טיפול פסיכולוגי רגיש-תרבות | דוגמאות למטפלים

טיפול פסיכולוגי רגיש תרבותית מדגיש את ההבנה של המטפל לגבי הרקע, המוצא, השפה ומערכת האמונות והערכים של המטופל. 

גישה רגישה תרבותית לטיפול שמה דגש חזק על הבנה וכיבוד הרקע התרבותי של המטופל. האתגר הטיפולי הוא לפתח מודעות להטיות שאנחנו פחות שמים לב אליהן, מה שמאפשר ועבודה יעילה עם מטופלים ומודרכים מרקע תרבותי מגוון.

בגישה זו, מטפלים מעריכים בקפידה את ההיבטים התרבותיים שעשויים להשפיע על מצבו הנפשי של המטופל, כגון נורמות תרבותיות, ערכים, דינמיקה משפחתית והקשר חברתי. לאחר מכן, הטיפול מותאם אישית כך שיתאים לצרכים ולהעדפות התרבותיות הספציפיות, תוך מאמץ להתאמת התערבויות משמעותיות ורלוונטיות.

ענווה תרבותית היא מרכזית בגישה זו, המטפחת סביבה של פתיחות ולמידה, בה מטפלים מכירים במגבלותיהם ומבקשים באופן פעיל להבין את נקודת המבט התרבותית הייחודית של מטופלים שבאו ממקומות שונים מהם. באמצעות הכשרה וחינוך מתמשכים מטפלים משפרים את יכולתם לספק טיפול יעיל ורגיש מבחינה תרבותית.

מטפלים יכולים לשלב רגישות תרבותית בעבודתם כדי להחזיק ולכבד הבדלי דעות, ערכים ועמדות של תרבויות שונות וסוגים שונים של מטופלים.

 

בטיפולים שעברתי לאורך החיים למדתי שפה יקרה מפז, שעוזרת לי לחשוב ולחיות יותר נכון.

דווקא בזכות זה, כמטפל, מתסכל אותי לראות את המכשול שחווים רבים מהפונים/ות שמתחילים טיפול.

הרבה פעמים הם רוצים להתקדם, אבל מתקשים ליצור מגע נפשי ספונטני וטבעי עם איש/ת מקצוע, פשוט כי הם לא רואים בו דבר מעצמם. התוכן אמנם מובן אינטלקטואלית, אבל הטון, המאניירות, התחביר, החיוכים הלא תמיד ברורים והמושגים המקצועיים מעוררים תחושה מנוכרת ולעיתים אף מאיימת.

אני חושב שכולנו רוצים ליצור חיבור עם מטופלים ולדבר בגובה בעיניים, זה ברור. 

העניין הוא שיש פה התנגשות בין שני פרדוקסים: 

  • אצל המטפל – ״כדי ללמד שפה זרה נדרשת קרבה, אבל כדי ליצור קרבה נדרשת שפה מוכרת״.
  • אצל המטופל – ״כדי לייצר אמון נדרשת פתיחות, אבל כדי לייצר פתיחות נדרש אמון״.

מסובך למדי.

כדי לקדם מטרות טיפוליות חשוב לדבר, לפחות בתחילת הדרך, כפי שהמטופל מדבר.

 

כתבתי 7 דוגמאות, טיפה בים, לשיח טיפולי רגיש תרבות, בו משתמרת כוונת המטפל בבסיס ההתערבות. 

המשפט הראשון בכל דוגמא מנוסח בשפה מקצועית.

המשפט השני מוגש בשפה יותר עממית, מבלי לגרוע מהמקצועיות.

 

עבור מטפלים, הקריאה יכולה להיות מלמדת, מצחיקה, מעצבנת או סתמית.

הכל תופס, זה רק תרגיל משחקי במילים:

 

״התכנים שתשתף בהם כאן יישארו לחלוטין חסויים״.

״שתדע, אני בונקר. מה שאתה אומר פה נשאר פה״. 

 

״אנחנו נבנה כאן ביחד, משבוע לשבוע,  מרחב נפשי בטוח שתוכל לצמוח בו״.

״אמון זה דבר שבונים בהדרגה. צעד צעד, ניצור קשר שתלמד בו מלא על עצמך״.

 

״בלי קשר למה שאני מאמינה או לא, החיבור לכוח עליון מעניק לך משאבים רוחניים חשובים״.

״בעזרת ה׳, ישתבח שמו״.

 

״את הקשר בינינו אפשר לראות כייצוג של מה שאת חווה שוב ושוב במערכות יחסים משמעותיות״.

״קלטי, הדיבור שיש לנו פה זה בול, אבל בול, מה שקורה לך כל פעם בחיים״.

 

״אני חייבת להגיד לך שההתנהגות שלה הייתה מניפולטיבית, פוגענית, סדיסטית אפילו״. 

״זבל, היא יצאה ממש זבל״.

 

״לצערי אנחנו חייבים לעצור עכשיו, נמשיך מהנקודה הזו בפגישה הבאה שלנו״. 

״וואי, נגמר הזמן, איזה בעסה, אני רושם לי איפה עצרנו שנמשיך שבוע הבא״ .

 

״עברת פה דרך משמעותית, אני מרגישה שהשקעת המון בתהליך שעברת ושיש תוצאות״.

״אין, אתה מלך. נתת עבודה ועפת קדימה. תקלוט איפה היית ואיפה אתה עכשיו״.

מאת

איתן טמיר

איתן טמיר, בעל תואר שני בפסיכולוגיה ומנהל מכון טמיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן