידן הציפרלקס. בעשור הקרוב נצעד כולנו לתוך ה״מהפכה הפסיכואקטיבית״ – חומרים טבעיים וסינתטיים משני תודעה מוזמנים דרך הדלת הראשית ישירות אל תוך הפרוטוקולים הטיפוליים של הפסיכותרפיה מבוססת הראיות. השנה הוגדר ׳טיפול ב-PTSD בשילוב אקסטזי׳ כטיפול פורץ דרך (סוג של מדליה). פטריות הזיה מפחיתות לנו את הדיכאון, זריקת קטמין עוזרת מיידית לסובלים ממחשבות אובדניות. ראש הרשות למלחמה בסמים אוכל את הכובע. אוטוטו, פסיכיאטרים יציעו מכלול טיפולי אינטגרטיבי ומותאם אישית עבור כל מטופל. פסיכיאטרים (למי ששכח) מוסמכים בפסיכותרפיה; פסיכולוגים לא מוסמכים לרשום תרופות.

2. הדיגיטל – ה-FDA אישר השנה להשתמש באפליקציות לטיפול בהתמכרויות; באוניברסיטת סטנפורד פיתחו ופרסמו על chatbot אוטומטי שמפחית דיכאון באמצעות תכנת המסנג׳ר של פייסבוק; ה- APA מנסה לפתח כלי להבחנה בין 10,000 אפליקציות של סיוע נפשי ברשת. בפסיכולוגיה הקלינית יש מי שמוכן להתייחס לשינוי (מה שהציבור מבקש) אבל הרוב הצפינו לכל היותר עד שיחות וידאו. הפיגור איננו סטטי בעיניי. הפער שהולך ומעמיק בין התפתחות הדיגיטל לבין התרבות המערבית כולה מזמין גלישה רגרסיבית לתיאוריות קליניות "רטרו" ולביקורת כלפי היומרנות של טיפולים מבוססי ראיות. לאחר סיום ה"היקסמות" מהגל השלישי בטיפול קוגניטיבי התנהגותי מסתמנת שיבה הדרגתית לעבר הפסיכותרפיה הפסיכואנליטית (לא לבנג'מין, לקליין), רק שחסרה לנו שם צניעותו של יהודי אוסטרי מזוקן אחד, זה שחפר בטופוגרפיה של שכבות הנפש תוך שהוא מביט לאמת של התקופה בעיניים.

3. המאמנים – חופשיים ממחיר הסטיגמה של טיפול נפשי, קואוצ׳רים טובים מציעים גוף ידע ופרקטיקה שיש להם המון מה לתרום בה. למי ששרד את הגל האופנתי של האימון יש מקום חשוב וערך מוסף. משימתיות, שכל ישר, מיידיות, תוצאתיות– כל אלה יתרונות שהפסיכולוגיה הקלינית עדיין מתכחשת אליהם, לעיתים אף מזלזלת בהם, תוך שימוש ברציונל של העמקה ואחריות מקצועיים. כך מתרחשת, כמעט בלתי מורגשת, כמו צפרדע שמתבשלת באדישות למרק, ההתחפרות העקבית וההרסנית: ככל שהאימון בישראל מתבסס והולך, כך מעמיקה הפסיכולוגיה הקלינית בארץ את אחיזתה הנואשת בנכסי צאן ברזל. בעולם המערבי, למשל, מתפרסמות אין סוף כתבות לקהל הרחב על מבחן הרורשאך, רק בישראל מוגבל הפרסום הציבורי לפסיכולוגים בלבד. בהיעדר אלטרנטיבה יישומית, המקצוע מנכס מאפיינים אומניפוטנטיים, חשאיים, כוחניים.

