האם דיבור עצמי חיובי עוזר להרגיש יותר טוב?

 

שימוש יעיל בדיבור עצמי חיובי יכול לסייע פסיכולוגית, סוג של טיפול עצמי.

דיבור פנימי המתבסס על חשיבה חיובית עוזר לווסת רגשות ומחשבות ולהתארגן מנטלית. הוא עוזר להעלות ביטחון עצמי, משפר קואורדינציה ושליטה במוטוריקה עדינה, מיטיב עם ההערכה העצמית, מפחית מתח, משפר את המיקוד ועוזר להשיג ביצועים טובים יותר גם במצבים מאתגרים שדורשים סיבולת ועמידות גבוהה (כמו לסיים ריצה ארוכה).

היופי הוא יישום טכניקה כזאת יכול להיעשות בכל זמן, כמעט בכל מקום. גם במצבים שליליים, ויש הרבה כאלה בחיים, שימוש בדיבור עצמי חיובי מעניק פרספקטיבה, מזכיר לנו את הארעיות של כל סיטואציה ולפעמים עוזר להסכים שכל עכבה לטובה.

עם השגרה והתרגול, ההצהרות החיוביות הופכות לחלק מהשיח הפנימי יותר וכך מושרשים יותר בחיי היומיום. אנשים ששולטים בדיבור העצמי ומכוונים אותו לכיוונים חיוביים נחשבים בטוחים יותר, בעלי מוטיבציה ופרודוקטיביים יותר. 

אבל דיבור עצמי הוא משהו שאנחנו עושים באופן טבעי מהרגע שהתעוררנו, גם בלי להתעכב על זה.

אנשים הופכים מודעים יותר לכך שדיבור עצמי חיובי הוא כלי רב עוצמה להגברת הביטחון העצמי  ולריסון רגשות שליליים.

אדם יכול להשתמש בדיבור חיובי כדי לחשוב באופטימיות, לעודד את עצמו ולהגביר מוטיבציה. זיהוי דיבור שלילי הוא הצעד הראשון לעבר חשיבה חיובית יותר. תקשורת האדם עם עצמו היא תהליך קוגניטיבי טבעי.

אנשים עשויים לעסוק יותר בדיבור עצמי נוכח מהמורות או אתגרים, והוא נעשה בשקט או בקול, ויכול להיות חיובי או שלילי. דיבור חיובי יכול לסייע להסתכל על חצי הכוס המלאה ולשים דברים בפרופורציות, לדוגמא ״אני באמת שמח בשביל עצמי״, ״מצבי טוב״ או ״זה לא מצוין, אבל זה יכול היה להיות גרוע יותר״.

 

השלכות של דיבור פנימי שלילי

דיבור עצמי שלילי גורם לנו להרגיש רע עם עצמנו ובכלל עם החיים. 

כאשר הוא מופיע יחד עם מחשבות שליליות חוזרות לאורך זמן, מדובר בתמרור אזהרה וחשוב לבדוק האם קיימים תסמינים של חרדה, דיכאון או OCD.

אנשים עשויים לעסוק בדיבור שלילי כשהם חווים חרדה או חוסר ביטחון או כשהם במצב של ספק עצמי. דיבור שלילי יכול להזיק להערכה העצמית ואף להוביל למעגל קסמים של נבואה שמגשימה את עצמה. למשל, מי שאומר לעצמו שוב ושוב שלא יצליח במשימה מאתגרת, ייטה כנראה להתאמץ פחות. אחר כך, כשהוא באמת נכשל, מתוקפות המחשבות השליליות המקוריות ומונצחות.

לשמחתנו יש תקווה –

מחקר שפורסם לפני כמה שנים מלמד כי ניתן להשתמש בדיבור חיובי כדי לנטרל מחשבות שליליות חוזרות, שהן אגב גורם סיכון לחומרה, ל״עקשנות״ ולהישנות של דיכאון וחרדה (Spinhoven et al, 2018).

איך הופכים דיבור פנימי שלילי לחיובי?

ההבחנה בדיבור שלילי ושינויו לפני שהוא משתלט יכולים לעזור לחשוב באופן חיובי יותר ולשנות התנהגויות.

דיבור שלילי (או חיובי) הופך להרגל שאנשים יכולים לשנות, והשלב הראשון בשינוי הוא זיהוי שלו בזמן אמת.

תרגיל:

נסו לזהות איך אתם מדברים לעצמכם הבצב בו אתם עומדים מול אתגר. כתבו דוגמאות של מחשבות אוטומטיות המאפיינות דיבור שלילי. לאחר מכן חשבו ורשמו היגדים חיוביים יותר שתוכלו לאמץ בסיטואציות מאתגרות בעתיד.

והנה כמה דוגמאות להפיכת דיבור שלילי לחיובי:

  • זה קשה מדי לעומת זה נשמע מאתגר.
  • אני לא יכול לעשות את זה לעומת אני אתן כל מה שיש.
  • אני לא יודע כלום לעומת אני רוצה ללמוד. 
  • אני תמיד מפשל לעומת אם אפשל, אלמד מכך.
  • תמיד הייתי ככה לעומת אני פתוח לשינוי.
  • החיים שלי נוראיים לעומת אני בר-מזל – החיים שלי יכלו להיות רעים יותר.
  • אף אחד לא אוהב אותי לעומת אני אוהב את עצמי.

 

לבסוף, אם הדיבור השלילי משפיע לרעה על הבריאות הנפשית, חשוב לדבר עם מטפל/ת.

ניתן גם לפנות אלינו למכון טמיר, לשיחת הכוונה בה נמליץ על טיפול אישי או קבוצתי שמיועד לתת מענה לדיבור השלילי.

דיבור עצמי חיובי בשירות הטיפול הנפשי

דיבור עצמי חיובי יכול להביא תועלת של ממש לבריאות הנפשית.  למשל, מחקר איראני מ-2020 הציע שדיבור עצמי משפיע על התמודדות של אנשים עם חרדה במהלך תקופת הקורונה –  משתתפים שדיווחו על שימוש בדיבור חיובי חוו פחות חרדה ממוות ופחות תסמינים של הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית (Sadri Damirchi et al, 2020) המחקר מצא גם שאנשים שעסקו בדיבור עצמי חיובי פיתחו אסטרטגיות אקטיביות יותר בהתמודדתם עם רגשות קשים ולחץ נפשי. 

 

דיבור עצמי חיובי בשירות ביצועים אישיים

מחקר מ-2019 מצא שכשסטודנטים מדקלמים הצהרות שיש בהן אישור עצמי לפני שהם נושאים נאומים או מעבירים פרזנטציה, הם חווים פחות חרדת ביצוע מסטודנטים שלא עושים זאת. לאתלטים וספורטאים, דיבור חיובי עשוי להעניק מוטיבציה ולסייע לשפר ביצועים טכניים. 

מחקר אחר מצא שדיבור חיובי יכול לעזור לאתלטים להמשיך בפעילותם וליהנות ממנה.

זאת ועוד, מחקרים מצביעים על כך שהאופן בו אנשים פונים לעצמם משפיע על ההרגשה שלהם.  למשל, לפי מחקר מ-2014 השימוש בשמות גוף שאינם גוף ראשון, למשל ״אתה״ ושמו של האדם במקום ״אני״, עוזר לווסת מחשבות, רגשות והתנהגות במצבים חברתיים מעוררי חרדה.

מחקר מאוחר יותר תומך בשערה הזו –  שימוש בגוף שני בדיבור חיובי משפר את זמני הביצוע והתוצאות בספורט שדורש סיבולת. 

דיבור עצמי חיובי עבור בני נוער וילדים

להלן שש אסטרטגיות שימושיות, באמצעותן יכולים מחנכים והורים ללמד ולתרגל דיבור עצמי חיובי עם ילדים ומתבגרים:

  1. תנו בעצמכם מודלינג של דיבור עצמי חיובי, כך תתאפשר למידת עיצוב קוגניטיבי. 
  2. צרו והציגו רשימה של הצהרות חיוביות שמדגימות דיבור עצמי.
  3. פתחו דיון על היתרונות של דיבור עצמי חיובי.
  4. שלבו יצירה כדי להמחיש את העניין.
  5. תרגלו שינוי מחשבות שליליות למחשבות יותר חיוביות.
  6. דברו על אתגרים ומצבים בחיים האמיתיים בהם חשיבה חיובית יכולה לסייע. 

