אנשים בודדים מתרגשים פחות ממחוות של אחרים

 

נראה כי משתתפים בודדים יותר התרגשו פחות כיוון שלא האמינו שהיחס החיובי כלפיהם הגיע מכוונה אמיתית וכנה.

מחקר בריטי בחן את הקשר בין בדידות לבין התרגשות ממעשים פרו-חברתיים של בני אדם אחרים (Śmieja et al, 2022).

בגדול, נמצא שאנשים המתמודדים עם בדידות נוטים פחות להתרגש וכי ניתן להבין את הממצא הזה כתופעת לוואי של חוסר אמונתם בכוונות הטובות של אחרים.

בניסוי הראשון, משתתפים ציינו באיזו תדירות הם חשו בדידות, דיווחו על תסמינים של דיכאון ומילאו סולם מדידת אמפתיה. לאחר השלמת שאלונים אלה, המשתתפים צפו באחד משני קטעי וידאו קצרים שנועדו לעורר תחושה של רגש; שניהם הראו אדם שעוזר לסובבים אותו ומקבל הכרת תודה מאחרים.המשתתפים ציינו האם הם חוו היבטים שונים של התרגשות, כמו תחושות ספציפיות (למשל עיניים לחות או גוש בגרון), 'הערכה' (למשל תחושת קרבה עם גיבור הסרטון), רצון לפעולה (למשל לרצות לחבק מישהו), רגש (תחושת רגשות חיוביים) ותיאור של הסרטון (למשל, זה היה מחמם את הלב). לבסוף, הצוות מדד את הנטייה הכללית של המשתתפים להתרגש.

התוצאות הראו שאלו שתיארו את עצמם כבודדים יותר התרגשו פחות מהסרטים; הם גם החשיבו את עצמם כאנשים שפחות נוטים להתרגש באופן כללי. 

אנשים בודדים יותר נטו להראות יותר תסמינים של דיכאון וירידה בתחושות האמפתיה, אך אלה לא יכלו להסביר באופן מלא מדוע הם התרגשו פחות.

 

הניסוי השני ניסה להבין מדוע אנשים בודדים התרגשו פחות. 

לאחר מילוי סולמות הבדידות, המשתתפים דיווחו על מצב רוחם הנוכחי והתבקשו להיזכר במצב חיובי שגרם להם (או כמעט גרם להם) לבכות.

לאחר מכן הם דירגו את מידת ההתרגשות שלהם באמצעות אותו סולם כמו המחקר הראשון, ודיווחו על הנטייה הכללית שלהם להתרגש.

שוב, משתתפים בודדים יותר נטו פחות להתרגש, למרות שהם בחרו בגירויים המרגשים בעצמם. 

בדידות גם ניבאה חוסר חיוניות של הזיכרון, והייתה קשורה לבעיות בזכרון של מצבים נעימים. 

למרות שהמשתתפים הבודדים אכן נטו להיות בעלי מצב רוח נמוך יותר, לא נמצא קשר סיבתי בין בדידות להתרגשות מופחתת.

 

הניסוי האחרון בחן האם אנשים בודדים עשויים להתרגש פחות מכיוון שהם חווים ומפרשים מצבים חברתיים בצורה שונה. 

ראשית, המשתתפים השלימו את מדדי הבדידות והדיכאון, לפני שצפו באחד מקטעי הווידאו ששימשו במחקר הראשון. 

לאחר מכן הם תיארו את תגובתם הרגשית לסרט, העריכו את הסיפור הכולל שלו ופירשו את התנהגותו וכוונותיו של הגיבור.

 

כמו קודם, נמצא קשר בין בדידות להתרגשות מופחתת ונראה היה שאמון נמוך באלטרואיזם של הגיבור הוא הסיבה לכך. 

המשתתפים הבודדים יותר חשו פחות התרגשות כי הם לא חשבו שהדמות פועלת באדיבות מתוך כוונה אמיתית. 

אנשים בודדים עשויים לתפוס את העולם כמקום פחות חביב, יותר שלילי עקב חוויות של דחייה, ובכך לחוות פחות אמון ופחות הזדמנויות להתרגש.

 

מקורות:

Śmieja, M., Blaut, A., Kłosowska, J. et al. Not moved, still lonely: the negative relation between loneliness and being moved. Motiv Emot 46, 557–571 (2022). https://doi.org/10.1007/s11031-022-09955-0

 

רו, ג׳ולס והסדרה אופוריה (HBO) | ניתוח פסיכולוגי

 

סוף סוף סדרה עם וויב של יונה וולך.

אם לסכם במשפט אחד, הבנתי שבדיוק כפי שמתבגרים לא מצליחים להבין מבוגרים, כך מבוגרים לא מבינים וגם לא יבינו מתבגרים. האישיות נקרשת בסוף ההתבגרות, בתהליך פיזיקלי דומה למה שקורה לה בשנות החיים הראשונות. אי אפשר להיכנס לאותו נהר פעמיים. אולי אפשר להתקרב דרך זכרונות, מוזיקה, חברים ותיקים, אבל נקודת הראות הקיומית של המתבגר נכחדת. המבוגר מתפתח ובאותה עת נאטם לעולמי עד.בפני עצמיותו הקודמת.

מעכשיו קצת ספוילרים.

״אני 100% סטרייט״

אופוריה זה השתי שניות שהמשתמש מייחל להן כדי לחוות כלום.עדיף כלום על השקר, הצביעות וההכחשה שג׳ולס שומעת מכל גבר שהיא איתו. 

קשה לצפות כי הסדרה שמה לך בפנים מראה ובה ניבטת האכזבה מפרישת כנפי המטריקס המגדרי של התקופה. מירורינג בוטה, המאלץ את הצופה לאתגר את הגנות המורליזציה שמערסלות את העדריות הדיגטלית, שמתרפקות על אשליית ה-Diversity . אופוריה הולכת מעבר כי היא מעזה לגעת במחירים של אובדן האמת. נכון, מותר להיות היום מי שאתה, עכשיו לך תדע מי אתה. אנחנו בפלואידיות של הזהות הפלואידית. 

מוחזקת פה דיאלקטיקה בין העמקה באישיותה של גיבורה טרנסית ואהובתה המכורה לבין ההסללה הגברית והאלימות המינית של גבריות ייצרית ועלובה (ברובה), המיוצגת היטב ע״י נייט et al.

עולה בי מחשבה על התקדמות המיניות בעידן הפוסט-מודרני. הגיוני היה  לצפות שעם התרחבות הספקטרום המגדרי תפחת ההסללה הגברית, המיזוגניה, הגבריות המסורתית. אבל זה לא נכון. וזה התבהר לי והתחדד במהלך הסדרה:  אנחנו לא בתוך מהפכה של קידמה מינית, יש פה רק פיצול אלים בין קטבים, האחד שמרני רדיקלי השני ליברלי -פלואידי. מצד אחד המיאוס של האינסל והסוציאליזציה של הדיק פיקס ומצד שני הזינוק במבקשי Detransition.

אמריקה הדקדנטית לא התפתחה, היא פשוט השתגעה.

 

בכתיבה…

קאת׳ והזכר הפטישיסטי

מה קורה כאשר הולכים מעבר לפסילת אקט הביוש של החריג בחברה?

אנחנו מבינים שזה לא בסדר לבייש שמנים, קוקסינלים ו״שרמוטות״ ומתאמצים לפתח מודעות לגבי המיקרו-אגרסיות שלנו.

אופוריה מגלה את החוליה החסרה בין המשפיל, המתגזען והמתעלל לבין הפרוורסיה הגברית ושלוחותיה הקינקיות. בעיניי זה לא לינק מאשים ומוסרני, אלא חיבור חשוב שבורא וממשיג יצור כלאיים, ״פאראפיליה חברתית״ שמה שהכי חשוב לה זה לגמור.

 

ה-Guilt trip הרעיל של עלי

המדיה הרגילה אותנו בדמותו של המכור הנקי, ספונסר בוגר NA, גיבור משנה מיוסר שעושה גרומינג למי שעוד לא ראתה כלום.

גם פה אופוריה מאפשרת לעצמה לפסוע לתוך האמת המושתקת. אף אחד הרי לא עושה שום דבר בלי תגמול, פנימי או חיצוני.

התובנות פורצות הדרך של אתמול מתהפכות כחרב פיפיות לכדי ההגנות הפסיכולוגיות של היום.

 

נייט ומאדי

בפרק "Stuntin' Like My Daddy" רואים את הצמיחה המעוותת של נייט, צלו של אביו והקשר המתפתח בינו לבין מאדי, מה שמתבטא בהמשך כהומוסקסואליות מופנמת, על שלל סערותיה.

 

מקאי וקאסי (ואמא שלה)

 

הסשן של ג׳ולס

ג׳ולס יושבת אצל המטפלת ברגליים מפושקות, לא משוכלות. גשם בחוץ. 

היא ניסתה כל חייה לכבוש את הנשיות עד שהנשיות כבשה אותה.

 

שתיהן מדברות על האוקינוס, רו כמשהו גדול ממנה וג׳ולס כדוגמה ליופי שהייתה רוצה שיהיה לה והיא גם מספרת שלפעמים היא מתפללת אליו.

בבהלה שלה היא מרגישה שרו נשמטה לה ואבדה. 

מרעננים משחקי המילים וההיגדים, למשל "צרות לא נמשכות לנצח״, או ״אני שונאת את כל העולם, חוץ ממך״.

לג׳ולס יש קשר עם גבר שהתאהבה בו אונליין, אפילו יותר מהתשוקה שלו לרו. זה היה הסקס הכי טוב שהיה לה. 

עד שהיא מגלה שהוא פרי דימיונה, חלום דיסוציאטיבי תמים עם איכות צלולה. לאוביקט הנכסף קוראים טיילר. לא במקרה מונח בפנינו רפרנס שמהדהד לדמותו המפוצלת של טיילר דרדן מ-Fight Club. יש הרבה עוצמה בגילוי הדיסוציאטיביות של הגיבור (״נפלאות התבונה", ״שאטר איילנד״) אבל פה לא מגישים לנו את הגילוי הזה כסנסציה לסיום, אלא כמנה ראשונה, כי מעניין וחשוב לחקור מעבר לתדהמת הצופה. 

רו נופלת לסם, ג׳ולס מתגלה כמאוד דיסוציאטיבית.

ברקע, הקשר עם הוריה.

רו מכורה, כמו אמה של ג׳ולס, שאביה דיויד עושה מאמצים להשיבה הביתה. אפילו שזה לא אמיתי לה, ג׳ולס מסכימה לבקשה דויד לקבל את בקשת הסליחה של האם.  

רו מגיעה לבית הוריה אבל רק להגיד שלום.

ג׳ולס כואבת את המלודרמה שיצרה. 

 

והמוזיקה חלום, עדכנתי את הפלייליסטים.

 

האם דיבור עצמי חיובי עוזר להרגיש יותר טוב?

 

שימוש יעיל בדיבור עצמי חיובי יכול לסייע פסיכולוגית, סוג של טיפול עצמי.

דיבור פנימי המתבסס על חשיבה חיובית עוזר לווסת רגשות ומחשבות ולהתארגן מנטלית. הוא עוזר להעלות ביטחון עצמי, משפר קואורדינציה ושליטה במוטוריקה עדינה, מיטיב עם ההערכה העצמית, מפחית מתח, משפר את המיקוד ועוזר להשיג ביצועים טובים יותר גם במצבים מאתגרים שדורשים סיבולת ועמידות גבוהה (כמו לסיים ריצה ארוכה).

היופי הוא יישום טכניקה כזאת יכול להיעשות בכל זמן, כמעט בכל מקום. גם במצבים שליליים, ויש הרבה כאלה בחיים, שימוש בדיבור עצמי חיובי מעניק פרספקטיבה, מזכיר לנו את הארעיות של כל סיטואציה ולפעמים עוזר להסכים שכל עכבה לטובה.

עם השגרה והתרגול, ההצהרות החיוביות הופכות לחלק מהשיח הפנימי יותר וכך מושרשים יותר בחיי היומיום. אנשים ששולטים בדיבור העצמי ומכוונים אותו לכיוונים חיוביים נחשבים בטוחים יותר, בעלי מוטיבציה ופרודוקטיביים יותר. 

אבל דיבור עצמי הוא משהו שאנחנו עושים באופן טבעי מהרגע שהתעוררנו, גם בלי להתעכב על זה.

אנשים הופכים מודעים יותר לכך שדיבור עצמי חיובי הוא כלי רב עוצמה להגברת הביטחון העצמי  ולריסון רגשות שליליים.

אדם יכול להשתמש בדיבור חיובי כדי לחשוב באופטימיות, לעודד את עצמו ולהגביר מוטיבציה. זיהוי דיבור שלילי הוא הצעד הראשון לעבר חשיבה חיובית יותר. תקשורת האדם עם עצמו היא תהליך קוגניטיבי טבעי.

אנשים עשויים לעסוק יותר בדיבור עצמי נוכח מהמורות או אתגרים, והוא נעשה בשקט או בקול, ויכול להיות חיובי או שלילי. דיבור חיובי יכול לסייע להסתכל על חצי הכוס המלאה ולשים דברים בפרופורציות, לדוגמא ״אני באמת שמח בשביל עצמי״, ״מצבי טוב״ או ״זה לא מצוין, אבל זה יכול היה להיות גרוע יותר״.

 

השלכות של דיבור פנימי שלילי

דיבור עצמי שלילי גורם לנו להרגיש רע עם עצמנו ובכלל עם החיים. 

כאשר הוא מופיע יחד עם מחשבות שליליות חוזרות לאורך זמן, מדובר בתמרור אזהרה וחשוב לבדוק האם קיימים תסמינים של חרדה, דיכאון או OCD.

אנשים עשויים לעסוק בדיבור שלילי כשהם חווים חרדה או חוסר ביטחון או כשהם במצב של ספק עצמי. דיבור שלילי יכול להזיק להערכה העצמית ואף להוביל למעגל קסמים של נבואה שמגשימה את עצמה. למשל, מי שאומר לעצמו שוב ושוב שלא יצליח במשימה מאתגרת, ייטה כנראה להתאמץ פחות. אחר כך, כשהוא באמת נכשל, מתוקפות המחשבות השליליות המקוריות ומונצחות.

לשמחתנו יש תקווה –

מחקר שפורסם לפני כמה שנים מלמד כי ניתן להשתמש בדיבור חיובי כדי לנטרל מחשבות שליליות חוזרות, שהן אגב גורם סיכון לחומרה, ל״עקשנות״ ולהישנות של דיכאון וחרדה (Spinhoven et al, 2018).

איך הופכים דיבור פנימי שלילי לחיובי?

ההבחנה בדיבור שלילי ושינויו לפני שהוא משתלט יכולים לעזור לחשוב באופן חיובי יותר ולשנות התנהגויות.

דיבור שלילי (או חיובי) הופך להרגל שאנשים יכולים לשנות, והשלב הראשון בשינוי הוא זיהוי שלו בזמן אמת.

תרגיל:

נסו לזהות איך אתם מדברים לעצמכם הבצב בו אתם עומדים מול אתגר. כתבו דוגמאות של מחשבות אוטומטיות המאפיינות דיבור שלילי. לאחר מכן חשבו ורשמו היגדים חיוביים יותר שתוכלו לאמץ בסיטואציות מאתגרות בעתיד.

והנה כמה דוגמאות להפיכת דיבור שלילי לחיובי:

  • זה קשה מדי לעומת זה נשמע מאתגר.
  • אני לא יכול לעשות את זה לעומת אני אתן כל מה שיש.
  • אני לא יודע כלום לעומת אני רוצה ללמוד. 
  • אני תמיד מפשל לעומת אם אפשל, אלמד מכך.
  • תמיד הייתי ככה לעומת אני פתוח לשינוי.
  • החיים שלי נוראיים לעומת אני בר-מזל – החיים שלי יכלו להיות רעים יותר.
  • אף אחד לא אוהב אותי לעומת אני אוהב את עצמי.

פוסט מעניין באתר psychotherapy.net  דן בטכניקה טיפולית נוספת למאבק בדיבור עצמי שלילי. הטכניקה כוללת זיהוי דפוסי דיבור עצמי שליליים, מסגור מחדש (ריפריימינג) ותרגול של דיבור עצמי חיובי. המאמר מתאר את השלבים הכרוכים בתהליך זה ומספק דוגמאות כיצד ניתן ליישם את הטכניקה בפגישות טיפוליות. יש מצב שטכניקה זו יכולה להיות כלי יעיל לטיפול בבעיות כמו הערכה עצמית נמוכה וחרדה, ויכולה לעזור לאנשים לפתח מערכת יחסים חיובית וחומלת יותר עם עצמם.

לבסוף, אם הדיבור השלילי משפיע לרעה על הבריאות הנפשית, חשוב לדבר עם מטפל/ת.

ניתן גם לפנות אלינו למכון טמיר, לשיחת הכוונה בה נמליץ על טיפול אישי או קבוצתי שמיועד לתת מענה לדיבור השלילי.

דיבור עצמי חיובי בשירות הטיפול הנפשי

דיבור עצמי חיובי יכול להביא תועלת של ממש לבריאות הנפשית.  למשל, מחקר איראני מ-2020 הציע שדיבור עצמי משפיע על התמודדות של אנשים עם חרדה במהלך תקופת הקורונה –  משתתפים שדיווחו על שימוש בדיבור חיובי חוו פחות חרדה ממוות ופחות תסמינים של הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית (Sadri Damirchi et al, 2020) המחקר מצא גם שאנשים שעסקו בדיבור עצמי חיובי פיתחו אסטרטגיות אקטיביות יותר בהתמודדתם עם רגשות קשים ולחץ נפשי. 

 

דיבור עצמי חיובי בשירות ביצועים אישיים

מחקר מ-2019 מצא שכשסטודנטים מדקלמים הצהרות שיש בהן אישור עצמי לפני שהם נושאים נאומים או מעבירים פרזנטציה, הם חווים פחות חרדת ביצוע מסטודנטים שלא עושים זאת. לאתלטים וספורטאים, דיבור חיובי עשוי להעניק מוטיבציה ולסייע לשפר ביצועים טכניים. 

מחקר אחר מצא שדיבור חיובי יכול לעזור לאתלטים להמשיך בפעילותם וליהנות ממנה.

זאת ועוד, מחקרים מצביעים על כך שהאופן בו אנשים פונים לעצמם משפיע על ההרגשה שלהם.  למשל, לפי מחקר מ-2014 השימוש בשמות גוף שאינם גוף ראשון, למשל ״אתה״ ושמו של האדם במקום ״אני״, עוזר לווסת מחשבות, רגשות והתנהגות במצבים חברתיים מעוררי חרדה.

מחקר מאוחר יותר תומך בשערה הזו –  שימוש בגוף שני בדיבור חיובי משפר את זמני הביצוע והתוצאות בספורט שדורש סיבולת. 

דיבור עצמי חיובי עבור בני נוער וילדים

להלן שש אסטרטגיות שימושיות, באמצעותן יכולים מחנכים והורים ללמד ולתרגל דיבור עצמי חיובי עם ילדים ומתבגרים:

  1. תנו בעצמכם מודלינג של דיבור עצמי חיובי, כך תתאפשר למידת עיצוב קוגניטיבי. 
  2. צרו והציגו רשימה של הצהרות חיוביות שמדגימות דיבור עצמי.
  3. פתחו דיון על היתרונות של דיבור עצמי חיובי.
  4. שלבו יצירה כדי להמחיש את העניין.
  5. תרגלו שינוי מחשבות שליליות למחשבות יותר חיוביות.
  6. דברו על אתגרים ומצבים בחיים האמיתיים בהם חשיבה חיובית יכולה לסייע. 

 

מקורות:

 

A. Morin, in Encyclopedia of Human Behavior (Second Edition), 2012 Asymmetry Between Positive and Negative Self-verbalizations

Sadri Damirchi, E., Mojarrad, A., Pireinaladin, S., & Grjibovski, A. M. (2020). The Role of Self-Talk in Predicting Death Anxiety, Obsessive-Compulsive Disorder, and Coping Strategies in the Face of Coronavirus Disease (COVID-19). Iranian journal of psychiatry, 15(3), 182–188. https://doi.org/10.18502/ijps.v15i3.3810

Philip Spinhoven, Albert M. van Hemert, Brenda W. Penninx (2018). Repetitive negative thinking as a predictor of depression and anxiety: A longitudinal cohort study. Journal of Affective Disorders, Volume 241, Pages 216-225, https://doi.org/10.1016/j.jad.2018.08.037

אין המבויש למד | סיפור קצרצר

 

הוא רץ, לא נח לרגע, הריאות בוערות לו והלב פועם הכי מהר שאפשר, עם צלקת חרוטה ומסתלסלת עד חודו. 

״אסור להפסיק לרוץ, אין דבר כזה, אין להפסיק״.

לשבריר של רגע הוא קולט שהוא בחלום, אבל אחר כך ההבנה מתחלפת בכאב גופני שמאותת מאיבר לא ידוע.

איך אפשר לרוץ חמש שנים? 

"ברור שזה חלום, אז מי שאחראי שיעיר אותי בבקשה", זה יוצא לו במילים קטועות ״תחזירו לי את עצמי, על פגמיי, על הכיעור שאהבתי, רק להפסיק עם זה. הזמן, הוא נשרף לי״. מישהו שישפוך עליו דלי של מים או יהפוך את המיטה ממנו, רק שיוכל להפסיק לרוץ, שיניחו לו לברוח מנהר הבושה שמכלה ומשחיר, שחוסם חילופי עונות, שמכבה רעיונות ותשוקות, שהוא מנסה ולא מצליח לגעת בו עם הרגליים בקרקעית. 