4. הפסיכותרפיה האלטרנטיבית – כל מי שמזמין היום פגישה עם רפלקסולוג, מתקשר או הילר, יודע שלסשן תתלווה שיחת נפש עמוקה. זה שונה מ״העידן החדש״ של סוף המילניום, אז נשתמרה עדיין יראה מהסמכות הפסיכולוגית. אפשר לנחור בבוז כמה שרוצים על טיפולי הפלצבו שמוענקים על ידי אנשים המצוידים באינטואיציות במקום תעודות, אבל הציבור מצביע ברגליים. יש קבוצות של פסיכולוגים שנאבקות, שנותנות תחרות, שעומלות על פיתוח שיטות חדשות ומבוססות מחקר. אבל הרוב ממש לא.

פסיכולוגים טוענים, ובצדק, שתהליך ההתמחות מוסיף ללימודים 4 שנים עם משכורת רעב.

זה ממש נכון, אבל האם ההתמחות (במבנה הנוכחי שלה), וההדרכות שמלוות אותה, באמת מיטיבות כל כך עם ״איכות המוצר"?

מה עתיד הפסיכולוגיה הקלינית ?

קיימת כיום חרדה עצומה, מציאותית, באשר לעתיד האומנות הקלינית.

נחי אלון, פסיכולוג קליני כבר 40 שנה, מתאר במאמר מבריק ב״הארץ״ את חולשתה של הפסיכולוגיה הקלינית.

המקצוע מאותגר, לא על ידי הרפורמה לבריאות הנפש, אלא על ידי כוחות פנימיים שמתקשים לקבל שינוי ונאחזים שוב ושוב ברגעי האמת בקרנות המזבח.

כשלאקאן הקשה לגבי "כלל המפגש בן 50 הדקות", ארנסט ג'ונס קטע את הרצאתו וזרק אותו מהאולם (ומה-IPA – איגוד הפסיכואנליזהה הבינלאומי). מה האסוציאציה של רובנו על שיטתו של הגאון הצרפתי הזה? רבים פוערים מבט סקרני באשר לחוויית הפגישה הטיפולית שנקטעת לפעמים לפני 50 הדקות.  זה מה שזוכרים ללאקאן – את נקודת האומץ שלו לערער מוסכמות. כמו חוק הפסיכולוגים שחוקק בסוף שנות ה-70, גם כלל 50 הדקות התבסס איכשהו לאורך הדרך והפך מבלי דעת לאמת יצוקה, כזו שלא ניתן לערער בה, שהייתה שם מאז ומעולם.

מארשה לינהן אומרת, בשיא הטבעיות ובלי למצמץ, שיש משהו מנוכר ולא מקצועי במפגשים שבועיים מבלי שתשולבנה ביניהם שיחות אימון טלפוניות. יש שני מחקרים יפים שמראים שאין הבדל בין מספר הדקות שמשקיע מטפל DBT בשיחות טלפון עם מטופלים, בהשוואה למטפל ב- Usual Practice. אין הבדל. ובכל זאת, אחד הגורמים שמרתיעים מטפלים לעבוד בשיטת DBT זה המחויבות לשיחות מעבר למפגשים. הנה, שינוי והתנגדות לשינוי.

יש עוד מלא דוגמאות לתהליכים דומים בהיסטוריה של הפסיכותרפיה, דרמטיים פחות ודרמטיים יותר.

למעשה, השקט בפוליטיקה של הפסיכולוגיה מעולם לא זרח כפועל יוצא של תקופת התאגדות והתגבשות, אלא תמיד כתוצר לוואי של התנגדות כבדה לשינוי, שעל אף מחיריה, היא מקבעת פעם אחר פעם את הסטטוס קוו.

בימים אלה אין חזון נפרץ. שינוי קהילתי כזה דורש אומץ רב מדי ומנהיגות.

מנהיגות מגייסת את חבריה להתחדשות ולעשיית הטוב, לא להדרה של קבוצות ״הם״ כדי לחזק את ה״אנחנו״.

במצב כזה מהתלת קבוצה קטנה של פסיכולוגים במאות פסיכולוגים ופסיכולוגיות צעירים, הסבורים באמת ובתמים כי בתחום הפסיכותרפיה יש איכות של פסיכולוגים קליניים ואיכות של כל המקצועות האחרים.