 

מקורות:

 

A. Morin, in Encyclopedia of Human Behavior (Second Edition), 2012 Asymmetry Between Positive and Negative Self-verbalizations

Sadri Damirchi, E., Mojarrad, A., Pireinaladin, S., & Grjibovski, A. M. (2020). The Role of Self-Talk in Predicting Death Anxiety, Obsessive-Compulsive Disorder, and Coping Strategies in the Face of Coronavirus Disease (COVID-19). Iranian journal of psychiatry, 15(3), 182–188. https://doi.org/10.18502/ijps.v15i3.3810

Philip Spinhoven, Albert M. van Hemert, Brenda W. Penninx (2018). Repetitive negative thinking as a predictor of depression and anxiety: A longitudinal cohort study. Journal of Affective Disorders, Volume 241, Pages 216-225, https://doi.org/10.1016/j.jad.2018.08.037

CBT כטיפול מאריך חיים? בריאות עד 120… מחקר

 

CBT, או טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, הוא סוג נפוץ של פסיכותרפיה, בו אנו משתמשים לטובת מטופלים רבים במכון טמיר. 

אשר לרוב משמש לטפל בהפרעות נפשיות. הטיפול כולל שיחה עם המטפל על הרגשות, הרגשות וההתנהגויות של המטופל, כאשר ביחד הם מזהים תהליכי חשיבה שליליים ועובדים על מנת לשנות אותם.

טיפול קוגניטיבי התנהגותי יעיל מאוד להרבה סוגים של קשיים נפשיים, זה כבר בדוק ומוכח, אבל עכשיו פורסם מחקר שמבשר על הפתעה מבטיחה מכיוון לא צפוי:

חוקרים שבדיים מצאו שמעבר לערך התרפויטי של CBT הטיפול אף עשוי להאריך חיים. 

במחקר נבחרו 46 משתתפים שאובחנו כסובלים מהפרעת חרדה חברתית. במסגרת המחקר עברו המשתתפים 9 שבועות של טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, שבמהלכו הם נמנעו משימוש בתרופות פסיכיאטריותו התבקשו לשמר את הרגלי הפעילות הגופנית הרגילות שלהם משך לאורך כל תקופת הניסוי. 

בתחילת המחקר ובסיומו נלקחו מן המשתתפים דגימות דם. 

כפי שחזו החוקרים, רמות החרדה של המטופלים פתחו בעקבות הטיפול, אולם להפתעתם הם גילו גם פעילות מוגברת של טלומראז בדם. 

 

בואו נבין רגע במה מדובר ונדבר על שני מושגים חשובים בגנטיקה:

  • טלומר (Telomere) הוא מבנה נפרד בדנ״א שלנו, שקשור להזדקנות, שכן הטלומרים מתקצרים מעט בכל פעם שתאים מחלקים את עצמם. 
  • טלומראז (Telomerase) הוא אנזים שמאט את התהליך הזה ומקדם אריכות ימים, באופן יעיל ומוכח. 

טווח הזמן של המחקר היה אמנם קצר מכדי לראות שינויים באורך הטלומרים, אך פעילות הטלומראז מעידה על דחיפה לכיוון אריכות ימים על ידי האטת התקצרות הטלומרים. 

החוקרים מתכוונים להמשיך ולחקור את הקשר שבין CBT להאטת הזדקנות, אך בעוד שכיום רק 45% מהסובלים מהפרעות חרדה ומצב רוח פונים לטיפול זה – תוצאות המחקר, המוסיפות נדבך נוסף על היעילות הידועה של הטיפול, עשויות לדחוף חולים נוספים לבחור בו. 

 

 

כתיבה:

איתן טמיר, MA, ראש מכון טמיר

 

מקור:

Månsson, K.N.T., Lindqvist, D., Yang, L.L. et al. Improvement in indices of cellular protection after psychological treatment for social anxiety disorder. Transl Psychiatry 9, 340 (2019) doi:10.1038/s41398-019-0668-2

13 מחקרים על PTSD: מאמרים עדכניים בחזית המחקר

 

זריקות נמצאו יעילות להפחתת תסמיני PTSD אצל בוגרי צבא

חידוש מבטיח בתחום הטיפול ה-PTSD:

מחקר חדש מלמד כי מתן זריקות המשמשות בדרך כלל לטיפול בכאבים ובהרפס עשוי להיות יעיל כטיפול בלוחמים שסובלים מהפרעת דחק פוסט-טראומטית.
החוקרים מצאו ראיות מובהקות סטטיסטית לכך שהזריקות מקלות על הסימפטומים של פוסט טראומה כרונית.

ספציפית, הטיפול עושה שימוש בסדרת זריקות, שתפקידן לחסום תאי גנגליון.

הזריקה מוחדרת לבסיס צווארו של המטופל כדי לחסום סיגנלים במערכת העצבים המרכזית.

למעשה, הזריקות הללו אינן חדשות – הן שימשו לאורך עשרות שנים לטיפול בכאבים כרוניים ומאז שנות התשעים תיעדו חוקרים מקרים בהם טופלו תסמיני PTSD באמצעותן.

הניסוי הנוכחי כלל אוכלוסיה של 108 חיילים שהשתתפו במחקר, כמעט כולם גברים.
רוב המשתתפים קיבלו את הטיפול בפועל בצוואר, בתחילת הניסוי ושוב כעבור שבועיים. תוצאות השינוי הושוו לתוצאות בקרב משתתפי קבוצת ביקורת שטופלו בזריקת פלצבו. נבדקי הקבוצה שקיבלו את הטיפול עם החומר הפעיל הראו שיפור משמעותי מבחינה קלינית במשתנים קליניים כמו דיכאון, חרדה, כאב ותפקוד גופני ונפשי.

הדיווח על המחקר מתוך אתר וול סטריט ג'ורנל:

https://www.wsj.com/articles/injections-found-to-successfully-treat-ptsd-symptoms-in-veterans-11573056000

 

הפרעות רגשיות מלוות בפגיעה ב׳חומר הלבן׳ במוח

מחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת  Neuroimage מציע כי פגיעה במיאלין, החומר הלבן במוח, עשוי להוות סמן להפרעות מצב רוח רבות.

במחקר נבחנו 37 מחקרי הדמיה מוחית שבחנו מטופלים עם דיכאון, הפרעה דו קוטבית והפרעות חרדה ונמצא כי הפרעות אלו חולקות דפוס דומה של פגיעה בחומר הלבן במוח.

החומר הלבן במוח והקשר שלו להפרעת דחק פוסט טראטמטית

 

החומר הלבן הוא כינוי לרקמה המורכבת ברובה מאקסונים – זרועות התקשורת של תאי עצב אשר משמשים להעברת מידע במערכת העצבים המרכזית. כך, מדידה של החומר הלבן מאפשרת התבוננות והבנה טובה יותר של הקישוריות המוחית.

החוקרים בחנו הבדלים ב-fractional anisotropy) FA)- סריקה מוחית הבוחנת את מידת הנזק, חוסר ארגון והאטרופיה בחומר הלבן במוח. הניתוח כלל השוואה של FA בין 926 מבוגרים בריאים לבין 962 מבוגרים עם דיכאון, הפרעה דו קוטבית, חרדה חברתית, הפרעה אובססיבית קומפולסיבית והפרעת דחק פוסט טראומטית.

החוקרים מצאו כי נבדקים המאובחנים בהפרעות מצב רוח הראו FA נמוך יותר (כלומר, יותר פגיעה בחומר הלבן), בהשוואה לנבדקים בריאים במספר אזורים מוחיים המקושרים לשליטה רגשית, תכנון  תלוי משימה ורומינציות. הפרעות אלו נמצאו בעיקר בהמיספרה השמאלית של המוח, בלבד בנבדקים עם הפרעה דו קוטבית אשר הראו פגיעה בשתי ההמיספרות.