5 שנים לא לנוח זה מעייף. בחישוב מהיר זה 1 חלקי 16 מהחיים, יותר מצבא וחצי, תואר ראשון ושני. אבל למרות ששרד את השנים, הוא יודע שהן נחיו בפליטות, כמערבולת של התרוקנות, מילוי מחדש ושוב התרוקנות, באסטרטגיה מאולצת של ניתוק ומחיקת זמן,  גם אם הסיוט יסתיים, ברור לו כי זמנו מוקצב. מעתה יחיה בדילוגים של 5 שנים ובגילו זה כבר לא הרבה דילוגים. הישרדות היא הרי אצבע שמבטיחה גירוד כפייתי בעומק הפצע הפתוח. 

מבט משפיל בצד הדרך, זה בסדר, הוא למד להיפגע פחות. שנאה במבטם של זרים נהיית עם הזמן לטבע כואב ונסבל. הוא פגש מבטים גזעניים שהתעדנו עם הגיל, אבל למבטים ששופכים עליו בשבריר שניה את כל רוע העולם קשה לו להתרגל ולמרות כל הזמן משתחרר לו עדיין מבט אופטימי, שוחר יחסים ורצון להוכיח. אבל הקרב אבוד. הוא למד לדעת מי יודע ובנקודה מסוימת ראה עצמו מיטיב, מטפל אפילו. שרלטנים זה הרי מזכך, מלכד, סוף סוף יש טוב ורע, דיכוטומיה מבורכת בעיתון של חכמים, ברור, הרי מה, לא סתם.

הוא נזכר משומקום בתמונה חדה מחלום. הוא הכין דג ומילא אותו בדף עיתון שכמו נעטף בתוכו. ״אלוהים, אני פסיכוטי?״ מה זה קשור. יש לו בליפים, כמו השיר שתקוע בראש שלו, ״את המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק״, שזה שיר שכתב מפקד חיל האוויר בימים הראשונים של יום כיפור, המלחמה שפרצה בסוף התקופה המכורבלת בבטן אמו, סופג מנות קורטיזול אימהי, שמוזרקות אליו לאחר כל אזעקה מייללת. 

עכשיו הבושה הופכת את פניה, היא מתחכמת באכזריות, מופיעה בחזית ריצתו המסורבלת. היא עשן מיתמר מעבר לגבעה מאתגרת. קרה לו בעבר שהוא רץ לקראתה ומיהר לסוב לאחור, מושך עקב נקוע, שאין לו מי שיטפל בו או לפחות יניח משהו בשביל לקבע, שלא יחמיר. נהיה לו שם סגול ואחרי זה בהדרגה שחור כמו של נמק מול כל העולם. 

הבושה שמחופשת לעשן חודרת לנחיריו.  לא עשן של מסיבה או עשן של מנגל עם בשורה, זה עשן חד-פעמי, שכל קיומו, כל מולקולה שמרכיבה אותו מיועדת להבהיר שהוא לעולם לא מגיע בלי אש. הוא נכנע לבושה, לפחות יוכל לעצור את הריצה עד היקיצה הבאה. עוד שנה הוא מזקין מבפנים, מרגיש איך קומץ שערות מלבין באחת, אבל עדיין גורר רגליים בהליכה מהירה שבזום היא נראית כמו ריצה. 

כל פעם שהבושה מטביעה אותו, יש את הרגע הזה שהוא מת מחנק בקרבה.  ברגעיו האחרונים הוא מחפש בה התערסלות, חן או משמעות, כיצד יתכן שאין כאן פואנטה שאפשר ללמוד ממנה משהו?  אומרים שכל החיים חולפים מול העיניים, אבל כלום, רק חנק נואש, שאיפה אחרונה שקוטעת רגעי תבהלה. גם כמה פעמים אפשר למות, לפות אימה, ולדעת מראש שהסיוט שלו תיכף חוזר, שהוא חייב להתעורר שוב ולהמשיך להימלט מפניה עד שתבוא שוב לאחוז בנשמתו. כל פעם הרגע הזה שנגמר לו האוויר, מורכב לו קצת להסביר, זה מוות מבעית ששום אמפתיה לא מרגיעה ושום קבלה אינה מקבלת. לרגע גואה בו מחאה, לימדו אותו שהכל כח רצון וככלות הכל הוא צודק. יש לו מה לומר על הסיפור הזה, אבל מהלומות הזיכרון מניסיונות מרד קודמים לימדו אותו שכל מה שיש לו זה לרוץ. 

״רוץ, תמשיך לרוץ״, זה רק כאב ואם תוכל להמשיך רק עוד קצת, יבוא תקדים שיעצור את הסקילה, יקטע באחת את גלגולי השחזור הנוגסים.

***

לפעמים אני רואה אותו מדדה, משלים עוד סיבוב ליד הבית שלנו. כמו הומלס, רק לא נח לרגע. אני מושיט לו אז בקבוק מים טהורים, מותג איכותי. אני לא סופר את זה, באמת, לא מתוך רחמים, פשוט נותן לו בהתנדבות. על הדרך אני תורם את השנקל שלי,  ״די, אחי, צא מזה, אנחנו לא בסרט טורקי, תסתכל קדימה, תלמד כבר משהו. לא עוזר להתקרבן…״.

אני מודה, זה מרגש אותי, עושה לי סיפוק שאני תורם בקטנה לחברה. לפעמים אני מביא את הילדים לראות ופעם אפילו תרמנו בסתר לבושה שלו. מישהו אמר לי שזה ריאליטי לאנשים חושבים, אבל מה קשור ריאליטי? זה ערכים, זאת בדיוק המשמעות של אתיקה. ותסכימו אתי שכחברה מוסרית אנחנו חייבים להשליך על כל התפוחים הרקובים. להשליך אותם, הכוונה. אישית אני מסיר את הכובע בפני מי שעושה את העבודה האמיצה הזאת.

סיווג אובססיבי של מצבים נפשיים?

 

עבדו עלי דוד…

התחלתי לכתוב על מאמר מרתק שקפץ לי באינטרנט.

מסתבר שזו מתיחה, ובכל זאת קראו כמה זה נשמע מתבקש:

 

צריכת מידע על הפרעות נפשיות היא לרוב נורמטיבית למדי.

מדובר בניסיונות מובנים, לעיתים קצת אובססיביים, ללמד את עצמנו על מצבים נפשיים וגופניים.

המוטיבציה לרכישת ידע רפואי די מובנת, היא חותרת לעזרה עצמית ועזרה לאחרים.

יתירה מכך, עד לרמה מסוימת אף נחוצה.   

אלא שמסתבר שהתופעה עלולה להיות פחות פשוטה ממה שזה נראה.  

החיפוש הבלתי נלאה אחר הפרעות פסיכיאטריות הומשג כבר ב-2018, ונכנס אינהרנטית ל-DSM 5 TR החדש, כהפרעה ייחודית עם שם משלה:

סיווג אובססיבי של מצבים נפשיים (Obsessive Categorization Of Mental Conditions).

 

צוות המשימה הפסיכיאטרי שעבד על הגרסה החדשה של ה-DSM זיהה עלייה משמעותית של בני אדם המדווחים על צורך דחוף, מתיש, כפייתי ובלתי נשלט לחקור, לדווח ולקטלג תסמינים של הפרעות נפשיות. 

 

בין אם הסיבה להחרפת הבעיה קשורה בקורונה שהסלימה את המצב, ובין אם היא כרוכה בסינון משופר ל מידע לא אמין מגוגל, זיהה הסימנים הבולטים ביותר של התופעה כוללים ציינון כפייתי של פרטים קטנטנים לגבי מאות ואלפי סימנים של הפרעות ואחריהם נטיה לעשות סדר דרך ניסיונות חוזרים ונשנים לזכות לעדכונים מחקריים, אותם הם צורכים בכתבי עת רפואיים ופסיכולוגיים בולטים. 

כמו הרבה הפרעות נפשיות אחרות, גם כאן מתואר מצב נפשי שקיים על פני ספקטרום ויש לו מידות שונות של חומרה.

חלק מהמתמודדים/ות חיים  את חייהם תוך קריאה אובססיבית על  כל מיני מחלות (מה שמתחבר אולי לחרדת בריאות) בעוד אחרים נוטים יותר להתמקד בתת-קבוצה ספציפית של תסמונות והפרעות בבריאות הנפש. 

 

כאמור, פייק ניוז. מידע הומוריסטי מציאותי מדי שפורסם באתר Onion ב-2018.

שזירה קוונטית (Entanglement) בתהליכים טיפוליים

 

תסבוכת קוונטית בטיפול נפשי

תומאס אוגדן הוא פסיכואנליטיקאי שהרחיב בצורה הבולטת והברורה ביותר את הפרספקטיבה הדיאלקטית, והציע אותה כמסגרת ההתייחסות לפיתוח התיאוריה הפסיכואנליטית. 

אוגדן עוקב אחר קו המחשבה הדיאלקטי ומוצא כי הוא מתחיל בפרויד וממשיך עם פסיכואנליטיקאים פוסט-פרוידיאנים כמו קליין וויניקוט. 

לאחר מכן, הוא אסף תמות משותפות אלו לכדי הצהרה קוהרנטית המתייחסת לתהליך הדיאלקטי כיציאה מתוך העצמי. 

אוגדן מבין את הדיאלקטיקה כתהליך שבו שני מרכיבים מנוגדים יוצרים, משמרים ושוללים זה את זה: 

כל אחד מהרכיבים הללו מצוי במערכת יחסים דינמית, המשתנה באופן מתמיד, עם הרכיב האחר. 

לאחד אין משמעות קונספטואלית או פנומנולוגית אלא אם הוא מתקיים ביחס לשני.

 לכל אינטראקציה יש פוטנציאל לאינטגרציה, אך כל שילוב פוטנציאלי מייצר צורה חדש של מתח דיאלקטי.

פסיכופתולוגיה כקריסה דיאלקטית

בהמשך לפרספקטיבה זו, אוגדן ראה בפסיכופתולוגיה התפרקות של הדיאלקטיקה בכיוון אחד או אחר של מצבי חווית הייצור. 

המתח בין הכוחות המנוגדים בתנועה הולך לאיבוד: החוויה נשלטת ע"י מצב אחד של חוויה.

לדוגמא,  במודל הקלייניאני, בין אם מדובר בעליונות של העמדה הסכיזו-פרנואידית או  של העמדה הדיכאונית, הדבר לא נתפס כעיכוב בהתפתחות אלא כהתפרקות של התנועה הדיאלקטית בין רכיבי החוויה. 