איתן טמיר

פסיכותרפיה דינאמית, תמיכתית והבעתית, מוגבלת זמן של לובורסקי

 

לסטר לובורסקי, עובד באוניברסיטה של פנסילבניה, פיתח מתודה "מוגבלת זמן, מודרכת, דינאמית, תמיכתית והבעתית (SE)."

תרפיה זו מתחלקת לשני סוגים, ארוכת טווח (שאינה מוגבלת בזמן) וקצרת טווח. כאן נעסוק בטכניקה קצרת הטווח של לובורסקי.

המתודה מבוססת על טכניקה קלאסית של פסיכותרפיה, כפי שתואר ראשית על ידי פרויד.

המונח "תמיכתית" מתאר את הטכניקות המיועדות לשמור את המטופל ברמה כזאת או אחרת של תפקוד, בעוד ש"הבעתית" (אקספרסיבית) מתייחס לטכניקה אשר חוקרת את קשייו של המטופל ומקדמת הגעה לתובנות. סוגים מסויימים של טיפול זה מוכוונים לטפל באנשים המכורים לסמים (עד 24 פגישות) ולאנשים הסובלים מדיכאון (עד 16 פגישות).

לובורסקי ומרק מדווחים כי תרפיה זו יכולה לסייע למגוון רחב של מטופלים, מכיוון שאם המטופל נמצא ברמת תפקוד נמוכה יחסית, המטפל יכול להשתמש יותר בטכניקות של תמיכה מאשר של הבעה. ישנם גם יוצאים מן הכלל לכך: מטופלים בעלי דחפים אובדניים אשר סובלים מבעיות של תלותיות וקשיי פרידה, אנשים בעלי אישיות גבולית ואנשים פסיכוטיים, אנשים בעלי אישיות אנטי סוציאלית, ומטופלים בעלי הפרעות אישיות אשר נדרשים לטיפול ארוך טווח, במיוחד מטופלים עם הפרעות מציר 1.

טכניקה זו נמשכת לרוב בין 16 ל-25 פגישות. המטרות של הטיפול נקבעות בפגישות הראשונות, ומוגדרות בעזרת המטופל. המטרות קשורות לבעיה עליה רוצה המטופל לעבוד. בנוסף, המטרות יכולות להיות מוגדרות גם במושגים אותם רואה המטפל כמקור הבעיות של המטופל. מקור הבעיות של המטופל, לפי שיטה זו, קשור לדפוסי מערכות יחסים בין אישיות בעבר, אשר מובילות לקשיים במערכות יחסים בין אישיות בהווה. בשיטה משתמשים בטכניקה הדומה לטכניקת ההעברה של פרויד הנקראת CCRT (core Conflictual Relationship Theme), אך בהגדרת טכניקת העברה זו המטפל מקשיב לשלושה מוקדים בסיפורו של המטופל: המשאלות של המטופל מהאדם האחר, הציפיות לתגובה מן האחר, ותגובת המטופל לאחר.

הטכניקות העיקריות בטיפול זה הינן: פיתוח רגישות על מנת לאפשר למטופל ליצור ברית טיפולית מסייעת. הגדרת מערכות יחסים ותגובה למערכות יחסים עיקריות של המטופל. תגובה לכל אחד מסוגי מערכות היחסים, דבר זה כולל הדגשה בפני המטופל של מערכות יחסים עם המטפל, מערכות יחסים מן העבר ומערכות יחסים מן ההווה. בנוסף, יש להבין היכן הסמפטום צף ומתאים עצמו לדפוס חוזר ולהגיב לכך. יש להגיב ולהבין חששות הקשורים להתגייסות לטיפול ולאחר מכן לפרידה מהמטפל. על כן על המטפל להזכיר מדי פעם את אורכו של הטיפול וכמו כן לעבד יחד עם המטופל את משמעות סיום הטיפול, דבר אשר לרוב אינו מקובל בטיפול קצר מועד.