בנוסף לכך, החוקרים מצאו כי הפגיעה בחומר הלבן בקרב אנשים עם הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית חפפה בעיקר להפרעות מצב רוח אחרות. לעומת זאת, דפוס ההפרעה בחומר הלבן שנצפה בקרב אלו הסובלים מהפרעת דחק פוסט-טראומטית היה הייחודי ביותר ונמצא בחפיפה נמוכה יחסית עם הדפוסים של יתר ההפרעות.

ממצאים אלו מספקים תמונה בהירה יותר לגבי השינויים אשר מתרחשים במוח של אלו הסובלים מהפרעות מצב רוח, ויכולים לסייע לקלינאים לפתח הבנה עמוקה יותר לגבי סימפטומים ייחודיים להפרעה ספציפית אשר חופפת עם הפרעות מצב רוח. ידע זה עשוי בתורו להוביל לשיפור משמעותי בטיפול בהפרעות אלו.

מקור:

 http://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S2213158216301590

כיצד זיכרונות מפחידים מתחזקים במוח?

במחקר חדש שפורסם בכתב העת Nature Neuroscience, נמצא קשר נוירלי ומולקולרי אשר מביא לכך שזיכרונות מפחידים הם חזקים יותר.

הניסיון והחוויות שלנו והאופן בו אנו מרגישים לגביהם מתורגמים בתוך המוח לזיכרונות. לדוגמה, אולי היה לכם מורה קשוחה מידי כשהייתם ילדים אשר עוררה בכם פחד רב. ייתכן וגם כיום, שנים רבות מאוחר יותר, הריח של הבושם שלה עדיין עשוי עדיין לעורר בכם תחושות וזיכרונות לא נעימים. במצבים יותר קיצוניים, כאשר נוצרים זיכרונות מפחידים או טראומטיים בעקבות התעללות פיזית או רגשית או חוויה טראומטית כלשהי, ישנה השפעה משמעותית ומהירה יותר על האדם.

קונסולידציה (consolidation)- מידע שנמצא בזיכרון לטווח קצר, עובר להיות מאוחסן בזיכרון לטווח ארוך

זיכרון חדש הוא "פלסטי" בהתחלה והוא הופך חזק ועמיד יותר על ידי תהליך שנקרא קונסולידציה (consolidation).

בתהליך זה, מידע שנמצא בזיכרון לטווח קצר, עובר להיות מאוחסן בזיכרון לטווח ארוך על ידי שינויים במבנה המוח ובסינפסות.

נמצא כי חשיפה חוזרת לגירוי שזוהה כאיום בתחילה, ללא חוויה מאיימת בפועל יכול להשפיע על עוצמת הזיכרון ולהפחיתו (מה שידוע כהכחדה) או להפוך אותו לעוצמתי יותר (מה שידוע כרה-קונסולידציה).

עם זאת, עדיין לא ברור מה בדיוק קובע ומשפיע על גורל הזיכרונות שלנו.

תהליך של רה-קונסלדציה מרמז על היזכרות ופלסטיות של הזיכרון המקורי וביסוסו מחדש- תהליך אשר מוביל להתחזקות הזיכרון. לעומת זאת, הכחדה הינה למידה חדשה, אשר מלמדת את האדם שהגירוי הינו בטוח ולא מקושר יותר עם פחד.

המחקר בחן את הבסיס המולקולרי להתחזקות זיכרונות ואת הקשר שלהם להכחדה.  במחקר, לימדו תחילה חולדות לקשר בין חוויה מסוימת לפחד: החולדות הונחו בכלוב בעל שני תאים וקיבלו שוק חשמלי לרגל באחד משני התאים שהיה חשוך. לאחר שהחיות למדו לקשר בין הכלוב לבין חוויית הפחד, הן הוחזרו שוב לכלוב בו קיבלו את השוקים החשמליים, ולמעשה נזכרו בחוויית הפחד שלהם – באופן זה, זיכרונות הפחד שלהם עברו רה-קונסולדציה והפכו יותר עוצמתיים.

החוקרים מצאו כי חיזוק זה של זיכרונות הפחד הביא לפעילות של שני אזורים מוחים הנקראים ההיפוקמפוס הגבי (דורסלי) והקורטקס הפרה-לימבי, שניהם מקושרים לזיכרונות של פחד וללמידה. למעשה, נמצא כי נוירונים בקורטקס הפרה-לימבי מפעילים מסלול מולקולרי ספציפי שמביא בו זמנית לרה-קונסולדציה ולדיכוי למידת ההכחדה.

על פי החוקרים, פעולה מולקולרית זו במוח מציגה מטרות טיפול פוטנציאליות חדשות לטיפול בהפרעות חרדה וב-PTSD.

מקור: 

https://www.nature.com/articles/nn.4443 

 

נמצא גן המקושר להפרעת דחק פוסט טראומטית

מחקרים שונים מצביעים על מרכיב גנטי משמעותי בהתפתחות PTSD, ממצא המציע כי ההפרעה נגרמת לפחות באופן חלקי על ידי תורשה של מוטציה גנטית.

לכן, בעשור האחרון, חוקרים רבים ניסו למצוא את הגנים המקושרים להפרעה זו.

רוב המחקרים אספו נתונים מאלפי מטופלים המאובחנים ב-PTSD והשוו אותם לנבדקים בריאים. במחקרים מסוג זה, המטרה הינה לזהות וריאציות נפוצות של גנים בקרב אלו הסובלים מ-PTSD אשר הינן שונות מהאוכלוסייה של נבדקים בריאים, ובכך להבין מהו השוני הגנטי של אוכלוסייה זו.

בעזרת טכניקה זו, חוקרים זיהו מספר וריאציות המקושרות עם PTSD, אך תוצאות אלו לא שוחזרו במחקרי המשך.

במחקר חדש, שפורסם ב-2016 בכתב העת Translational Psychiatry, צוות החוקרים השתמש בשיטה אחרת- במקום לסרוק את כל הגנום של הנבדקים, החוקרים התמקדו רק בגנים שהכילו הוראות לבניית פרוטאין. הסתכלות דרך חלון צר יותר אפשרה לחוקרים לזהות שינויים בגן הנקרא NLGN1, אשר עשויים להיות מקושרים להפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD). גן זה נמצא בעבר כבעל השפעה על פונקציות למידה וזיכרון. כמו כן,  מוטציה בגן מקושרת לאוטיזם.

בנוסף לכך, החוקרים מצאו כי שינויים בגן היו מקושרים לעליה בפעילות מוחית באזורים האחראים על פחד וזיכרון וכן שאנשים עם שינויים בגן זה מראים תגובת בהלה רגישה יותר.

מחקר זה מספק הבנה לגבי הבסיס הגנטי של PTSD ומציע דרך התבוננות ומחקר חדשים בכדי להבין את התפתחות המחלה ואפשרויות הטיפול בה בעתיד.

מקור:

 https://www.nature.com/tp/journal/v6/n5/full/tp201669a.html

 

נמצאה מולקולה ספציפית המעורבת במידת העמידות לסטרס

לא כולנו מגיבים באופן דומה כאשר אנו נתקלים בגירוי המעורר סטרס או חרדה. בעוד חלק מהאנשים מגלים רגישות גבוהה יותר לסטרס, חלק אחר מהאנשים מגלים עמידות רבה יותר מאחרים לסטרס, ולכן נמצאים בסיכון נמוך יותר לפתח הפרעות מצב רוח וחרדה.

מה גורם לאנשים אלו להיות עמידים יותר?

הגברה של 2-AG במוח העכברים הרגישים לסטרס הפכה אותם עמידים יותר להשפעה של סטרס והביאה להתנהגות פחות חרדה בתגובה לחשיפה לסטרס.

במחקר חדש שפורסם במרץ 2017 בכתב העת  Nature Communications , בחנו החוקרים את שאלה זו בדיוק. החוקרים שערכו מחקר בעכברים זיהו החוקרים מולקולה ספציפית אשר עשויה להיות בעלת השפעה משמעותית על עמידותו של האדם לסטרס.