עוד דוגמא היא בתהליכי אנטי-גרופ בקבוצות: המבט של אוגדן על החוויה הדיאלקטית מספק מסגרת התייחסות מתאימה מאוד למיקום מצב ההרס הקבוצתי בקשר למצב הבונה קבוצה. 

אנטי קבוצתי ופרו – קבוצתי הם שני קצוות של החווה אשר מגדירה את התפתחות הקבוצה. 

הקשר בין שני המצבים נראה גם כהגדרה הדדית ובו בזמן גם שוללת אותה.  באינטראקציה בין הקצוות הללו, הקבוצה עצמה מתרכזת לכדי אובייקט סטטי:  כל הזמן בתנועה בין שני המצבים המנוגדים. 

הנטייה האנטי- קבוצתית מייצגת את התמוטטות הדיאלקטיקה בכיוון תהליך ההרס אשר מוביל את הקבוצה לפתולוגיה. 

 

5 עובדות חשובות על דיסתימיה

 

האם ניתן לרפא דיסתימיה?

על אף שלא ניתן לרפא דיכאון, אנשים המתמודדים עם דיסתימיה יכולים לחיות חיים מאושרים ומספקים. ייתכנו שינויים בסימפטומים, אך יצירת מערכת תמיכה יציבה יחד עם פנייה לעזרה מקצועית יכולה לעזור במסע להחלמה. 

 

מה מקור השם דיסתימיה?

השם דיסתימיה מגיע משתי המילים היווניות- "דיס" (dys) שמשמעותה חולה או רע ו"תמיה" (thymia) שמשמעותה נפש או רגש. דיסתימיה או הפרעה דיסתמית מתייחסות למצב מתון וכרוני של דיכאון.

 

מדוע דיסתימיה נחשבת להפרעה פרדוקסלית?

מומחים מתייחסים לדיסתימיה כאל הפרעה פרדוקסלית- מצד אחד היא נתפסת כהפרעה מתונה אך מהצד השני בעלת השפעות חריפות בטווח הארוך. מחקרים אפידמיולוגים מראים כי לדיסתמיה יש השפעה הרסנית על חייהם של אלה המתמודדים איתה. 

 

מה ההבדלים בין דיסתימיה לבין הפרעת דיכאון מג'ורי?

דיסתימיה, המוכרת כעת בתור הפרעת דיכאון מתמשכת (Persistent Depressive Disorder- PDD), כוללת פחות סימפטומים מדיכאון קליני. יחד עם זאת הסימפטומים נמשכים לזמן ארוך יותר, לפחות שנתיים. ניתן לקבל אבחנה של דיכאון מג'ורי אחרי שבועיים.

 

מה ההבדל בין דיסתימיה לבין ADHD? 

אנשים עם ADHD לא מאובחן ומטופל עלולים לסבול מדיסתמיה- הפרעת מצב רוח מתונה אך ארוכת טווח. הדבר עלול להיגרם בעקבות התסכולים, הכשלונות, המשוב השלילי והלחצים שמגיעים בעקבות חוסר טיפול או טיפול לא מותאם ל-ADHD.

מה קורה לנו בהיעדר חיבה אנושית?

 

שמירת מרחק והימצאות בבידוד היו חלק ניכר מהמציאות החיים בשנתיים האחרונות.
המחירים הנפשיים של הקורונה הולכים ומתבהרים.

לצד הצורך לחזור לחיים יותר מאוזנים אחרי שנות הקורונה, מתבהרת עוצמת הפגיעה בקשרים החברתיים ומבליטה את הצורך האנושי העמוק בחיבה ואהבה.

לפי מחקר חדש שפורסם ב journal of social and personal relationships, היעדר חיבה קשור לעלייה בדיכאון, לחץ ובדידות במהלך תקופת מגפת הקורונה.

ֿכעת כשהגבלות הקורונה מוסרות ברחבי העולם, אנשים מעוניינים לחזור למציאות חיים נורמלית, כשחלק מהתהליך הוא להכיר באופן בו הנפרדות מאחרים השפיע על הבריאות הנפשית וכיצד ניתן להתמודד עם כך.

חקירה של חשיבות החיבה מציפה את המחיר המנטלי והרגשי של לחיות בהיעדרה, ולחשוב כיצד ליצור מחדש קשרים המאפשרים אותה.

מחקר שנערך בנושא, ביקש לבחון את מצבם הנפשי של אנשים שנמצאו בבידוד כחלק מהגבלות הקורונה בתחילת הדרך.
כ-700 מבוגרים בגילאי 18 ומעלה, החיים בארה"ב לקחו חלק במחקר, והשיבו על שאלונים בנושאים של בדידות, סימפטומים של דיכאון, לחץ ושביעות רצון מהחיים.

מתשובות המשתתפים עולה כי הם מרגישים חסך בתחושות של חיבה, ומתמודדים עם עצבות ובדידות.

במחקר נמצא שנשים חוו יותר סימפטומים של דיכאון מאשר גברים.
נשים מטבען נוטות להיות אמפתיות ומחוברות יותר רגשית לאחרים, חוסר היכולת לעסוק בנטיות הטבעיות הללו תרם לעלייה בתסמיני דיכאון. זו השערת החוקרים, אם כי מעבר למחקר ולקורונה, דיכאון שכיח יותר אצל נשים.

הממצאים מלמדים על משהו שאנחנו יוגדים מזמן:
אינטראקציה עם בני אדם אחרים היא צורך קיומי כמעט והבעת חיבה חיונית לבריאות הנפשית ולרווחת בני אדם.

תיאוריית חילופי החיבה

הנחת המחקר הגיעה מהבנת תיאוריית חילופי החיבה.
לפי התיאוריה, חיבה היא צורך אנושי מולד.
יתר על כן, תקשורת של חיבה עוזרת לאנשים לשגשג ולהתפתח.
מחקרים מראים שכאשר אנשים חסרי חיבה, הם נאבקו עם כאב פיזי ואיכות שינה ירודה.

למה חיבה זה חשוב?

הורמונלית, חיבה מסייעת בשחרור אוקסיטוצין.
אוקסיטוצין הוא הורמון המאפשר לגופנו לחוות את תחושות האהבה, האמון, האמפתיה והחמלה, תקשורת של חיבה נעשית באמצעות המילים שאנחנו מדברים, כמו גם המעשים שלנו.
היא בעלת השפעה ישירה על אנשים פיזית, נפשית ורגשית.
חיבה יכולה להיות קשורה לתמיכה, רגשות שייכות או אחווה ואהבה.

מגע אנושי הוא דרך רבת עוצמה לתקשר חיבה.
בלי המגע החושי הזה, ילדים יכולים לחוות עיכובים התפתחותיים.
כמו כן, מגע יכול לשדר אושר, הכרת תודה ואהבה.
אבל בלי מגע נוצרת ריקנות וחוסר משמעותי.

אז מה כן ניתן לעשות?

  • הישארו פעילים -עדיף להליכה מישהו בטיילת.
  • מצאו מישהו שיכול לעזור לכם לעבד רגשות מאתגרים. אנשי מקצוע חיזקו את כישוריהם כדי לסייע ללקוחותיהם טוב יותר עם ההשפעות הרגשיות של המגיפה, אז חפשו לדבר עם איש מקצוע.
  • היו מעורבים בדרכים יצירתיות יותר של חיבה על ידי חשיבה מחוץ לקופסה.
  • התמקדו בתחומי בריאות נוספים, כגון תזונה בריאה, פעילות גופנית ושתיית מים.
  • שמרו על קשרים חברתיים, גם קשרים וירטואליים יכולים להועיל.

    הבעת חיבה וקבלת חיבה מאחרים היא מרכיב קריטי באינטראקציה בין בני אדם.
    קשר פנים אל פנים ואינטראקציה הם צורות חיוניות של תקשורת אשר הצטמצמו במידה רבה במהלך מגיפת הקורונה.

זה נורמלי להתגעגע לסוגי הקשרים האלה, כמו גם למגע המביע חיבה.
כאשר אתם מבקשים לחזור לתחושת נורמליות אחרי כל הבידוד הזה, דאגו לבריאות הפיזית, הרגשית והנפשית ועשו צעדים כדי לשלב מחדש ביטויי חיבה בחיים.

מקור:

Hesse C, Mikkelson A, Tian X. Affection deprivation during the COVID-19 pandemic: A panel study. Journal of Social and Personal Relationships. 2021;38(10):2965-2984.

טיפול פסיכולוגי רגיש-תרבות | דוגמאות למטפלים

טיפול פסיכולוגי רגיש תרבותית מדגיש את ההבנה של המטפל לגבי הרקע, המוצא, השפה ומערכת האמונות והערכים של המטופל. 

גישה רגישה תרבותית לטיפול שמה דגש חזק על הבנה וכיבוד הרקע התרבותי של המטופל. האתגר הטיפולי הוא לפתח מודעות להטיות שאנחנו פחות שמים לב אליהן, מה שמאפשר ועבודה יעילה עם מטופלים ומודרכים מרקע תרבותי מגוון.

בגישה זו, מטפלים מעריכים בקפידה את ההיבטים התרבותיים שעשויים להשפיע על מצבו הנפשי של המטופל, כגון נורמות תרבותיות, ערכים, דינמיקה משפחתית והקשר חברתי. לאחר מכן, הטיפול מותאם אישית כך שיתאים לצרכים ולהעדפות התרבותיות הספציפיות, תוך מאמץ להתאמת התערבויות משמעותיות ורלוונטיות.

ענווה תרבותית היא מרכזית בגישה זו, המטפחת סביבה של פתיחות ולמידה, בה מטפלים מכירים במגבלותיהם ומבקשים באופן פעיל להבין את נקודת המבט התרבותית הייחודית של מטופלים שבאו ממקומות שונים מהם. באמצעות הכשרה וחינוך מתמשכים מטפלים משפרים את יכולתם לספק טיפול יעיל ורגיש מבחינה תרבותית.

מטפלים יכולים לשלב רגישות תרבותית בעבודתם כדי להחזיק ולכבד הבדלי דעות, ערכים ועמדות של תרבויות שונות וסוגים שונים של מטופלים.

 

בטיפולים שעברתי לאורך החיים למדתי שפה יקרה מפז, שעוזרת לי לחשוב ולחיות יותר נכון.

דווקא בזכות זה, כמטפל, מתסכל אותי לראות את המכשול שחווים רבים מהפונים/ות שמתחילים טיפול.

הרבה פעמים הם רוצים להתקדם, אבל מתקשים ליצור מגע נפשי ספונטני וטבעי עם איש/ת מקצוע, פשוט כי הם לא רואים בו דבר מעצמם. התוכן אמנם מובן אינטלקטואלית, אבל הטון, המאניירות, התחביר, החיוכים הלא תמיד ברורים והמושגים המקצועיים מעוררים תחושה מנוכרת ולעיתים אף מאיימת.

אני חושב שכולנו רוצים ליצור חיבור עם מטופלים ולדבר בגובה בעיניים, זה ברור. 

העניין הוא שיש פה התנגשות בין שני פרדוקסים: 

  • אצל המטפל – ״כדי ללמד שפה זרה נדרשת קרבה, אבל כדי ליצור קרבה נדרשת שפה מוכרת״.
  • אצל המטופל – ״כדי לייצר אמון נדרשת פתיחות, אבל כדי לייצר פתיחות נדרש אמון״.

מסובך למדי.

כדי לקדם מטרות טיפוליות חשוב לדבר, לפחות בתחילת הדרך, כפי שהמטופל מדבר.

 

כתבתי 7 דוגמאות, טיפה בים, לשיח טיפולי רגיש תרבות, בו משתמרת כוונת המטפל בבסיס ההתערבות. 

המשפט הראשון בכל דוגמא מנוסח בשפה מקצועית.

המשפט השני מוגש בשפה יותר עממית, מבלי לגרוע מהמקצועיות.

 

עבור מטפלים, הקריאה יכולה להיות מלמדת, מצחיקה, מעצבנת או סתמית.

הכל תופס, זה רק תרגיל משחקי במילים:

 

״התכנים שתשתף בהם כאן יישארו לחלוטין חסויים״.

״שתדע, אני בונקר. מה שאתה אומר פה נשאר פה״. 

 

״אנחנו נבנה כאן ביחד, משבוע לשבוע,  מרחב נפשי בטוח שתוכל לצמוח בו״.

״אמון זה דבר שבונים בהדרגה. צעד צעד, ניצור קשר שתלמד בו מלא על עצמך״.

 

״בלי קשר למה שאני מאמינה או לא, החיבור לכוח עליון מעניק לך משאבים רוחניים חשובים״.

״בעזרת ה׳, ישתבח שמו״.

 

״את הקשר בינינו אפשר לראות כייצוג של מה שאת חווה שוב ושוב במערכות יחסים משמעותיות״.

״קלטי, הדיבור שיש לנו פה זה בול, אבל בול, מה שקורה לך כל פעם בחיים״.

 

״אני חייבת להגיד לך שההתנהגות שלה הייתה מניפולטיבית, פוגענית, סדיסטית אפילו״. 

״זבל, היא יצאה ממש זבל״.

 

״לצערי אנחנו חייבים לעצור עכשיו, נמשיך מהנקודה הזו בפגישה הבאה שלנו״. 

״וואי, נגמר הזמן, איזה בעסה, אני רושם לי איפה עצרנו שנמשיך שבוע הבא״ .

 

״עברת פה דרך משמעותית, אני מרגישה שהשקעת המון בתהליך שעברת ושיש תוצאות״.

״אין, אתה מלך. נתת עבודה ועפת קדימה. תקלוט איפה היית ואיפה אתה עכשיו״.

הדינמיקה הקבוצתית של צחי | סיפור קצר

 

צחי התקשר אלי להתייעץ איך לעבור את הדינמיקה הקבוצתית במכון מיון שהכרתי. יש מדי פעם  טלפונים כאלה ואני שמח לעזור, אפילו אם בדרך כלל זה מסתכם ב״תהיה כמו שאתה״, מסר שאין בו דבר ויש בו הכל. 

במקרה של צחי זו הייתה טעות קשה. 

אפילו היום, 16 שנים וקצת אחרי, אני מהסס אם ואיך לכתוב עליה. 

 

הוא החנה את הרכב רחוק מדי, מרוב התרגשות עלה על אי תנועה בלתי נראה בחניון והרעש שעלה מתחתית האוטו הזכיר לו כאב רגשי עמוק.  זה לא הזמן, תחזור לסנטר, תהיה גדול.    

אחרי צעדה של 10 דקות הבין שהקדים למרכז ההערכה ב-40 דקות וקצת. לא טוב זמן המתנה, כל דקה פה זה עבודה מאומצת. בתוך מהומת הבוקר של רמת החייל הוא החליט להמשיך ללכת, חלף על פני המכון, בחן אותו כמו באקראי ואהב את היסודיות מאחורי הרעיון שערך סקירה מקדימה של האיזור לפני שיתחילו למיין אותו לכסא המנכ״ל. 

לשם שינוי הוא בא מוכן, מוגן.  זה יהיה ראיון קבוצתי מושלם לעבודה שהוא וכל מי שסביבו רוצים, נשאר רק לגרום להם להבין שהוא הבחירה הנכונה. 

לא שקט מדי, לא סואן, הוא משנן (בראש) שהכל שאלה של איזון, לכן עליו לתרום משלו אבל לפרגן גם לאחרים, להיות גמיש אך באותה עת בעל חוט שדרה, אותנטי מלא טקט, מכניס בטן, כתפיים זקופות, נחוש ואמפתי. 

את חולצת הכפתורים בחר אתמול, במיוחד הלך לחנות, פינה סלוט ביומן. חולצה יקרה בלי אזכור למותג, שלא תיחשף גאוותנותו. הוא הקפיד להוציא את החולצה מהמכנסיים, נראה מכובד אבל גם  אחד מכולם, ראשון בין שווים. הבושם הלימוני היה הכי טוב, ריח יציב, יעיל, ניטרלי והמריח לא מסיים את שאיפתו עם  סימן שאלה או זיכרון ילדות מסיח.  

בכניסה פנימה הוא נטמע בטבעיות של זיקית, או לפחות כך הוא חושב, בתוך העדר הדיאלקטי של פרסונות עם חיוך כוזב ועם מבטים צמאים שנפגשים לרגע ליד מכשיר המים. בדיעבד היא הזכירה לו שבמגע הראשון שלהם עמדה מאחוריו מצד שמאל, עבורו היא הייתה רגילה כמו כל הפסיכולוגים והמתמיינים מסביב. 

זהו, מעכשיו הוא נכנס לפסאדה של עצמו העתידי בתפקיד. 

הוא מתיישב בחדר, יום הערכה לעבודה שמתחיל בדינמיקה קבוצתית. מולו יושבת הפסיכולוגית שהיא היחידה שאין לה מדבקה עם שם ומתחילה לדבר. צבועה. החיוך שלה מאולץ. גם שלו אם להודות וכנראה גם של 5 הנוכחים האחרים בחדר, 2 נשים ו-2 גברים. וכמובן צחי והפסיכולוגית.  הוא זוכר ששמע את עצמו קצת מבחוץ: ״צחי, בן 38, רמת גן, שמח להיות פה…״.

זוג עיניים חומות וגדולות נעוץ בו  מהצד השני של השולחן והוא חוזר בלי כוונה על חצי משפט, בולע רוק וממשיך עם ״אה״ ארוך ומיותר. היא יושבת מולו ועכשיו הוא כבר ממש מדקלם, לא מחובר לעצמו.

מיכל, כתוב לה בכתב ילדי על המדבקה, גם מועמדת, יש לה נוכחות שעצרה לו לרגע את הנשימה. תוך כדי נשיפה שנשמעת לו כמו אנחה מביכה הוא צריך כמעט להזיז את הראש עם הידיים כדי להסיר את ממנה את המבט ולהעביר אותו במלאכותיות בין המדבקות של האחרים. 

הצבועה מחייכת ומבקשת מכולם לחשוב ולרשום 3 תכונות שנראות להם הכי רלוונטיות לתפקיד וצחי כבר לא לבד, הוא איתה, עם מיכל, אפילו אם אין לה מושג מזה. הפנים שלה לבנות, ארוכות ויפות, סלביות, עם עצמות לחיים גבוהות כמו בציור. היא מסנוורת אותו באור וכל מה שצחי רוצה זה ללכת מסביב לשולחן ולשבת לצדה, להתחמם עם מה שהיא מביאה, אולי אפילו לגשש מתחת לשולחן ולהציע לה להחזיק ידיים.

המשימה, הוא זוכר, אבל שואל את עצמו מה שלוש התכונות שהיא כותבת עכשיו, ביד ארוכה עם עט כחול בשקל שמחלקים לקשרים ארעיים כמו שיש פה, כלים חד-פעמיים של מפעל מיוני. צחי מרגיש שמשהו לא בסדר, אבל במחשבה שמהבהבת מייד הוא מוותר על התפקיד בשבילה, בשביל מיכל, שבשלב הזה כבר חשוב לו שתצליח מתוך היותו נדיב כלפיה, אוהב, מפרגן. במחשבה אחר כך הוא נזכר בשיחה הטלפונית איתי ומרגיש שהוא עושה בדיוק ״כמו שהוא״.  בשלב הזה צחי התחיל לשוב לעצמו ולחשוב, מואר בעצמו מאורה של מיכל, שיש לה טבעת נישואין, גומה שנוכחת בלחיה האחת והיא כותבת ביד שמאל.

עכשיו הוא בול איפה שהוא צריך להיות, מנסח 3 תכונות, אפילו 4. מתלבט על איזו לוותר, הוא חוזה כבר צה ישרת אותו בדיון הקבוצתי שיתחיל בקרוב, בו כל החמישה יצטרכו לקבל החלטה קבוצתית בזמן מוגבל על התכונות הכי רלוונטיות. ריאליטי היה פה הרבה לפני הריאליטי. הוא מוסר את הדף שלו למנחה ומקפיד לחפש את מיכל תוך כדי וכשהמבטים נפגשים לרגע היא מחייכת אליו, חיוך טוב כזה, של אנשים קרובים, וטוב לו, נהיה לו חמים בסרעפת מזה שהיא מרגישה אליו גם אותו דבר. כמה הוא מתגעגע לתחושה הוודאית הזאת שהוא אהוב. קיבימינט מירב, שלא אמרה לו אפילו בוקר טוב לפני שיצא מהבית, והוא שבאובססיביות נאבק להימנע מהבעתה, כי כשהיא מסתכלת עליו הוא מרגיש שאין ולא תהיה בחייה אכזבה מרה ממנו.  

מתחיל ברקע דיון והוא מקשיב כדי להתמקם כמו שהוא יודע. אם זה הוא או מיכל, ברור שמיכל, אבל לכל האחרים הוא מוכן לעשות בית ספר. כל זה למרות מאור, הגבר עם הזקנקן המושקע והמבט החומל שיושב שני כיסאות ימינה, שהוא ללא ספק איום במרעה התעסוקתי שצחי מהלך בתוכו עכשיו. 

את ההמשך הוא לא זוכר במדויק, אבל כן זכור לו הרגע, לא רחוק מההתחלה, שמאור קטע את מיכל באמצע המשפט. הוא קטע אותה נכון, במעין אמפתיזם שהתחיל ב״אני שואל את עצמי״ ונמשך בסוג של הגחכה של דבריה, אולי כי באמת התעקשה במתיקותה על הבהרת התכונה ״יבעל ראייה מערכתית״.