המטופל יכול לבחור איזה סוג של קשר עם המטפל, הוא היה רוצה, אם בכלל, לאחר סיום הטיפול (פגישת מעקב, שיחת טלפון או מכתב עדכון למטפל על התקדמותו של המטופל). על תגובות המטפל להיות מותאמות להתקדמות המטופל. לזהות את צרכיו של המטופל לבחון את את מערכות יחסים במושגים של העברה. להציג את הסימפטומים כניסיון להתמודדות עם הבעיה. לשקף רגעים של העברה נגדית. התערבויות צריכות להיות מתוזמנות בהתאם לאורך הטיפול ומוגבלות ברמת מורכבותן ואורכן. כמו כן, התאמת המטופל למסר של המטפל הינה שיטה טובה לנבא את ההצלחה הטיפולית.

מקור – http://masterpsicoterapia.com/wp-content/uploads/2014/04/Documento-8.pdf

פסיכותרפיה דינאמית מוגבלת זמן של סטרופ

האנס סטרופ פיתח את טכניקת "פסיכותרפיה דינאמית מוגבלת זמן" בוואנדרבליט. הטכניקה שלו מבוססת על מחקרים רבים שלו אשר בדקו מה הופך פסיכותרפיה למוצלחת. סטרופ מסביר כי הטכניקה שלו מתיימרת להיות אינטגרציה של פסיכואנליזה קלאסית ובין-אישית, תיאורטית ומעשית. המתודה שלו חוקרת יחסי אובייקט מופנמים כפי שהם מוצגים במערכת היחסים עם המטפל.

המטופלים המתאימים לטיפול בשיטה זו הינם כאלו אשר הפנמת יחסי האובייקט שלהם כוללת: 1. תמות בין אישיות קוהרנטיות וניתנות לזיהוי ולבידוד. 2.  הערכה של ההבדל בין העצמי לאחר ו-3. יכולת לדאגה ושלמות בתוך מערכות יחסים. מטופלים אשר לא יתאימו לשיטה זו כוללים חולים פסיכוטיים – אשר להם יחסי אובייקט לא מאורגנים, ומטופלים אשר אין להם רצון ללמוד על מערכות היחסים הבין אישיות שלהם. מעבר לכך אין הגדרות נוספות ליכולים להיתרם מטיפול זה.

הטכניקה חותרת לשלושה עקרונות עיקריים: פיתוח סביבה בטוחה בה יוכל המטופל להציג מערכות יחסים דיספונקציונליות שלו. אפשור לדפוסים אלו לצאת החוצה. סיוע למטופל בהסתכלות על מה הוא חוזר בהווה, וסיוע למטופל בבחינת העומד מאחורי הדפוסים הדיספונקציונאליים שלו.

הדרך העיקרית להתחיל להשיג את המטרות הללו היא להסתכל מקרוב על מערכת היחסים של המטפל-מטופל. לא נקבע מראש מספר מוגדר של פגישות, אך תאריך סיום יכול להיקבע כשמתקרבים לסיום הטיפול. המטרה העיקרית של הטיפול היא לשפר תפקודים בינאישיים, על ידי למידה של התפקוד הבינאישי של המטופל. כמו כן נעשה שימוש במושג "מעגל דפוסים לא סתגלתניים" (CMP). מושג זה מתקשר לדפוסים החוזרים של מערכות יחסים והשלכותיהם.

למעגל הדפוסים הלא סתגלתניים מספר מרכיבים: 1. מעשים של אחד כלפי אחרים. 2. ציפיות לתגובותיהם של אחרים. 3. מעשים של אחרים כלפי האחד. 4. מעשים של אדם כלפי עצמו.

כשהטיפול מתחיל, מזהים דפוס בין אישי לא סתגלתני עיקרי. וכך, בכל פגישה טיפולית מזהה המטפל תמה הקשורה למיקוד זה. תמה זו מוצגת דרך הקשר של המטפל-מטופל. המטפל יכול להבהיר ולפרש קונפליקטים במערכות יחסים בין אישיות הקורים מחוץ לחדר הטיפולים. המטפל חוקר את כל המרכיבים של מערכות יחסים בין אישיות הקשורים אליו, ומחפש דרכים להתייחס אליהן בחדר הטיפולים. צורת ההתייחסות של המטפל בשיטה זו הינה מרוחקת כמעה ואנליטית, כשהגישה העיקרית היא של חקירה ולא של חינוך. המטפל יציע פרשנויות בהתאם ליכולתו של המטופל להפנימן.