ליפידים (Lipid) הינם מולקולות שומניות בעלות פונקציות נרחבות לאורך הגוף. החוקרים זיהו לפיד ספציפי אשר נקרא 2-arachidonoylglycerol 2-AG. לפיד זה נקשר לקולטני אנדוקנבינואידים endocannabinoid בתאי המוח, אשר מעורבים בעיבוד חרדה, בתגובתיות לסטרס ובזיכרונות המקושרים לפחד.

במחקר, החוקרים חילקו את העכברים לשתי קבוצות בהתבסס על הרגישות הטבעית שלהם לסטרס. כשליש מהעכברים סווגו כבעלי רגישות גבוהה לסטרס בעוד השאר סווגו כבעלי עמידות לסטרס.

החוקרים מצאו כי הגברה של 2-AG  במוח העכברים הרגישים לסטרס הפכה אותם עמידים יותר להשפעה של סטרס והביאה להתנהגות פחות חרדה בתגובה לחשיפה לסטרס.

לעומת זאת, הפחתה של 2-AG במוח העכברים העמידים לסטרס או חסימה של הרצפטורים ל 2-AG, הביאה לאפקט הפוך בו העכברים הראו רגישות רבה יותר לסטרס.

ניסוי נוסף גילה כי הגברה של 2-AG מביאה ליותר עמידות לסטרס על ידי שינוי דפוסי התקשורת של נוירונים בין האמיגדלה להיפוקמפוס, אשר ידועים בהשפעתם על יצירת חרדה.

ממצאים מבטיחים אלו מציעים כי מתן טיפול תרופתי המעלה את רמת ה 2-AG במוח עשוי, בעתיד, להוות גישה יעילה לטיפול בהפרעות פסיכיאטריות שונות המקושרות לסטרס.

מקור:

 https://www.nature.com/articles/ncomms14782

 

חוויה "חוץ גופית" בקרב חלק מהאנשים הסובלים מהפרעת דחק פוסט טראומטית

עבור כ-30% מהמתמודדים עם הפרעת דחק פוסט טראומטית, מופיעים גם תסמיניםשל דפרסונליזציה ודריאליזציה, מעבר לסימפטומים הנפוצים של ההפרעה (כמו פלשבקים, סיוטי לילה, חוסר שינה, דיסוציאציה ותחושת מתח). כלומר, הם חווים חוויות חוץ גופניות או תחושה כי העולם אינו אמיתי. פגיעה זו במודעות נקראת דיסוציאציה.  

PTSD בשילוב עם דיסוציאציה מוכר כתת-*סוג מובחן של ההפרעה.

תת סוג זה שכיח בעיקר בקרב אנשים שפיתחו PTSD בעקבות חוויות טראומה חוזרות או בעקבות טראומת ילדות.

כמו כן, גורמים גנטיים יכולים אף הם להגביר את הסיכון לפיתוח PTSD שמלווה בדיסוציאציה.

מחקרים שונים מצאו כי היזכרות באירועים טראומטיים מעוררת דפוסים של פעילות עצבית  בקרב מטופלים עם PTSD דיסוציאטיבי בהשוואה למטופלים עם PTSD ללא דיסוציאציות. בשתי הקבוצות, קיימת פגיעה במעגליים חשמליים מוחיים שקשורים לוויסות רגשי,  אך אופן הפגיעה שונה:

בקרב מתמודדים עם PTSD לא דיסוציאטיבי, תגובות רגשיות אינן עוברות ויסות מספק. החוסר בוויסות מוביל אותם "לחיות מחדש" אירועים טראומטיים ולחוות סימפטומים של עוררות יתר, כמו למשל להיות מופתעים בקלות על ידי טריגרים בסביבה. לעומת זאת, בקרב אנשים עם PTSD דיסוציאטיבי, התגובה הרגשית עוברת ויסות-יתר, אשר מוביל לניתוק רגשי ולתחושות של דפרסונליזציה ודריאליזציה.

מחקר חדש מצא כי מעגלים חשמליים מוחיים המעורבים בעיבוד פחד פועלים באופן שונה בקרב מתמודדים עם PTSD דיסוציאטיבי בהשוואה לאחרים הסובלים מ-PTSD ללא דיסוציאציות.  

במחקר, השתמשו החוקרים בסריקת תהודה מגנטית (fMRI) כדי להשוות את הפעילות המוחית של 49 מטופלים עם PTSD, מתוכם 13 המאובחנים ב-PTSD עם תת-סוג של דיסוציאציות, לצד בדיקה מקבילה של 40 נבדקים בלי PTSD.

החוקרים התמקדו באמיגדלה, איבר מוחי שמעורב בעיבוד רגשות ופחד.

הם בחנו את הקישוריות בין שני חלקים של האמיגדלה:

  • האמיגדלה הבאזולטרלית, אזור המקושר להערכת מידע סנסורי ואינטגרציה של רגשות
  • האמיגדלה הסנטרומידאלית, אזור המקושר להפעלת תגובת פחד

החוקרים מצאו כי במוחם של נבדקים עם PTSD דיסוציאטיבי, האמיגדלה הייתה מקושרת באופן משמעותי יותר לאזורי מוחיים המעורבים במודעות, ויסות רגשי ופרופריוספציה (התחושה של מיקום הגוף במרחב) בהשוואה למטופלים עם PTSD ללא דיסוציאציה. על פי החוקרים, הסימפטומים הדיסוציאטיביים של המטופלים עשויים להיות מקושרים באופן ישיר לשונות זו בפעילות הנוירולוגית.

הממצאים מציעים כי הפעילות המוחית של מטופלים עם PTSD דיסוציאטיבי שונה ולכן ייתכן כי הם זקוקים להתערבויות טיפוליות מובחנות.   

מקור: 

 https://www.nature.com/npp/journal/v40/n10/abs/npp201579a.html

הפרעת דחק פוסט טראומטית עשויה לנבוע משוני גנטי בוויסות המערכת החיסונית

חוקרים מצאו כי אבנורמליות במערכת החיסונית עשויה לסייע בזיהוי וניבוי של הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD). אבנורמליות זו נמצאה בגנים המשפיעים על תאי הדם הלבנים בגוף, ובכך מציעה כי הפרעה מבוססת מוח זו עשויה להשתקף בביטוי גנטי בחלקים נוספים בגוף.

למרות שמחקרים אחרים קישרו גנים אשר מוסתים זיהומים גופניים עם PTSD, מחקר זה הינו הראשון להצביע על דפוסי פעילות המרמזים על גנים המוסתים את פעילות המערכת החיסונית לפני ואחרי הופעת הסימפטומים של ההפרעה.

במחקר שפורסם בכתב העת Molecular Psychiatry , נבחנו גנים המשפיעים על תאי הדם הלבנים בקרב לוחמים בחיל הנחתים של ארה"ב טרם שליחתם לעיראק ואפגניסטן ולאחר חזרתם. במקביל נבחן האם הנחתים פיתחו PTSD בעקבות שהותם במדינות אלו.

החוקרים זיהו מקבץ גנים שהביטוי שלהם היה מקושר לנוכחות או אי הנוכחות של PTSD. בקרב נחתים שפיתחו PTSD, נצפתה עלייה בגנים ספציפיים הידועים כמווסתים את תגובת המערכת החיסונית. לעומת זאת, בקרב נחתים שלא פיתחו PTSD לאחר חזרתם, נצפתה יותר פעילות בגנים המקושרים לקרישת דם, אחד מהשלבים הראשוניים להירפאות של פצע (מה שמעיד על חוסן המערכת החיסונית).

דפוסים אלו אשר משתקפים בתאי הדם הלבנים הופיעו הן לפני והן אחרי היציאה לעיראק או אפגניסטאן, מה שמציע כי הביטוי של הגנים הרלוונטיים משקף תהליכים סיבתיים שנמשכים גם לאחר הופעת ההפרעה.