עכשיו הוא לא רואה בעיניים. כן הוא רואה משולש אש צבעוני, כל האחרים בשחור-לבן, וצחי מרגיש את הדופק ברקות, הוא שולח למאור מבט מאיים, בשפתיים קפוצות, ״הוא פגע בה. למה הוא פגע בה?״.    

״תהיה כמו שאתה״, צחי מרגיש לגמרי הוא, אותנטי אסלי.

הוא ניתק לזיכרון, הסעה הביתה אחרי יום חמסין בבית הספר היסודי. אין מקום לשבת. הוא עומד דחוס ולידו עומדת זוהר לנדר, המורה המחליפה. זה מביך אותו, יש לו רגש אליה, אבל רגע לפני שהמבוכה מטביעה אותו הוא קולט שעומד לידה ילד זר שמטריד אותה, נראה לו בכיתה ה׳, שכבה מעליו. צחי קולט שזוהר חסרת סבלנות אליו, היא חייבת הגנה מפניו. ״תעזוב אותה״, צחי אומר ולוכד את מבטו של הילד. 

ואז נהיה שקט. 

״זאת אמא שלי״. הילד נותן סלאלום של ניצחון במבט נוקב.

חושך.

 

במקום לתרום את חלקו בדיון המעושה שרוחש בקבוצה צחי מושקע בכל הווייתו בהשפלה שמיכל חוותה ובדחף לתבוע את עלבונה. עובדה, הנה, היא שקטה ומכונסת והוא נראה פתאום כריזמטי כל כך, תרנגול במרכז הקבוצה, ׳מסמר הערב׳.  צחי מרגיש איך נבנה בתוכו זעם, עלבון אצילי שהוא מכיר ומתפלש בו כמוצא שלל רב, אפילו שנורה אדומה מאוחרת נדלקת בתודעתו. 

״תבקש ממנה סליחה״.

״מה?״

״תבקש ממיכל סליחה״, צחי מבהיר, שרוי כבר בעומק מנהרת האמת שלו, שנאמנה לו תמיד. הוא מניח ידיים בוטחות על השולחן ונשען לאחור על הכיסא, כמהמר שאוסף ז׳יטונים אחרי סיבוב מוצלח של הרולטה. התגובה של מיכל כבר לא מעניינת. כלומר, הלוואי שתוקיר את המהלך האבירי שעשה למענה, על ההתגייסות שלו להציל אותה מהשפלה. אבל הסיפור שנפתח עם מאור זה הר של חול שאין לו פסגה, שחוצה זמן ומרחב, אפילו את מערכת היחסים שלהם. 

הצבועה נדרכת, אחרי הכל היא גם מנחה. כולם שותקים וברור שקורה לגמרי שהמסובים לכודים בפאזה לא טובה ולא צפויה. 

״נראה לי חשוב שתמשיכו עם ההחלטה. יש לכם עוד 4 דקות״, היא מציצה בשעון. 

דפיקה סמלית על הדלת וסטודנטית נכנסת, בלי לשאול, ״הקבוצה השנייה סיימה״, היא לוחשת למיכל  במסר שנשמע היטב.  ״הם אולי סיימו. אנחנו לא סיימנו שום דבר״, צחי מרים את הקול, מדגיש את ה״הם״ וה״אנחנו״, הסטודנטית נמלטת החוצה בכתפיים שפופות ועיניים מתחרטות. 

״אני לא מבין מה אתה רוצה״, מאור מדבר אליו עכשיו מלמעלה כפי שמבדילים בין המורבידי לבריא והזקן שלו נראה פתאום פרוע וכוחני, כלי עבודה פסיכיאטרי שהיה מונח שם תמיד. 

מאור חוזר, נועץ מסמר אחרון, הפעם בחצי חיוך:

״מה אתה רוצה צחי, חשוב לי להבין, מה חווית שאמרתי למיכל?״ הוא ממנף, ממחיש בכאן ועכשיו איך יידע להגיב נכון לכל מנהל לא יציב בדרגי ביניים ולכל עובד מוטרף, אי שם ברצפת הייצור.  

צחי רואה בעיניים של מאור את הניצחון בתחרות הכלבים הארורה הזאת. משום מה עוברת בו  המחשבה ששמאלנים אוהבים ערכים אבל שונאים בני אדם. דמעות נקוו בעיניו, הוא הובס, נזכר במשבר. גם שם היה כמו שהוא. בראש נשמע קולה המבטל של מירב, ״אמרתי לך לא לנסות דברים כאלה״. 

 

ואז הקול ההוא של מיכל ממול: 

 

נו, איך להמשיך?

 

כל הדמויות והמקרה כולו נבראו בדמיוני הקודח,

אין ולא היה קשר בין הסיפור או חלקים ממנו לבין המציאות.

6 רמות של תיקוף

רמה ראשונה: הישארו ערים וקשובים

 הראו שאתם קשובים לאחר דרך התנהגותכם. למשל, צרו קשר עין, הנהנו, שאלו שאלות, עודדו את בן השיח לתת יותר מידע והשתמשו בסימנים מילוליים ולא-מילוליים כדי להפגין עניין, למשל ״ומה קרה אז?״, ״אני מבין״, ״א-הא״. 

רמה שנייה: שיקוף מדויק

תקשרו את העובדה ששמעתם את האחר במדויק. נסחו מחדש (אל תחזרו כמו תוכי) על מה ששותף אתכם. שאלו ״זה נכון?״. הפגינו חוסר שיפוטיות ועובדתיות. החצינו גישה של ״ברור שזה כך״. אתם לא צריכים להסכים או לחבב את התפיסות והרגשות של האחר. תיקוף אינו אישור, אלא סובלנות לרגשות של אחרים והפגנת יכולת לכבד את הרגשות הללו אפילו אם לא הייתם מפגינים את אותה תגובה בעצמכם. אתם מראים שרגשות האחר הם אוניברסליים מספיק כך שאתם ״מבינים״ מה הוא מרגיש. למשל, תיקוף למשפט ״המטפל שלי לא אוהב אותי״ עשוי להיות ״נשמע שאתה מרגיש שהמטפל לא ממש מקבל אותך״. 

רמה שלישית: הצהרה על מה שלא נאמר 

כאן תנסו להבין מה עוד האחר עשוי להרגיש בהתבסס על הרמזים שיש לכם. מיומנות זו מתחדדת עם הניסיון: עליכם להסתכן בטעות, ללמוד ״לקרוא״ את התנהגות האחר ולדמיין מה הוא עשוי להרגיש ולרצות, וממה הוא עשוי לדאוג. קבלת רמה זו של תיקוף גורמת לתחושה טובה, כי ברור שאדם אחר עשה מאמץ לחשוב עליך. ודאו דיוק: אלה לא הצהרות המבוססות על הנחות (״אתה כועס על ההורים שלך״) אלא ניחושים מושכלים (״אני תוהה – אתה מרגיש חוסר אונים ביחס לסיטואציה?״). הטו קשב למשוב כדי להבין אם אתם במסלול הנכון או לא. לפעמים תיקוף זה מוביל לזרם של רגשות עזים מהאחר, כי הוא מוצא את עצמו בהקשר של קבלה. 

רמה רביעית: תיקוף באמצעות היסטוריית העבר או ביולוגיה

אפילו רגשות שיש לכם קושי לקבל או להבין יכולים להיות הגיוניים כששמים אותם בהקשר של עברו של האדם. רמה זו של תיקוף מראה לאחר שהתגובות שלו הגיוניות בהתבסס על מה שלימד אותו עברו, או על ראייה הוליסטית יותר של האופן בו גופו ונפשו מחוברים (״ברור שהתמודדות עם כאב כרוני בברך יוצרת המון עייפות, וזה הופך את העובדה שאתה מרגיש שאתה רוצה לוותר להרבה יותר מובנת״). רגשות תקפים אפילו אם הם מבוססים על אסוציאציות דיספונקציונליות (״אני יכול לראות מדוע את מפחדת ללכת לעבודה מכיוון שלבוס שלך יש תספורת זהה לזו שיש לגרוש שלך״). זכרו שאינכם שופטים רגשות אלא מפגינים הבנה של האופן בו הרגשות הללו הגיוניים בהתחשב בנסיבות של האדם. 

רמה חמישית: נרמול

כאן אתם מתקשרים שמה שהאחר מרגיש הוא אנושי ונורמלי: ״כל אחד באותה מצב ודאי היה מרגיש כך״, ״לכולנו יש את הרגעים האלה״ או ״ברוך הבא אל המין האנושי…״.

מצד שני, אין לתקף התנהגות שאינה נורמלית, כלומר לתקף את הלא-תקף, ובכך ליצור חוסר אמון. אתם רוצים לחפש אחר ״גרעין האמת״ בתגובת האחר ולעזור לו להבין שאתם מבינים שאם הוא יכול היה לעשות משהו כדי להיות אפקטיבי יותר – הוא היה עושה זאת.

האמינו בכוונות טובות ביחד עם ראיית המאבקים והכאב. 

רמה ששית: כנות רדיקלית

הגיבו באופן אמיתי בנוגע להשפעת האדם עליכם.

התייחסו אליו כשווה אליכם במעמדו ובכבוד.

אל תתנשאו כאילו הוא שביר מדי לשאת את המציאות.

זהו חוזקות וגבולות בדרך עובדתית. היו מוכנים להודות בכנות רגשותיכם בדרך שתראה כבוד לאחר ולעצמכם.

מקור:

http://www.co.grant.mn.us/DocumentCenter/View/2701/Levels-of-Validation-Handout

טיפול בשתיקה | דבר אל העצים ואל האבנים

מה זה טיפול בשתיקה?

טיפול בשתיקה, או Stonewalling, הוא טקטיקה מניפולטיבית למדי, בה צד א׳ מסרב לתקשר עם צד ב׳.

אציין את המובן מאליו:

פשר המילה ״טיפול״ בהקשר זה הוא טקטיקה פסיכולוגית ולא טיפול שאמור לסייע למישהו. כפי שנראה בהמשך, האימפקט של ״טיפול בשתיקה״ הפוך מ״טיפול בדיבור״.

דבר שני, Stonewalling היא דרך תקשורת שלילית והרסנית.

אז ככה:

מדובר על התעלמות מכוונת בתקשורת בינאישית, בעיקר בקשר זוגי, שיכולה להיות מכאיבה, מתסכלת ופוגענית.

מעבר לתחושה שאתה מדבר ואין הד לדברייך, החוויה מעוררת לעיתים התנסויות חיים קודמות בהן הרגשנו ״שקופים״ ולא מתוקפים רגשית. זה מעצים את תחושת ההשפלה או ההתעללות של בני זוג שחווים טיפול בשתיקה, תחושות שתורמות גם לפקפוק בערך העצמי ולמצב קבוע של גזלייטינג.