טיפול זה חוקר בראשיתו מערכות יחסים של ה"כאן ועכשיו" בצורה זהירה, וקישורים לעבר אינם נעשים עד שהמטופל מבין ומקבל את השיטה. שנית, המטפל מחפש דפוסים דומים במערכות יחסים אחרות של המטופל. שלישית, המטפל והמטופל מתחקים אחר מקורותיהם של הדפוסים הבין אישיים. לסיום, פרשנות מלאה נעשית רק אחרי שהמטופל יוצר קישור עבר-הווה בעצמו, ללא עזרת המטפל.

 

מקור – http://masterpsicoterapia.com/wp-content/uploads/2014/04/Documento-8.pdf

טיפול קצר מועד בהעלאת חרדה של סיפנאוס

טיפול קצר מועד מעורר חרדה בגישה של סיפנאוס

פיטר סיפנאוס עבד בבית החולים "בית ישראל" שבבוסטון, שם פיתח שיטת טיפול קצר מועד המתבצעת באמצעות העלאת חרדה. 

שם הטכניקה הטיפולית, טיפול באמצעות העלאת חרדה, נובע מכך שבמקום לעבוד תחילה על הבנה ופענוח הדרגתיים של מנגנוני ההגנה שמביא המטופל, המטפל נכנס 'ראש בקיר' ופונה ישירות וללא היסוס לפרשנות הקונפליקט המרכזי.

תהליך מהיר זה מקצר ומדלג על כמה שלבים מבססי אמון בטיפול דינמי מסורתי, מה שמעלה באופן טבעי את רמת החרדה של המטופל.

סיפנאוס טיפל במגוון רחב של מטופלים, שהתמודדו עם שלל הפרעות ובעיות נפשיות: התקפי חרדה, דיכאון, חרדה, סימפטומים אובססיביים-קומפולסיביים קלים וסימפטומים גופניים (סומאטיים).

כמו כן, שיטתו הקלינית התאימה גם עבור מטופלים המתמודדים עם בעיות במערכות יחסים בין-אישיות (מערכות יחסים רומנטיות או עם קשיים קבועים עם מסגרות ודמויות סמכות).

מי מתאים לטיפול של סיפנאוס?

לסיפנאוס מספר קריטריונים על מנת לבדוק את התאמתו של המטופל לטיפול, ביניהם: תלונה עיקרית יחידה וברורה, ראיות למערכות יחסים משמעותיות בחייו של המטופל – דבר שיכול להצביע על יצירת קשר טוב ובעל מעורבות רגשית עם המטפל, גמישות בראיון הקבלה – יכולת אינטרוספקטיבית ומנעד רגשי רחב, אינטליגנציה מעל הממוצע ותחכום פסיכולוגי, מוטיבציה לשינוי אמיתי ולא רק להקלה בסימפטומים. משך וחומרת הסימפטום אינם נבחנים כחלק מהתאמת המטופל לטיפול.

בנוסף, סיפנאוס טען כי תסביך אדיפאלי שאינו פתור וקשיים הקשורים לפרידה ואובדן מגיבים היטב לטיפול זה. 

הוא מצא כי השיטה מתאימה לאנשים בעלי מבנה אגו חזק ובעלי רגשות חיוביים כלפי שני ההורים. במטופלים חרדים עם קשיים הקשורים לפרידות מוקדמות, אמביוולנטיים או פסיביים מבחינה אישיותית ממליץ סיפנאוס על פסיכותרפיה פסיכודינמית ארוכת טווח.

לפני שהטיפול עצמו מתחיל, המטפל והמטופל מסכימים יחדיו על הגדרה פסיכואנליטית של הבעיה עמה מתמודד המטופל, כאשר בעיה זו תהיה מוקד הטיפול.