ממצאים אלו נמצאו בשתי קבוצות בלתי קשורות של נחתים ומעידים על עקביות ואמינות התוצאות. עקביות זו מציעה כי פגיעה בויסות המערכת החיסונית עשויה להוות את בסיס הפתולוגיה של PTSD, בעוד יכולת ריפוי פצעים חזקה מקושרת לחוסן ל-PTSD.

דפוסים אלו עשויים בסופו של דבר לשמש כדרך לנבא אילו אנשים יהיו עמידים יותר בפני PTSD  ואילו רגישים יותר. עם זאת, נדרשת עוד עבודה רבה על מנת להבין כיצד בדיוק מתפקדים גנים אלו בהקשר לסימפטומים של ההפרעה. כמו כן, ישנו צורך במחקרים נוספים על מנת להבין כיצד הפרעה אשר מאופיינת בפתולוגיה מוחית עשויה להיות מעוצבת ומושפעת מביטוי גנטי בתאי דם לבנים, אשר בדרך כלל נחסמים מלהיכנס למוח. 

מקור:

https://www.nature.com/mp/journal/v20/n12/full/mp20159a.html

 

חשיפה לקרב וסימפטומים חמורים של הפרעת דחק פוסט טראומטית מקושרים לירידה בנפח המוח

חלק מהסימפטומים אותם מפתחים אלו הסובלים מהפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD) הינם סימפטומים של עוררות יתר (anxious arousal)- תחושת מתח או עוררות ובהלה בקלות בחלק נרחב מהזמן. מחקר חדש שפורסם לאחרונה בכתב העת JAMA Psychiatry מקשר בין סימפטומים אלו לירידה בנפח האמיגדלה, מבנה מוחי המקושר לעיבוד פחד ורגשות.

בקרב לוחמים לשעבר עם סימפטומים חמורים ביותר של עוררות יתר, האמיגדלה הימנית הייתה קטנה יותר משל יתר המשתתפים במחקר.

למרות תפקיד האמיגדלה בעיבוד פחד והחשד למעורבותה בPTSD,  לא נמצא קשר ברור בין גודל האמיגדלה וההפרעה. ומחקרים שבחנו זאת עד כה מצאו תוצאות מעורבות.

לכן, החוקרים בחרו בגישה שונה לבחינת השערתם- היות ולא כל האנשים עם PTSD הינם בעלי סימפטומים זהים וכל אחד חווה הסימפטומים שלו בעוצמה שונה, החוקרים החליטו לבחון האם גודל האמיגדלה מקושר לסוג מסוים של סימפטומים, במקום לבחון האם הוא מקושר להפרעה כולה.

החוקרים בחנו את גודל האמיגדלה של 48 לוחמים אמריקאים לשעבר אשר ששירתו בעיראק או אפגניסטן. מתוכם, 23 לוחמים אובחנו כסובלים מPTSD. עבור כל מטופל, נערכה השוואה בין גודל האמיגדלה לבין חומרת הסימפטומים של כל אחת מחמש הקטגוריות של הסימפטומים ב-PTSD: עוררות יתר, עוררות דיספורית (קשיי שינה), חוויה מחודשת של האירוע הטראומטי (דרך חלומות, פלשבקים או מחשבות מאיימות), הימנעות וכהות רגשית.

החוקרים מצאו קורלציה מובהקת אחת: בקרב לוחמים לשעבר עם סימפטומים חמורים ביותר של עוררות יתר, האמיגדלה הימנית הייתה קטנה יותר משל יתר המשתתפים במחקר. כמו כן, נמצא כי האמיגדלה הימנית הייתה הקטנה ביותר בקרב לוחמים אשר נחשפו לקרבות הקשים ביותר.

ממצאים אלו מציעים כי חשיפה לקרב עשויה לתרום להצטמקות של האמיגדלה, אשר בתורה מקושרת עם עליה בעוררות יתר. הבנת הקשר בין שינויים מבניים במוח ו-PTSD  עשויה לסייע לחוקרים לפתח גישות טובות יותר למניעה וטיפול בהפרעה.

מקור:

https://jamanetwork.com/journals/jamapsychiatry/fullarticle/2119326

 

תגובה מוחית מוגברת לרמזים אשר אינם קשורים באופן ישיר לחוויה שלילית בהפרעת דחק פוסט טראומטית

בקרב אנשים עם הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD), מעגלים מוחיים המקושרים לפחד פועלים יתר על המידה בתגובה לרמזים דומים- אך שונים- מהמאפיינים של חוויות טראומטיות בעברם. לדוגמה, רעש אגזוז של מכונית שעוברת עשוי לעורר תגובת בהלה אצל מישהו שחווה טראומה בעקבות אלימות בנשק חם.

מחקר חדש בתגובת פחד בקרב יוצאי צבא עם ובלי PTSD, שפורסם בכתב העת Translational Psychiatry, זיהה אזורים מוחיים אשר מעורבים בהכללה זו של פחד. בנוסף, המחקר מציע כי בקרב אלו הסובלים מPTSD, גירוי בסביבה המקושר לרגש עוצמתי עשוי ככל הנראה לעורר פחד, גם אם הוא אינו מקושר באופן ישיר לחוויה הטראומטית המקורית.

במחקר, בחנו החוקרים את הפעילות המוחית של הנבדקים עם ובלי PTSD, בזמן צפייה בחמש תמונות של אותו פרצוף אשר מביע עוצמות שונות של פחד. לאחר מכן, הנבדקים צפו בתמונות מספר נוסף של פעמים, כאשר הפרצוף בעל הבעת פנים של פחד מתון לווה לעיתים בשוק חשמלי.

לאחר ההצמדה בין התמונה לשוק החשמליים, נבחנה שוב הפעילות המוחית של הנבדקים בתגובה לאותם חמישה פרצופים. כך, בחנו החוקרים את ההבדלים בפעילות המוחית בין הפעם הראשונה, לפני הצמדת השוקים החשמליים לתמונה, לבין הפעילות המוחית בפעם השנייה, לאחר מתן השוקים החשמליים.

נמצא כי עבור כל המשתתפים, כאשר המשתתפים ראו את הפרצוף המביע פחד מתון אשר קושר לשוק החשמלי, מספר אזורים מוחיים הגיבו בעוצמה רבה יותר. אולם, עבור משתתפים עם PTSD, פעילות מוגברת זו התרחשה גם כאשר הוצגו הפרצופים המפוחדים ביותר בסדרת התמונות, זאת למרות ששום שוק או חוויה שלילית אחרת לא הוצמדה לפרצופים אלו.

בנוסף, נמצא כי משתתפים עם PTSD התקשו לזכור לאיזה פרצוף הוצמד השוק החשמלי, ופעמים רבות זיהו את הפרצוף המביע חרדה בעוצמה הגדולה ביותר כזה המקושר לחוויה השלילית.

תוצאות אלו מציעות כי הכללת פחד בקרב אנשים עם PTSD הינה בעלת הטיה לטובת גירויים בעלי יותר עוצמה רגשית.

על פי החוקרים, הממצעים מציעים כי אנשים עם PTSD עשויים להרוויח מטיפול בחשיפה, בו ישנה חשיפה מכוונת לטריגרים המקושרים לטראומה הקודמת באופן עקיף וישיר.

מקור:

 https://www.nature.com/tp/journal/v5/n12/full/tp2015196a.html

 

כיצד טראומה הופכת להפרעת דחק פוסט טראומטית?

המונח "הפרעת דחק פוסט טראומטית" (PTSD) נטבע לראשונה לאחר מלחמת וייטנאם והוכר כמחלה נפשית במהדורה השלישית של ה-( Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders (DSM-III  ב-1980.

ההפרעה מתרחשת בעקבות טראומה ומתבטאת בחודרנות לא רצוניות של זיכרונות טראומטיים למודעות, למחשבות וסיוטים, לצד עוררות פיזיולוגית קבועה, דיסוציאציה (ניתוק) המנעות ועוד. 

מחקרים מראים כי ככל שאדם חווה יותר חוויות טראומטיות, כך עולה הסיכוי שיפתח PTSD.

בנוסף, נמצא כי טראומה או התעללות בילדות מהווים גורם סיכון גבוה ביותר לפתח PTSD. למעשה, מי שחווה טראומה כילד הינו בסיכון גבוה יותר לפתח PTSD מאשר מבוגר שחווה טראומה.