ברמה האישיותית, טיפול בשתיקה יכול להיות תוצאה ישירה של הפרעה נפשית, כמו הפרעת אישיות נרקיסיסטית המתבטאת בתמרון אחרים על ידי הדרה שלהם. ההתנהגות נחשבת מניפולטיבית כאשר השתקן מכחיש את העניין למקרות קיומן של ראיות ברורות.

טיפול בשתיקה יעיל לעתים נדירות בלבד, למשל כאשר נדרשת התעלמות מהתנהגות בעייתית של ילד (בשפה ההתנהגותית זה נקרא ״עונש שלילי). אבל גם אז מדובר בסנקציה לא קלה בכלל, שצריך לחשוב עליה לפני היישום, מומלץ אפילו לדבר עם איש/ת מקצוע על ניהול נכון של הליך כזה.

כאשר טיפול בשתיקה הופך למציאות יומיומית, הוא עלול להפחית את יכולתו של הזוג לפתור קונפליקטים או לנהל יחסים בטוחים ואמינים.

סימנים של טיפול בשתיקה

טיפול בשתיקה מתואר בכלליות ע״י ההתנהגויות הבאות:

  • חוסר נוחות יזום בשיחה על רגשות, כולל מגוון תירוצים שדוחים את השיחה.
  • ביטול או מזעור חששותיו של החושש, כולל התכחשות לטקטיקה עצמה.
  • סירוב מוקפד לענות על שאלות עד לכדי שינוי הנושא כדי להימנע מנושא לא נוח.
  • סירוב לקיים קשר עין או להציע סיגנלים תקשורתיים לא-מילוליים, עד כדי התעלמות ממה שהאחר אומר.
  • שימוש בשפת גוף מבטלת כמו גלגול עיניים או עצימתן.
  • התנהגות פאסיבית-אגרסיבית כמו התחמקות או דחיינות כדי להימנע מלדבר על בעיה.
  • האשמה במקום דיבור על הבעיה עצמה.
  • נטישה בכעס – ללא הסבר – של השיחה באמצעות עזיבת המקום או סיום חד-צדדי של השיחה.

פעמים רבות, טיפול בשתיקה במערכת יחסים הוא מובחן, אבל הוא יכול גם להיות עדין עד כדי כך שאף צד לא יזהה אותו.

גורמים והקשר של שימוש בשתיקה 

בעוד שטיפול בשתיקה יכול להיות פוגעני, לא צריך להניח בהכרח שמיסודו הוא נועד להזיק.

בבסיסו, טיפול בשתיקה הוא לעתים קרובות התנהגות שמקורה בפחד, בחרדה ובתסכול.

כמה מהסיבות לכך שאדם עשוי לנקוט בטיפול בשתיקה הן:

הימנעות כללית מקונפליקט (פאסיביות רגשית), צורך להפחית מתח במצב טעון רגשית, אמונה כנה שהוא ״אינו יכול״ להתמודד עם נושא מסוים, פחד מתגובת הפרטנר או מהמקום שאליו תוביל השיחה, אמונה שלפרטנר אין מוטיבציה לפתור את הקונפליקט, חוסר תקווה בסיסי בנוגע לאפשרות שיימצא פתרון, אמצעי להבעת עמדה ניטרלית,  אמצעי לתמרן את המצב כדי להשיג מטרה כלשהי ואמצעי להביא את הסיטואציה למשבר, בין אם ע״י הכנסת תלונות גדולות יותר אל הקונפליקט ובין אם כדי לסיים את מערכת היחסים כליל.

לעתים קרובות טיפול בשתיקה הוא טקטיקה שנלמדת בילדות, ועשויה להיות התנהגות בה נקטו ההורים כדי ״לשמור על השקט״ או כדי לצבור דומיננטיות בהיררכיה המשפחתית.

אפילו אם טיפול בשתיקה נראה מכוון ואגרסיבי, יש לזכור שלעתים קרובות משתמשים בו אנשים שמרגישים חסרי אונים או בעלי ערך עצמי נמוך.

בהקשר זה, הטיפול בשתיקה עשוי להיות מנגנון הגנה לפיצוי על הרגשות הללו. מחקרים מציעים שגברים נוטים יותר לטיפול בשתיקה, באופן חלקי בשל תפקידים חברתיים המציבים נשים כמתקשרות ומכתיבים לגברים להיות ״חזקים ושקטים״. 

סוגים

יש כמה סוגים של טיפול בשתיקה שעשויים להופיע במערכות יחסים, בהם: 

טיפול בשתיקה בשוגג

לפעמים טיפול בשתיקה נלמד כתגובה שפרטנרים משתמשים בה להתמודדות עם נושאים שגדולים עליהם רגשית. למשל, אצל אנשים בעלי מבנה סכיזואידי יש נטייה הגנתית ״להשתבלל״ במצבים בהם הם מרגישים מאוימים מהסלמה לריב או משיחה על נושא לא נוח.

מטפלים אחרים בשתיקה, מהסוג שאינו מתכוון לכך, יכולים להיות כאלה שחרדים מתגובת הפרטנר או מהתגובה שלהם עצמם (למשל, התקף חרדה או התקף זעם).

יש התנהגויות בריאות שיכולות להיחשב בטעות לטיפול בשתיקה. חשוב לשים לב לכך שטיפול בשתיקה אינו זהה לבקשת מרחב או להצבת גבולות. בקשת זמן או מרחב דורשת תקשורת. כשהפרטנר מבקש לדון במשהו מאוחר יותר עם כוונה מלאה לשוב לשיחה, לא מדובר בטיפול בשתיקה. אם טיפול בשתיקה משמש לשליטה, לזלזול, לחוסר כבוד או להשפלה, הוא עשוי להיות סוג של התעללות רגשית. במקרים כאלה יש לפנות לעזרה מקצועית. 

טיפול בשתיקה במזיד

כאן מדובר באנשים שמנסים לתמרן את הסיטואציה, לשמר שליטה במערכת היחסים או להעניש.

מבלי להפריז בשיפוטיות, אנחנו מצויים כאן על קו התפר של התעללות מילולית, ובמצב כזה חשוב לדבר עם יועץ או מטפל. 

 

איך טיפול בשתיקה משפיע על מערכת יחסים?

לא משנה מהי הסיבה השוכנת בבסיס הטיפול בשתיקה, הוא לא יכול להביא תועלת ארוכת טווח למטרות המאפיינות מערכת יחסים בריאה.

זאת ועוד, לעתים קרובות חסימה של האחר מסלימה את המצב במקום למנוע הסלמה, ובכך מאלצת עימות או לחילופין מביאה לתסכולים שנבנים עד לרמה שנאמרים או נעשים דברים מצערים.

ישנם הטוענים כי טיפול בשתיקה הוא מנבא משמעותי להיתכנות של גירושים, אבל גם אם לא הוא עלולה להחריב מערכות יחסים קרובות. 

התנהגויות המאפיינות טיפול בשתיקה מסמנות חוסר נכונות לפתור בעיות מרכזיות בתמיכה במערכת היחסים, ומחקרים אחרים הראו שהן יכולות להיות בעלות השפעות פסיכולוגיות ישירות על שני הצדדים.

מחקר שפורסם ב-2016 ועקב אחר 156 זוגות משך 15 שנים, הסיק שטיפול בשתיקה נקשר לתסמינים גופניים מגוונים, המתבטאים בעיקר בכאב. בני זוג שחוו טיפול בשתיקה נמצאו בסבירות גבוהה יותר לעלייה בלחץ הדם, כאבי ראש ודפיקות לב מואצות. 

מה לעשות אם עושים לך טיפול בשתיקה?

כשטיפול בשתיקה קורה בתוך מערכת יחסים, הכי טוב להתמודד איתו כזוג, ולא ניתן לבודד אותו כבעיה, שכן הדבר רק יגרום להפניית אצבע מאשימה ויסתכם בצמצום הבעיה הגדולה יותר במערכת היחסים.

מכיוון שלא סביר שמערכות יחסים יצליחו בלי תקשורת ושת״פ, צריך למצוא את הכלים הנכונים ״לתכנת מחדש״ הרגלי תקשורת ישנים, ויעוץ זוגי יוכל לעזור בכך.

טיפול זוגי נועד לסייע לבני זוג להבין מדוע הטיפול בשתיקה מתרחש והזוג ילמד לזהות התנהגויות המובילות לכך.

ברגע שהן זוהו, אפשר ללמוד גישה מובנית יותר לתקשורת. 

הנה כמה אלמנטים שעשויים להיכלל באסטרטגיה: 

  • קבלת פידבק והכרה בתפיסות שגויות או בטעויות; הכרה במה שנאמר לפני שמתחילים להגיב.
  • הסכמה לדחות את השיחה אם נקלעים לוויכוח.
  • מודעות לשפת גוף בזמן שהאחר מדבר.
  •  הבעת הבנה של הסיטואציה ומתן אפשרות לכל אדם להגיב.
  •  הורדת לחץ לפני שניגשים לנושאים שמעוררים ויכוח.
  • מציאת מרחב בטוח שבו אף אחד מהצדדים אינו חש שהוא ״נדחק לפינה״.
  • קביעת זמן לחזרה לשיחה אחרי שמחזל״שים.שיימוש במילים ניטרליות במקום בביקורת או בהאשמות. 

בעוד שיכול לקחת זמן להתרגל לטכניקות הללו, לבסוף הן הופכות אוטומטיות, ואז בני הזוג יוכלו לפתור סיטואציות במקום להגיב להן. 

יעוץ זוגי יכול להיות מקום נהדר להתחיל בו כדי לפתור התנהגות המאופיינת בטיפול בשתיקה, אך אם אחד מבני הזוג מסרב להשתתף בו, האחר עדיין יכול לגזור תועלת משיחה עם מטפל. במידה ולא נמצא פתרון, אפשר לנסות לקחת פסק זמן, או אפילו לסיים את מערכת היחסים, אם יש בכך צורך.

 

 

מקורות:

Sarah Cocchimiglio (2022). Is Stonewalling Emotional Abuse? https://www.betterhelp.com/advice/relations/is-stonewalling-a-form-of-abuse

 

האם אני אדם רגיש מאוד (HSP)?

 

אדם רגיש במיוחד, או HSP, הוא מונח שנטבע על ידי הפסיכולוגית איליין ארון.

לפי התיאוריה של ארון, HSPs הם תת-קבוצה של האוכלוסייה שיש להם תכונת אישיות גבוהה המכונה רגישות לעיבוד חושי, או SPS. חוקרים רבים, לרבות ארון, אינם מתייחסים לרגישות בעיבוד חושי כאל אבחנה אלא כתכונה אישיותית מתפתחת, שבנסיבות מסוימות יכולה להיות סתגלנית. 