למעשה, הקריטריון להצלחה ולסיום הטיפול מוסכם כבר עם סיום המפגש הראשון.

כמה זמן נמשך הטיפול?

אין תאריך סיום או מספר מוגדר של מפגשים, אלא, המטופל מקבל טווח זמן קצר אך גמיש כהערכה למשך הטיפול. כ-90% מהטיפולים של סיפנאוס נמשכים בין 12 ל-16 פגישות. 10% נמשכים 16 עד 20 פגישות, ואין כאלו אשר נמשכים מעל 20 פגישות טיפוליות.

 

הטכניקה הטיפולית

הטכניקה הטיפולית של סיפנאוס כוללת מספר פרמטרים:

  • המטפל אקטיבי מאוד
  • שני הצדדים מתמידים בהתמקדות בבעיה.
  • הברית הטיפולית חשובה מאוד, עד קריטית, בסוג זה של טיפול – משמע תחושה של עבודה משותפת וביסוס יחסי עבודה מעודדי התפתחות, לצד אמון וקשר רגשי קרוב. 
  • רגשות ההעברה החיוביים משמשים בתחילת התהליך הטיפולי
  • המטופל מעומת בשלב מוקדם בטיפול עם רגשות המעלים בו חרדה.
  • פרשנויות מקושרות גם לעבר וגם להווה
  • נעשה שימוש תכוף בטכניקות לפתרון בעיות עם המטופל.
  • לעתים המטפל מדגים למטופל כיצד להתמודד עם בעיותיו בצורה סתגלתנית יותר. 

קונפרונטציה

ישנו עימות (קונפרונטציה) ברגעי התנגדות. וכן ישנה הימנעות מכל נושא פרה-אדיפאלי – חומרים מהעבר בטרם היות המטופל בגיל 4 – אשר נתפסים כהימנעות מן החרדה המועלת על ידי פרשנויות המטפל.

החלק הראשון של הטיפול מתמקד בהעלאת המודעות לקונפליקט המרכזי.

סיפנאוס רואה עצמו כמורה המדריך את המטופל בנוגע לעצמו ומלמד אותו מנגנוני התמודדות חדשים.

התנגדויות

לעתים קרובות, בהתאם לתפיסה הפסיכואנליטית של שימוש בהעברה ובהעברה נגדית ככלי מרכזי לשינוי, יפרש המטפל את רגשותיו של המטופל כלפיו כמתייחסים באופן לא מודע גם לאחרים משמעותיים בעברו של המטופל.

כאשר קיימת התנגדות, כלומר התייחסות מעכבת של המטופל כלפי התהליך, המטפל של סיפנאוס הופך אף אקטיבי יותר, כאשר הוא יוצא מנקודת הנחה שההתנגדות קשורה ישירות או בעקיפין לנושאים של העברה.

 

סיפנאוס מציין כי כתיבת הערות חשובה במהלך הטיפול על מנת שהמטפל יוכל לחזור על דבריו של המטופל.

סיפנאוס מציין כי הוא מאמין במתן חיזוק חיובי למטופל על התקדמותו מכיוון שמהלך כזה מאפשר למטופל להפנים ביעילות רבה יותר את התובנות החדשות שרכש. 

סיום הטיפול מגיע כאשר חל שינוי בהתנהגות המטופל, או שימוש סתגלתני יותר בטיפול בבעיות.

 

 

 

מקור – http://masterpsicoterapia.com/wp-content/uploads/2014/04/Documento-8.pdf

פסיכותרפיה מוגבלת זמן של מאן

ג'יימס מאן, העובד בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת בוסטון, פיתח טכניקת טיפול הנקראת "פסיכותרפיה מוגבלת זמן" (T-LP).