מדוע?

הפרעת דחק פוסט טראומטית יכולה לקרות לכל אדם שחווה טראומה, אולם ישנם אנשים בעלי נטיה גדולה יותר לפתח הפרעה זו מאחרים. עד לא מזמן, מומחים בתחום טענו כי PTSD מקושר לחשיפה עצמה לטראומה ולא לביולוגיה האינדיבידואלית. אולם, מחקרי תאומים מציעים כי 30-40% מהסיכוי לפתח את הפרעה זו נובע מגורמים גנטיים.

מעט מאוד ידוע על השונות הגנטית שתורמת לעליה בסיכון ל-PTSD. עם זאת, מחקרים שונים בתחום, במיוחד בשנים האחרונות, הובילו לכמה ממצאים חשובים:

  • וריאציות שונות של גנים המקושרות לתגובות פחד וסטרס בעכברים מקושרות גם לאבנורמליות מוחית אצל בני אדם, בשני אזורים מוחיים – האמיגדלה וההיפוקמפוס. שני האיזורים הללו חיוניים לזיכרון, תגובות פחד ולמידה. אבנורמליות זו באה לידי ביטוי בתגובה מוגברת לאיום וירידה בקישוריות בין שני האזורים.
  • בקרב מבוגרים שעברו התעללות בילדותם, אלו המגלים עמידות לסטרס וטראומה מצויים גם בסיכון נמוך יותר להתמכר לאלכוהול ולסמים.
  • PTSD עשוי לתפקד כ"מסלול" בין חשיפה להתעללות בילדות לבין התפתחות של מצבים המקושרים לכאב פיזי בבגרות.
  • בקרב גברים בלבד, טראומה בילדות עשויה לתרום להגברת הסיכון למחלות לב דרך השפעה על רמות הליפידים (מולקולות מסיסות בשומן) .
  • אסטרוגן עשוי לתרום להבדלים בפגיעות ל-PTSD, בקרב נשים עם היסטוריה של חוויות טראומטיות.

מקור:

 https://www.bbrfoundation.org/content/unraveling-how-trauma-converts-ptsd

 

טטריס מונע פלאשבקים

זיכרונות חושיים פולשניים ובלתי רצוניים, המכונים גם פלאשבקים, הם בין הסימפטומים הנפוצים המופיעים לאחר טראומה, ומאפיינים הפרעת דחק חמורה (ASR) והפרעה פוסט-טראומטית (PTSD). פלאשבקים כוללים מראות וריחות, בדיוק באופן החוויתי שבו נקלטו באמצעות החושים שלנו בזמן החשיפה לאירוע הטראומטי.

מדובר בסיוט של ממש – הפלאשבקים מעוררים רגשות קשים, שליליים ועוצמתיים, בעיקר כאשר הם מופיעים בזמן חלימה. הם פוגעים בתפקוד של האדם הטראומטי באופן משמעותי.

בניסוי שנערך בבית החולים אוקספורד בבריטניה , השתתפו נבדקים שהיו עדים לתאונת אופנוע טראומטית. הם הגיעו לחדר מיון תוך 6 שעות מזמן החשיפה לאירוע ודיווחו שהם זוכרים את פרטי התאונה. המשתתפים חולקו אקראית לשתי קבוצות:

  • קבוצת ניסוי – התבקשו להיזכר בתאונה ולתאר בקצרה את הרגעים הקשים ביותר שעלו בזיכרונם. לאחר מכן, הם הונחו לשחק בטטריס לאורך 10-20 דקות.
  • קבוצת ביקורת – התבקשו למלא טבלה לרשום בה את כל הפעילויות שביצעו בעת שהותם במיון וכמה זמן לקחה כל פעילות (למשל, קריאה, שיחה, קבלת טיפול רפואי, פתרון תשחצים, שליחת הודעות וכדומה). 

הממצאים הראו כי ההתערבות באמצעות משחק הטטריס הפחיתה את מספר הזיכרונות הפולשניים של המשתתפים.

המחקר מציע סוג של 'חיסון קוגניטיבי' שניתן ליישם זמן קצר לאחר הטראומה, במטרה להפחית את הופעתם של זיכרונות חזותיים פולשניים.

 

חיידקי מעיים ופוסט טראומה

המחקר על טראומה והתמודדות מתמקד בשנים האחרונות רבות בגורמי חוסן: בין הגורמים שנמצאו היו מרכיבים גנטיים מסוימים, חוויות ילדות ומצב סוציואקונומי.

במחקר מרתק, בחנה קבוצת חוקרים מאוניברסיטה בדרום אפריקה , את ההשפעה של חיידקי מעיים ספציפיים (המכונים Gut Microbiome) כגורמי חוסן מפני פיתוח ההפרעה. חיידקים אלו, בנוסף לתפקידם החיוני במערכת החיסונית ובחילוף החומרים בגוף, מפרישים נוירוטרנסמיטורים והורמונים שיש להם השפעה ניכרת על החוסן הנפשי. כמות החיידקים נמצאת במתאם גבוה עם מצבי דחק וחרדה, מה שמסביר את הקשר בין מתח נפשי לבין קשיים בעיכול ופגיעות גופנית כללית.

החוקרים מצאו, שבקרב אלו שסבלו מפגיעה בילדות, כמות החיידקים במערכת העיכול נמוכה במיוחד והם סובלים מדלקות חוזרות ומוויסות לקוי של המערכת החיסונית. על אף שלא ניתן לבסס סיבתיות אודות הקשר בין ריכוז החיידקים להסתברות לפיתוח PTSD בעקבות אירוע טראומטי, הנתון מרחיב את היריעה אודות הגורמים שעלולים לתרום להתפתחות ההפרעה. מחקר זה, שבחן את הקשר בין גורמים ביולוגיים-פיזיולוגיים להפרעת דחק פוסט טראומטית, מהווה פתיח למחקר רחב היקף הבוחן את הקשר בין קבוצת חיידקי המעי הללו לבין הפרעות נפשיות נוספות המערבות טראומה, דיכאון וחרדה.

 

טיפול קוגניטיבי מסייע בניהול בכאבי ראש פוסט-טראומטיים

פגיעות ראש טראומטיות הן אחד מהסיכונים הרבים הנלווים לשירות הצבאי והן יכולות להוביל לכאבי ראש כרוניים.

בניגוד למיגרנות, כאבי ראש פוסט-טראומטיים כרוכים בקשיים אבחוניים, כיוון שהסימפטומים פחות ברורים.
למעשה כאבי ראש פוסט-טראומטיים מאופיינים ע"י גורם אחד בלבד – העובדה שהם נובעים מטראומה שהתרחשה.

נכון להיום, אין טיפולים שנמצאו יעילים בצורה מובהקת בטיפול במקרים אלו. גם טיפולים תרופתיים והתנהגותיים נמצאו לא אפקטיביים במרבית המקרים.

ככללֿ כאשר מתמודדים עם תסמונת כאב מצליחים להתגבר על המגבלה שנגרמת להם ולעסוק בפעילויות המקדמת משמעות בחייהם, ההתמודדות עם הכאב עצמו קלה יותר.

קבוצת חוקרים זיהתה לאחרונה שתי התערבויות פסיכותרפויטיות לטיפול בכאבי ראש פוסט-טראומטיים:

  • טיפול CBT (טיפול קוגניטיבי התנהגותי).
  • טיפול CPT (טיפול בעיבוד קוגניטיבי).

התוצאות מלמדות כי טיפול CBT לכאבי ראש נמצא יעיל יותר מסוגי טיפול אחרים, הן בהפחתת המוגבלות הכרוכה בכאבי הראש, והן בהפחתה של עוצמת הסימפטומים הפוסט-טראומטיים בקרב לוחמים משוחררים.
טיפול CPT לא הצליח אמנם לשפר את המוגבלות המדוברת אבל כן תרם בכך שהפחית את עוצמת הסימפטומים הפוסט-טראומטיים.

הטיפול שפותח במסגרת המחקר יועד עבור כמה שיותר סוגים של כאבי ראש והתמקד בשיפור תפקודי.