למשל, אנשים רגישים מאוד עשויים להבחין בסימנים לסכנה שאחרים ימיצו, או לקלוט סימנים חברתיים עדינים. אדם כזה יהיה רגיש מאוד לסביבתו, ומראות, קולות, ריחות וגירויים חושיים אחרים עשויים להגביר את חוויית הרגישות הגבוהה שלו. למשל, צליל שמרבית האנשים בקושי יבחינו בו עלול להיות מובחן לאדם רגיש מאוד, עד כדי כאב. אך להיות אדם רגיש מאוד פירושו הרבה יותר מרגישות לגירויים. מאפיינים נוספים של כך יהיו עיבוד עמוק יותר של גירויים סביבתיים, תגובתיות רגשית ופיזיולוגית גבוהה יותר לעכבות התנהגותיות, תגובתיות פיזיולוגית גבוהה יותר, פעילות לא-מודעת גבוהה יותר של מערכת העצבים במצבים מלחיצים, תגובות רגשיות חזקות יותר (חיוביות ושליליות), קליטה מהירה של הבדלים עדינים, סבילות נמוכה לרמות גבוהות של קלט חושי וסף כאב נמוך. 

מצב של רגישות גבוהה מאוד עשוי להביא לתחושות של לחץ וחרדה או לאתגרים במערכות יחסים, אך יש לכך גם יתרונות, בעיקר בסביבה הנכונה או בשילוב תמיכה, בהם חיים פנימיים עשירים והפגנת אמפתיה מוגברת. אדם רגיש מאוד יכול גם להציע חוזקות במערכות יחסים ועומק בעיבוד מידע.

 

סימנים לרגישות גבוהה מאוד

  •  סף נמוך של מודעות חושית – הבחנה וחוויה של גירוי חושי באופן חזק מאחרים.
  • גירוי יתר – נטייה לגירוי יתר והצפה ע״י הסביבה.
  • אישיות ומזג – רושם של מופנמות או רגישות רגשית גבוהה (הדבר יכול להיגרם גם מגירויים סביבתיים ותחושת הצפה). 
  • אמפתיה – השפעה רבה ממצבי רוח של אחרים או הבחנה בסימנים חברתיים דקים. 
  • רגישות לכאב – תיתכן גם רגישות למגע. 
  • פרישות – במצב בו הסביבה אינה אידיאלית, ייתכן ריחוק או צורך ביותר זמן לבד לשם התמודדות. 

כדי להתמודד עם רגישות גבוהה מאוד חשוב ראשית לזהות את תחומי הרגישות העיקריים. למשל, יש אנשים שיהיו יותר רגישים לקלט חושי בעוד שאחרים ימצאו שאינטראקציות חברתיות מסוימות מציפות אותם.

כמה אסטרטגיות שיכולות להועיל:

שימוש בחפצים כמו משקפי שמש, אטמי אוזניים ואוזניות מבטלות רעשים, למזעור הקלט החושי.

בגדים שיוכלו לעזור למנוע הצפה החושית במקום בגדים עם תוויות, תפרים וגירויים אחרים.

סידור של חלק מהבית באופן שיהיו בו פחות גירויים, למשל חדר חשוך ושקט.

תמיכה בהתאמת מקומות עבודה ולימודים.

פנייה לפסיכותרפיה.

 יתרונות וחוזקות

אנשים רגישים מאוד נוטים להיות מצפוניים ואמפתיים ולהבחין בשינויים דקים באינטראקציות ובסביבתם. 

מיומנויות חברתיות – הנטייה להבחין בדברים שאחרים אינם מבחינים בהם, למשל סימני שפת הגוף, עשויה לעזור לפיתוח מיומנויות חברתיות חזקות. 

אמפתיה – הנטייה להיות רגישים יותר כלפי רגשות ומצבי רוח של אחרים עשויה לספק תובנות לגבי הסובבים ולסייע להבחין במניעים וכוונות. הדבר יכול להוות יתרון במקצועות ניהוליים ובתפקידים הדורשים מנהיגות וניהול מו״מ. 

רגישות לסביבה – הנטייה להבחין בסימנים סביבתיים שאחרים מפספסים יכולה לעזור לגלות סכנות. 

לסיכום, אנשים רגישים מאוד אינם סובלים מבעיה רפואית או ממצב שדורש טיפול, אך הם עשויים לחוש הקלה מ״תיוגם״ ככאלה, מתוך תחושה שהחוויה שלהם מובנת, והם גם יכולים לקבל תמיכה משמעותית ממטפל או ממקורות כמו ספר בנושא. 

הסביבה הנכונה יכולה לעודד את החוזקות של אנשים רגישים מאוד ולסייע להם לנהל את המצב טוב יותר. 

מטפלים ומטופלים – האם עדיף מאותו צבע?

למטפלים שונים יש סגנונות טיפול שונים ותחומי התמחות שונים, למשל חרדה, דיכאון או טראומה. 

מציאת המטפל הנכון היא מסע ייחודי ומאתגר.

יש לקבוע אילו גורמים הם החשובים ביותר עבור המטופל בדרך לצמיחה פסיכולוגית, לפי רשימת איכויות שיחפש אצל מטפלים פוטנציאליים, 

למשל ידע, אמפתיה, חמלה או יכולת להתחבר. 

אחד מהרכיבים החיוניים לקבלת עזרה בריפוי הוא חיבור אמיתי בין המטפל למטופל, שמתאפיין בשת״פ. 

חיבור כזה יכול לקבל תמיכה חשובה כאשר מטפלים מגיעים מרקע, מוצא עדתי או דתי דומה.

חיפוש אחר מטפל/ת המשתייכים לאותה קבוצה אתנית של המטופל הוא תופעה מוכרת. כשאדם מרגיש בנוח או בטוח, הדבר פותח דלת לשיחה, לתהליך, להבעת רגשות ולביטוי של חוויות קשות.

ביטחון בטיפול ובמטפל חשובים מאוד, ולפעמים הדימיון מחזק אותו.

מציאת המטפל הנכון עשויה להיות משימה לא פשוטה, אבל ברגע שנתקלים במישהו שעונה על כל דרישות החיפוש, פוגשים אותו פנים אל פנים ומתחילים לייסד מערכת יחסית פרודוקטיבית – מדובר בהישג של ממש. 

לפי ה-APA בשנת 2015, 86% מהפסיכולוגים המטפלים בארה"ב היו לבנים, 5% אסייתים, 5% היספנים, 4% בלבד שחורים/אפרו-אמריקאים ואחוז אחד של פסיכותרפיסטים המוגדרים רב גזעיים או מקבוצות גזעיות/אתניות אחרות.

למרות שכדי להשיג זאת בוחנים גורמים רבים, גזע או השתייכות אתנית הם גורם חשוב בעניין. מציאת מטפל שאיתו המטופל עשוי להזדהות ושיכול להבין את נקודת המבט שלו יכולה לעשות הבדל גדול. שיתוף רגישויות עם מישהו שאולי חווה חוויות דומות עוזר לאנשים להרגיש יותר בנוח ויותר מובנים. זאת ועוד, כאשר המטפל מגיע מאותו רקע אתני, אין צורך להסביר לו דברים מסוימים שלא יהיו מובנים מאליהם למטפל מרקע אחר. מול מטפל אחר, הניסיונות הללו להבהיר עמדות, נקודות מבט וחוויות על רקע גזעי או אתני עשויים להיות מתישים וליצור תחושה של רצון נואש להיות מובן. מנגד, כאשר המטפל מגיע מאותו רקע, נוצרת תחושת תיקוף והבנה בנוסח ״זה לא רק בראש שלי״, מה שמזרז מעט את התקדמות ההחלמה. 

למשל, בעקבות האירוע הנורא בארה״ב, בו ג׳ורג׳ פלויד נרצח באקט של אלימות משטרתית, גברים שחורים רבים חיפשו אחר מטפלים גברים שחורים, מתוך רצון שיבינו את התחושות הקשות שהם חווים. 

כמובן שהיותו של המטפל שחור אינה מבטיחה חיבור אוטומטי, וגזע או מוצא אתני אינם יכולים להיות הגורם היחיד בחיפוש אחר מטפל בתחום בריאות הנפש. 

למשל, אחד הגורמים החשובים הנוספים הוא יכולתו של המטפל לתת מענה לצרכיו הספציפיים של המטופל. 

יחד עם זאת, התעלמות או נקיטת עמדה נייטרלית לגמרי לגבי מוצא עלול להנציח גזענות מבנית. 

המטפל הלבן המטפל במטופל שחור בדיוק כפי שהוא מטפל במטופל הלבן מפספס הזדמנות להתייחס לחוויות הגזענות שלו, שמעוררות בד״כ בעיות אישיות משמעותיות.

מקורות:

APA. (2016). 2015 Survey of Psychology Health Service Providers. Retrieved from www.apa.org/workforce/publications/15-health-service-providers . Health service psychologists included doctoral-level licensed psychologists. (Use caution when comparing racial/ethnic composition across occupation groups and career stages in this report as data are from different sources that used different methods.)

Maharaj, A. S., Bhatt, N. V., & Gentile, J. P. (2021). Bringing It in the Room: Addressing the Impact of Racism on the Therapeutic Alliance. Innovations in clinical neuroscience, 18(7-9), 39–43.

משל על אוקראינה, רוסיה והמטפלת המסורה אמריקה

אמריקה (מטפלת):  

מגיע לך יותר אוקראינה (מטופלת) יקרה, לכי עם האמת שלך, את משחזרת דפוסים מהמלחמה  הקרה… 

מה שהוא עושה לך נקרא אלימות!

אוקראינה (מטופלת):  

עזבתי אותו. אני מרגישה שעברתי תהליך עמוק. השתחרר בי משהו שהיה כבוש שם בפנים עשרות שנים.

הצלת לי את החיים, אמריקה, חזרתי לחיים.

אמריקה (מטפלת):  

זה עבודה שלך יקרה, אהה, כככההה… [ציטוט של שימבורסקה] … הנה שיר שפולניה כתבה לי, מטופלת לשעבר. 

היא גם אומרת שהצלתי אותה. 

אוקראינה (מטופלת):  

אגב, פוטין (בעלה של אוקראינה) ביקש לדבר אתך, אפשרי?

אמריקה (מטפלת):  

תראי אוקראינה, את המטופלת שלי, לא הוא.   אין לו מה לחפש בקשר שלנו.  אבל אל תיבהלי,  תתמידי עם הנראטיב, אם הוא פורץ לך למחשב תחליפי סיסמה, כשהוא מגייס  חלקים בדלניים בתוכך תתעלמי. תקבלי  פה תמיד כל עזרה שאת צריכה.

***

אוקראינה (מטופלת, בטלפון):  

הוא פרץ לי לבית ולא מסכים  לצאת.

אמריקה (מטפלת):  

אני ממש מוחה. 

נדבר על זה בפגישה הקרובה, רוצה בינתיים טלפון של הרווחה? 

דילוג לתוכן