הטכניקה שלו דומה בסגנונה לתיאוריית יחסי האובייקט ולפסיכולוגית העצמי, יותר מאשר לאנליזה הקלאסית, וזאת בדרך בה הוא מסתכל על תהליכי ספרציה-אינדיבידואציה (היפרדות והשגת עצמאות), בעיות פרה-אדיפליות וקשר מטפל-מטופל. מאן עובד בדומה לשיטה האקסיסטנציאליסטית, כשעוזר למטופל לפתח הערכה עצמית ויכולת לסמוך על עצמו, חלקית דרך הגבלת זמן הטיפול הנקבעת מראש.

מאן מאמין כי בעיותיו של המטופל קשורות לבעיות בינלאומיות של פסיביות, תלות והערכה עצמית הנובעות מתקופת חיים בה הילד נדרש להיפרד מאמו. בכך הוא עובד על סיכום פרק זה בחייו של המטופל במשך הטיפול המוגדר מראש.

מאן מספר כי סוגים רבים יותר של מטופלים יכולים להיעזר בשיטה זו, מאשר חשב תחילה. יחד עם זאת, ישנם שני קריטריונים של התאמה לשיטת הטיפול: הראשון הוא מידה מספקת של חזקת האגו. השני הוא "יכולת להתערבות יעילה ומהירה והתנתקות מהירה דומה – ממד של היכולת לשאת אובדן". המטפל מעריך את היכולת של המטופל לשאת אובדן (פרידה מהמטפל) כבר במפגש הראשון, כאשר משוחחים על יכולתו של המטופל לשאת פרידות מניסיון העבר שלו. מאן כולל בקבוצת המטופלים המקובלים על שיטה זו, מטופלים עם תסביך אדיפאלי או פרה-אדיפאלי. קטגוריות של מטופלים אשר בהם לא יטפל בשיטה זו הינה אנשים הסובלים מסוגים שונים של הפרעה אובססיבית קומפולסיבית, סכיזופרניה, הפרעת מצב רוח בי-פולארית והפרעות אישיות כגון אישיות גבולית וכדומה.

מאן מגביל את הטיפולים לעד 12 פגישות. המיקוד הוא בבעיה העיקרית המשפיעה על ההערכה העצמית והקונפליקט החבוי של המטופל. הוא מסתכל על אמפטיה כמרכיב טיפולי חשוב, בדומה לקוהוט, ורואה את מרכיב הזמן בתרפיה שלו כמקביל להתפתחות לפי שלבי הספרציה-אינדיווידואציה. המיקוד העיקרי של מאן הוא בעיקר בבעיות יום יומיות יותר מאשר קונפליקט אינטרא-פסיכי (תוך נפשי), בשונה מרוב הטכניקות של טיפול קצר מועד.

מאן משתמש בטכניקות של שיקוף על ידי חזרה על מילותיו של המטופל. דבר זה עוזר ליצור קשר בינו לבין המטופל. הוא מתייחס להגנותיו של המטופל בזהירות רבה. הוא מבין ואמפטי מאוד להגנותיו של המטופל ולפונקציות אותן הן משרתות, ובו זמנית מסייע למטופל בעדינות ליצור הקשרים בין העבר להווה. בפגישה החמישית הוא מתחיל להפריד את עצמו מן המטופל על ידי אימות המטופל עם הצורך שלו לתלות במטפל. בנקודה זו, הוא מאמת את המטופל בצורך לרצות אותו ומעודד את המטופל להיות נאמן לעצמו ולצרכיו. יחד עם זאת, המטופל נעשה מודע לנפרדותו מהאחר ומרגיש את האובדן הקשור בשלב זה של הטיפול.

מאן מגדיר את שלב סיום הטיפול כשלב חשוב בטיפול בו מסייעים למטופל בתהליך הפרידה. נושאים של עצב, אבל וכעס צריכים להיחקר לשיטתו באופן אקטיבי. הסגנון של מאן מוכר כסגנון עדין כמו יחסה של אם לבנה, מאן משתמש בחקירה יותר מאשר בחינוך המטופל. המרכיב המרפא לפי מאן הוא תחושת שליטה בקשיים של פרידה.

מקור – http://masterpsicoterapia.com/wp-content/uploads/2014/04/Documento-8.pdf

דילוג לתוכן