בנוסף, הסיכוי לוחמים משוחררים יסיימו בהצלחה טיפול CBT גבוה בהשוואה לטיפול CPT. הפרוטוקול של טיפול CBT פחות אינטנסיבי ואינו ממוקד בהכרח בעיבוד האירועים הטראומטיים שהמטופלים נמנעים מלגשת אליהן.


שיטת טיפול זו עשויה לעבוד גם על קבוצות דמוגרפיות אחרות, מלבד חיילים משוחררים, למשל עבור ילדים ומתבגרים.
טיפול CBT לכאבי ראש עשוי לעזור גם לאנשים שסובלים מטראומה שנובעת מאלימות במשפחה ושאינם מסוגלים או מוכנים לקחת חלק בטיפול ממוקד-טראומה.
הטיפול מעניק למטופלים כלים לניהול חיי היומיום מבלי לצלול לעומק הטראומה.

תודה לנעם מזרחי

McGeary DD, Resick PA, Penzien DB, et al. Cognitive Behavioral Therapy for Veterans With Comorbid Posttraumatic Headache and Posttraumatic Stress Disorder Symptoms: A Randomized Clinical Trial. JAMA Neurol. Published online June 27, 2022. doi:10.1001/jamaneurol.2022.1567

 

CBT בעצימות נמוכה: LICBT

מה זה LI-CBT?

מהו טיפול CBT בעצימות נמוכה?

Low Intensity CBT- LICBT, או במינוחו העברי, טיפול CBT בעצימות נמוכה, הינו נגזרת של טיפול CBT שגרתי, המיועד למגוון ספציפי יותר של קשיים נפשיים ומהווה מעין "עזרה ראשונה", התחלתית ובסיסית יותר מטיפול CBT של ממש.

LICBT

אחד ממאפייניו העיקריים של טיפול CBT בעצימות נמוכה הוא שהרבה מהעבודה הטיפולית עושה המטופל בעצמו ולא במסגרת שעות הטיפול. בפגישה הטיפולית מקבל המטופל משימות לבצע בביתו, אותן הוא מתרגל בין הפגישות הטיפוליות, כאשר לעשייה זו חלק נכבד בקידום המטרות הטיפוליות ורווחתו הנפשית. כך, הטיפול מגביר בקרב המטופל את היכולת הממשית לעזור לעצמו, אך חשוב מכך- את האמונה ביכולתו לעזור לעצמו. הטיפול מתמקד בהקניית כלים אותם יכול המטופל לבצע בעצמו בביתו, לצד התייחסות לטיפול בקושי הספציפי עמו הגיע לטיפול.

Low%2BIntensity%2BCBT%2BInterventions
Oxford Guide to Low Intensity CBT Interventions: Edited by James Bennett-Levy, David Richards, Paul Farrand, Helen Christensen, Kathy Griffiths, David Kavanagh, Britt Klein, Mark A. Lau, Judy Proudfoot, Lee Ritterband, Chris Williams, and 
Jim White

ברוח גישת ה-CBT, הטיפול עוסק ברובו בדפוסי המחשבה, בפרשנותו של האדם לאירועים מסוימים בחייו ובהבנת הדרך בה אלו מזיקות לו ויוצרות את הקשיים מהם הוא סובל. לכן, הטיפול מתמקד בשינוי דרכי החשיבה הללו, בפיתוח מודעות של המטופל לאופן בו מחשבותיו משפיעות על מצב רוחו ועל התנהגותו, וכן בהקניית דרכי התמודדות יעילות ברגע שנוצרה המודעות לבעיה. למעשה, ניתן להגדיר את הטיפול כ"עזרה עצמית מונחית", ואחד מיתרונותיו הוא בכך שאינו מותיר את המטופל זקוק למטפל הנפשי ותלוי בו, כי אם מקנה לו כלים בהם יוכל להשתמש באופן שאינו תלוי בקיומה הקבוע של מסגרת טיפולית.

למי מתאים LICBT?

הטיפול מתאים לאנשים הסובלים מפוביות ספציפיות, חרדה (למשל, חרדה חברתית, חרדת בחינות), דיכאון קל-בינוני ובעיות בדימוי העצמי. על פי רוב, הטיפול אינו מתאים לטיפול בהפרעות נפשיות נפוצות, כדוגמת OCD. זאת, לעומת טיפול CBT שגרתי, אשר נמצא יעיל במיוחד בטיפול בהפרעות אלה.

מי מוכשר ללמוד LICBT?

מטפלים בשיטת CBT בעצימות נמוכה אינם בהכרח אנשי מקצוע מתחום הבריאות הנפשית (כלומר, אינם פסיכולוגים או עובדים סוציאליים בהכשרתם, למשל), אך הנם לכל הפחות בעלי הכשרה ממוקדת בשיטת טיפול זו. שיטת טיפול CBT בעצימות נמוכה מוצעת לעתים בקופות החולים, רופאים, פיזיותרפיסטים או אחיות יכולים להפנות את מטופליהם לטיפול בשיטה זו, כאשר הטיפול מעניק סיוע ראשוני יותר להתמודדות עם קושי רגשי, ובשל כך הוא קצר מועד יחסית, ואורכו אינו עולה לרוב על 20 פגישות.

טיפול ה-CBT המוכר הוא למעשה טיפול CBT בעצימות גבוהה –

לא נהוג לכנותו כך כיוון שהוא הכלל, בעוד טיפול CBT בעצימות נמוכה הוא היוצא מן הכלל. טיפולי CBT בעצימות גבוהה מועברים ע"י אנשי מקצוע מתחום בריאות הנפש (כאמור, פסיכולוגים ועובדים סוציאליים למשל), והוא מעמיק הרבה יותר. בשל כך, הוא מתאים למגוון רחב הרבה יותר של מצבים נפשיים.

בניגוד לרישיון לטיפול בשיטת ה-CBT, אותו יכולים לרכוש רק מטפלים נפשיים מוסמכים, כמעט כל אדם במדינות מסוימות (כמו אנגליה) שמעוניין להתנסות בטיפול נפשי יכול לרכוש תעודה המכשירה אותו לטפל בשיטת ה-LICBT. לרוב, נדרש ניסיון מתאים מועט יחסית עם אוכלוסייה רלוונטית, או לחלופין תואר ראשון רלוונטי (למשל, בפסיכולוגיה או בעבודה סוציאלית). בשל כך, שיטה זו נחשבת מהפכנית יחסית, שכן היא הופכת את הטיפול הנפשי לאמצעי שרבים יכולים להעניק, ובכך מגדילה לאין שיעור את הקהל שיכול ליהנות מטיפול נפשי. בישראל, נמצאות התכניות בתהליך הכרה על בסיס קריטריונים של האיגוד הישראלי לטיפול התנהגותי – איט"ה .

למעשה, שיטת הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי בעצימות נמוכה היא מעין טיפול נפשי להמונים, המתמקדת בבעיות הנפשיות הנפוצות ביותר- דיכאון וחרדה. לאור העובדה שהטיפול בשיטה אינו מצריך איש מקצוע מוסמך, רבים יותר יכולים לטפל, ורבים הרבה יותר יכולים לקבל טיפול. בניגוד לשיטות טיפוליות רבות אחרות, אשר בהן חשיבות הפגישה הטיפולית פנים אל פנים הינה חסרת תחליף, נהוג להשתמש בשיטה זו (בעיקר בחו"ל) גם באמצעות האינטרנט וגם שלא במסגרת טיפולית "קלאסית". למשל, גם מורים יכולים להעביר עקרונות טיפוליים בגישה זו לתלמידיהם, וכך גם רופאים, דיאטנים ועוד. בנוסף, בגלל שהטיפול לרוב אינו מועבר ע"י אנשי מקצוע מתחום בריאות הנפש, הוא לרוב זול יותר ובכך נגיש לאוכלוסייה רחבה הרבה יותר הזקוקה לו. כך, הופך הטיפול נגיש לכל אדם, בכל מקום.

חשוב לציין כי יחסית לגישות טיפוליות מוכרות ומבוססות יותר, שיטה זו נמצאת בחיתוליה. לכן, לא קיים פרוטוקול טיפולי קבוע, ההתערבות בשיטת LICBT משתנה כתלות בהכשרתו של המטפל, כתלות במטופל ובגורמים נוספים. בשל כך, לא ניתן לתאר את מאפייני הטיפול, שאינם קבועים, אך ככלל- הטיפול הנו ברוח גישת ה-CBT ומהווה תפוצה נרחבת ובסיסית יותר שלה. ההצפה בתכניות הכשרת מטפלים שפתוחות לכל אחד, לעיסוק בפרוטוקולים על חשבון הבנה מעמיקה של המטופל, לקבלת מטופלים שהשיטה אינה מתאימה עבורם. חשוב שמטפלי cbt יהיו בעלי הכשרה בפסיכותרפיה ופסיכופתולוגיה שהיא מעמיקה מאוד, ויכירו מספר מגוון של דרכי טיפול. מי שאינו עו"ס קליני או פסיכולוג בעל הכשרה משמעותית, או מטפל באמנות שלמד גם פסיכותרפיה, מוטב שלא יטפל בהפרעות פסיכיאטריות. יועצות חינוכיות, מדריכי הורים, רופאי משפחה, יכולים להינות מאוד משילוב כלים של cbt בעבודתם במקצועם, אך הדעות חלוקות יותר לגבי מטפלים שכל הכשרתם בתחום בריאות הנפש היא שנתיים של לימודי cbt. אמנם שנתיים לימודים ועשרות שעות הדרכה זה המון, אבל מעט יחסית להכשרת פסיכיאטרים, פסיכולוגים, או עובדים סוציאליים קליניים. הטיפול עצמו חייב להיות מוגבל לתנאים שהגדיר משרד הבריאות הבריטי אחרת עלולים להיגרם נזקים.

ראו למשל את המחקר הבא:

יותר מ50% חווים הישנות בתסמינים לאחר קבלת LI-CBT בעצימות נמוכה – ממצאים אחרונים מצביעים על שיעור גבוה של הישנות לאחר CBT בעצימות נמוכה עבור דיכאון וחרדה.

עניין זה מעלה את חשיבות מניעת ההישנות, בעיקר עבור מטופלים עם סימפטומים רזידואליים.

המחקר מראה כי חלק מהמטופלים מפסיקים מהר מדי טיפול.

כתוצאה מכך, מטופלים בעלי רמות נמוכות של דיכאון יחוו בזמן ההפסקה הישנות תוך מספר חודשים.

על מנת להעריך את אופן הרמיסיה לאחר טיפול בעצימות נמוכה, חוקרים בחנו את שיעורי ההישנות אצל 439 מטופלים, 12 חודשים לאחר סיום ה-LI-CBT, כמו גם מדידה של תסמיני הדיכאון והחרדה.

53% מהמשתתפים חוו הישנות לאחר 12 חודשים.

רוב ההישנויות (79%) קרו לאחר חצי שנה מתום הטיפול.

הממצאים הללו מדגישים את חשיבות הפיקוח על בריאותם של המטופלים לפחות חצי שנה לאחר הטיפול ומתן תמיכה מתאימה על מנת להבטיח שהם יישארו בריאים.

בארץ נפתחה תכנית LICBT בהנחיית ד"ר דני חמיאל, פסיכולוג קליני מהמרכז הבין-תחומי בהרצליה ומנהל תכניות ההכשרה של מרכז "חוסן" וקיימת תכנית LICBT גם במכללת וינגייט, בהנחיית יגאל שרון.

 

בית הספר לפסיכותרפיה – מרכז חוסן

היחידה לתכניות התערבות קוגניטיביות התנהגותיות בעצימות נמוכה

Low Intensity CBT- Interventions (LICBT-I)

אנחנו שמחים לבשר על פתיחתה של היחידה ל- LICBT-I המיועדת לאנשי טיפול וחינוך מתחומים משיקים לבריאות הנפש. מטרת הלימודים ללמוד כלים של CBT כדי להטמיעם בתחום עבודתם. LICBT היא גישה מבוססת CBT הנותנת מענה לפער העצום שבין מספר האנשים הזקוקים לעזרה רגשית ולמה שהקהילה הטיפולית יכולה לספק בעזרת:

·         התערבויות מניעתיות ראשוניות באמצעות מתווכים שאינם בעלי מקצוע טיפולי (כמו תחום החינוך)

·         התערבויות מניעתיות שניוניות בתיווך של בעלי מקצוע טיפולי אך שאינו בריאות הנפש (כמו רופאים ואחיות), התערבויות המיועדות למטופליהם המתמודדים עם  קשיים רגשיים ברמה לא חמורה, ועלולים להפריע לטיפול הראשוני המיועד להם.

·         התערבויות בתחום בריאות הנפש בבעיות בחומרה קלה עד בינונית, על ידי אנשי מקצוע עם הכשרה בסיסית(כמו עו"ס תואר ראשון) בפיקוח והדרכה של אנשי בריאות הנפש (דוגמת הנעשה בהולנד)

·         התערבויות על ידי הרצאות, ספרי עזרה עצמית, ובעיקר טיפולים דרך האינטרנט ברמות עצימות שונות.

הרציונל שבבסיס הרעיון לפתיחת היחידה: בשנים האחרונות למדנו במרכז "חוסן" על היעילות יוצאת הדופן של כלים קוגניטיביים-התנהגותיים, שהוענקו למתווכים שאינם בעלי מקצוע טיפולי, על מנת שיפעלו בהתערבויות מניעתיות ראשוניות ומשניות. המאפיין המרכזי של המתווכים הוא שהם יחודיים בטבעיותם לסביבת היישום של התוכניות השונות. פרוטוקולים שחלק מהם כבר קיבלו תמיכה מבבוססת ראיות (Evidence-based) , והינם מבוססים על עקרונות הגל החדש של CBT, כבר נמצאים בשימוש של מתווכים טבעיים כאלה כמו הורים, גננות, מורים , ויועצות בתחום החינוך. פעילות מקצועית זו מצליחה למנוע פסיכופתולוגיה. התוכנית מיושמת בהרחבה במערכת החינוך בארץ ונלמדת בעולם.

במהלך השנים האחרונות עסקנו בהתמרה של כלים פסיכולוגים לכלים פסיכו-חינוכיים שווים לכל נפש, כדי שאפשר יהיה ליישם אותם בהקפים גדולים בקהילה. במקביל פיתחנו תכניות התערבות לגיל השלישי בעזרת מתווכים מתנדבים גמלאים בעלי ידע בהנחיית קבוצות מעברם, תכניות למניעת שחיקה המועברות בשיתוף קרן  מעגלים לבעלי מקצוע שוחקים, תכניות הכשרה לרופאים ראשוניים, ופיזיותרפיסטים.

צורך של אנשי המקצוע: אנו מודעים לצורך של אנשי מקצוע שאינם מתחום בריאות הנפש הן בכלים טיפוליים רגשיים והן למקומות מסודרים ללימוד כלים אלה באופן ישיר ובהקשר המקצועי הספציפי שלהם. הגשנו הצעה לאיט"ה ליצירת מעמד של מומחה בLICBT לאנשי מקצוע אלה.

הקורסים ביחידה יהיו מיועדים אך ורק לאנשי מקצוע בתחומים שרלבנטיים לשימוש ב LICBT כאמור לעיל, וכך לא ייצרו שום מקצוע חדש למי שאין לו מקצוע חינוכי/טיפולי – הם ישדרגו את אנשי המקצוע האמורים על מנת שיוכלו להציע טיפול טוב יותר במקצועות המקוריים שלהם.

נכריז בקרוב על תאריכים לשני קורסים בשנה הקרובה, קורס לדיאטניות וקורס ליועצות חינוכיות. במידה ואיט"ה תאשר מסלול התמחות כפי שהוצע ותקבע את התנאים לקבלת מומחיות בתחום, נוסיף קורס משלים כדי לעמוד בדרישות לקבלת מומחיות בתחום.

דילוג לתוכן